סקירת הסיכונים הגלובליים בטווח הבינוני, מבוסס על דו"ח Global Risks 2035 של Atlantic Council. אומנם דו"ח מעניין אבל יש לזכור את חז"ל: "מאז שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה לשוטים ותינוקות" ובניסוח מודרני ובהתאם להקשר: המשברים הכואבים ממש הם אלו שלא צפינו אותם ולכן לא יכולנו להתכונן אלהם.
להלן תקציר הדו"ח:
עם התקדמות תהליך הדה-גלובליזציה בחלקים בעולם המערבי ובארה"ב (מגמת התבדלות ברורה בארה"ב שהחלה עוד במדיניות הנשיא אובמה), הקונפליקט בין מעצמות העל ובראשו הקונפליקט בין סין וארה"ב – מאיים עוד יותר.
העולם ניצב כעת בפני אתגרים עצומים בדמות שינויי האקלים, חזרת סכסוכים לאומים ואתניים בין מדינות והתפוררות הלכידות החברתית עקב רמות גבוהות יותר של אי שוויון. ארה״ב ממשיכה להיות אחד הנעלמים הגדולים ביותר ביחסים הבינללאומיים. ארה"ב- מייסדת הסדר הישן, שהתבסס על ערכי השוק החופשי, הפכה תחת הנשיא טראמפ ללאומנית ומרוכזת בעצמה, ובה בעת למפולגת יותר. חרף התרפקותם של האמריקאים על העבר, העידן החד קוטבי במערכת הבינלאומית שהחל בשנות ה 90 עם התפרקות ברית המועצות, הסתים ללא ספק ומערכת רב קוטבית עם נוכחות סינית ורוסית השתרשה יותר ויותר. מבחינת ארה״ב חולשת מפתח בראיה קדימה היא התחזית הפיסקאלית. הצמיחה של הכלכלה האמריקאית התייצבה על שיעור נמוך יחסית של 2.0-2.2 אחוזים בשנה והגירעון גודל במהירות שיא. ארה״ב מוציאה יותר מ-18% מהתמ״ג על בריאות, פי שניים מכלכלות מפותחות אחרות. גם מלחמות עולות הרבה כסף. המלחמות בעיראק ובאפגניסטן כבר עלו 7 טריליון דולר ופירושה של מלחמה נוספת יהיה חורבן פיסקאלי.
למרות שמחקר של ה-Atlantic Council הראה לאחרונה שארה״ב מאבדת השפעה, במיוחד בעולם המתפתח, יתכן שרוסיה וסין עושות שימוש מוגזם בקלפים שבידיהן. לשתיהן אתגרים פנימיים חריפים. לא ברור אם סין – למרות מאמציה והשקעותיה העצומות – יכולה לעשות את הקפיצה ולהפוך בזמן קצר של שנים ספורות לכלכלה חדשנית כפי שבייג׳ינג מתכננת. רוסיה, מצידה, צריכה להיות מודאגת לנוכח מגמת התקווצות במגזרים מרכזיים, כולל מגזר האנרגיה הדומיננטי בכלכלה הרוסית. אם היא לא תתגבר על הסנקציות ותמשוך יותר השקעות, במיוחד מהמערב, היא לא תוכל להמריץ את ביצועיה הכלכליים ארוכי הטווח.
התחרות הטכנולוגית בין סין וארה״ב אחראית יותר ויותר לפריצה הרחבה יותר לעבר עולם רב קוטבי. רק לפני חמש שנים ההובלה של ארה״ב בתחום החדשנות נראתה מובטחת, והנה שנים ספורות אח״כ מומחים רבים מדברים על כך שסין מובילה בתחומים מסוימים, כמו טכנולוגיות זיהוי פנים מבוססות בינה מלאכותית, ועל כך שיש לה יתרון בשל מאגרי הנתונים הגדולים שלה, החיוניים לשכלול האלגוריתמים של בינה מלאכותית. מגמת ההתפתחות של התחרות מעוררת שאלות רחבות יותר לגבי ההתפתחות הגלובאלית בעשורים הקרובים. אם מגזרי הטכנולוגיה בארה״ב, סין ומדינות נוספות יהיו מוגנים יותר ויותר, התוצאה תהיה פרגמנטציה וגלובליזציה נחלשת. מומחים כבר חוששים מהאפשרות שיפותחו סטנדרטים שונים בתחום תקשורת ה-5G לארה״ב, האיחוד האירופי וסין, דבר שיחייב את שאר העולם לבחור ביניהם.
פרגמנטציה כזאת משקפת את הרגיונליזציה שמתרחשת בדפוסי הסחר, כך שמרחבי סחר אזוריים מבודלים זה מזה כתוצאה מסטנדרטים טכנולוגיים שאינם עולים בקנה אחד. אם קהילת מומחי המדע והטכנולוגיה תהפוך ללאומית יותר, יגדל הסיכון לחזרה לתחרות בסגנון המלחמה הקרה ולהפיכת הטכנולוגיה לכלי להשגת יתרון כלכלי וצבאי. הזדקנות והגירה מייצרות דינמיקה חדשה. ההנחה הייתה תמיד שככל שהמקומות שמהם מגיעים המהגרים יתפתחו כך יפחת רצונם להגר. אך נראה שבפועל זה הפוך. פיתוח כלכלי מביא ליותר הגירה עד שבמדינה שממנה יוצאים המהגרים נוצרים מקומות עבודה לבעלי מקצוע. מגמת העליה במוביליות ובהגירה משקפת גם את גידול מעמד הביניים הגלובאלי. מדינות מזדקנות זקוקות לכוח עבודה ובמיוחד לעובדים מקצועיים מאוד. ביפן, גרמניה וסין יש כלכלות גדלות ואוכלוסייה מקומית שמזדקנת במהירות. ראש ממשלת יפן בוחן דרכים לאפשר למהגרים להפוך לאזרחים – שינוי מפתיע ביחס לרתיעה היפנית המסורתית. עצירת ההגירה עלולה לסכן את כלכלות מדינות המערב. פליטים מהווים קטגוריה נפרדת של מהגרים שנהנים מיותר זכויות והגנות במשפט הבינלאומי. גם לפני המלחמה בסוריה, שיעור גדול יותר של אזרחים בעולם ברח מסכסוכים ביחס לעשורים קודמים. לפליטים משכילים יש סיכוי טוב יותר להיקלט, אך ככלל יהיה לפליטים קשה יותר לשכנע כי הם זכאים להיכנס למדינות מערביות.
מומחים מתריעים מזה שנים מפני השפעות שינויי האקלים. מחקרים מראים כעת שהעולם נמצא על סף נקודת מפנה שלאחריה שום מאמץ מעשי לא יוכל להפחית את הסיכון של עליית הטמפרטורה בעולם בשתי מעלות, דבר שיהפוך את החיים לבלתי נסבלים עבור רבים. כבר עכשיו מתרחשים יותר אירועי מזג אוויר קיצוני מאשר נחזה. עליה הדרגתית במספר סופות ההוריקן והציקלון העוצמתיות, קיצים יותר חמים וחורפים יותר קרים, פגיעה קשה ביבולים ותופעות אחרות שקשורות לשינויי האקלים עשויים אולי לשכנע ציבורים ומקבלי החלטות יותר ממדענים. העולם לא יכול לחכות עד שהשפעות שינויי האקלים יגיעו לשיאן משום שסביר שאז כל מדינה כבר תאמץ יציבה של כל אחד לעצמו.
תרחישים – הרע, הטוב והמכוער. משלושת התרחישים המתוארים בסקירה, התרחיש של קוטביות חדשה, שמתאפיינת ביריבות בין ארה״ב וסין, הוא התרחיש שנראה שהעולם גולש אליו. בליבה – פרוטקציוניזם מתגבר ברחבי העולם ושני מרחבים כלכליים מעצבים את הכלכלה העולמית, כאשר סין במרכזו של אחד מהם וארה״ב ואירופה במרכזו של השני. מבחינה צבאית כל צד רואה את השני כאויב.
בתרחיש העולם שב על כנו ארה״ב, סין ואחרים, נסוגים מדו קוטביות. הצמיחה האיטית יותר שכולם חווים כתוצאה מהגבהת החומות מעוררת אי שקט חברתי ודוחפת את ממשלות ה-G20 לבצע רפורמה בסחר העולמי. מדיניות ההכלה של ארה״ב נגד סין נעשית יקרה מדי ובסין החתירה של המשטר להאיץ חדשנות תוך כדי דיכוי נתקלת במבוי סתום, כאשר נרשמת התקדמות איטית מהצפוי בכל הקשור לטכנולוגיות חדשות. בתרחיש זה למעמד הביניים בשתי המדינות תפקיד חשוב.
התרחיש השלישי שקיעה בכאוס, הוא הגרוע מכולם. הוא מונע פחות ע״י הדינמיקה סביב יחסי סין ארה״ב ויותר ע״י קריסה כלכלית נרחבת שנובעת מנסיגה חריפה בכלכלת סין. המהומה הכלכלית מתפשטת תחילה לשותפות הסחר וההשקעות של סין בחצי הדרומי של כדור הארץ ולמרות שעם הזמן מתחוללת התאוששות חלקית שיעורי הצמיחה הגלובאליים הגבוהים כבר לא חוזרים. פרוטקציוניזם מתפשט ומדינות רבות ממשיכות להפעיל מנגנוני שליטה בהון גם אחרי שהמשבר הכלכלי מתפוגג. אף שהמניע העיקרי בתרחיש זה הוא הקריסה הכלכלית, התרחיש כולל גם התפשטות של אי יציבות פוליטית ועליה באלימות. תחת לחץ ציבורי נשיא ארה״ב מסיג את הנוכחות האמריקאית מהמזרח התיכון ולאחר זמן לא רב פורצת מלחמה בין סעודיה וישראל לבין איראן. מקומות אחרים חווים מחזור של אוטוריטריות שמוביל לספינים מהפכניים ולאחריהם לדיכוי קשה עוד יותר.
תהליכי קבלת ההחלטות של הממשלות הופכים להיות מורכבים יותר. קשיי המשילות ימשכו כל עוד ההתנהלות תהיה במאפיינים של ניהול משברים (כיבוי שריפות), כאשר הממשלות מוכות תדהמה מאירועים מפתיעים והחברות והמדינות מדדות ממשבר למשבר – המשבר הכלכלי של 2007/2008, התמוטטות לוב וסוריה מ-2010, האסון הגרעיני בפוקושימה ב-2011, הסכסוך באוקראינה וסיפוח כרים ע״י רוסיה מ-2014, עליית המדינה האסלאמית וההכרזה על חליפות ב-2014, גל המהגרים מהמזרח התיכון לאירופה, הברקזיט ב-2016 וניצחונו של טראמפ בבחירות בארה״ב ב-2016. במקום ליישם אסטרטגיות חזון עם מבט קדימה, מקבלי החלטות מגיבים לאירועים. התוצאה היא תחושה רווחת של חוסר וודאות שמגיעה עד לדרגים הבכירים ביותר במגזר הציבורי והעסקי. המנהיגות בכל המערב נמצאת במשבר.
בעבודתם Thinking the Unthinkableניק גוינג וכריס לנגדון דנים על כך שריבוי אירועים בלתי מתקבלים על הדעת חשף שבריריות חדשה בדרגים הבכירים ביותר של הנהגות המגזר העסקי והשירות הציבורי. יכולתם לאתר, לזהות ולהתמודד עם אירועים בלתי צפויים ולא נורמטיביים התבררה ברגעים קריטיים לא רק כלוקה בחסר אלא כבלתי מספקת בצורה מסוכנת. התמונה הכוללת מטרידה מאוד אבל מה שעוד יותר מטריד זה שהמנהיגים לא עושים שום דבר כדי לשפר את הדברים למרות התנסותם הקולקטיבית בחוסר אונים בכל המשברים הנ״ל.
האתגרים של העולם החדש הזה מייצרים צורך גובר להתמצות בשטח בלתי מוכר – הכלכלה הגלובלית המתנדנדת, מגיפות כמו האבולה, ביטחון בסייבר, לוחמה היברידית, העיצוב מחדש של הסדר האזורי (סייקס-פיקו, יוזמת דרך המשי ועוד) – כל אלה הן בעיות שלא מתאימות לפתרונות לינאריים או מתכונים מהעבר. ובתוך כך הסדר הגיאופוליטי משתנה באופן בלתי הפיך.
גרוע עוד יותר הוא הטיפול שלנו במגמות ארוכות טווח, כמו שינויי האקלים, גידול האוכלוסיה בעולם, שינויים דמוגרפיים, עיור ודפוסי צריכה של מעמד הביניים שאינם ברי קיימא.
.
