נושא ההישגים של תלמידי ישראל במבחנים הבין-לאומיים מעסיק את מערכת החינוך זה שנים רבות, ולעתים אף מעורר סערות של ממש – כמו במקרה של השיפור העצום בהישגים במבחני 2011, שהיו שפקפקו בנכונותו. בישראל נהוג לייחס למבחנים הבין-לאומיים במערכת החינוך חשיבות רבה ביותר. מחקר של מכון טאוב בחן מדדים רבים המשפיעים על התוצאות החינוכיות בישראל בהשוואה ל-OECD, ומצביע על כך שבהתחשב במשאבים המושקעים במערכת החינוך בישראל ובתנאים שהיא פועלת בהם, אין סיבה לצפות להישגים גבוהים יותר במבחנים הבין-לאומיים. לצד זאת מראה המחקר שהישגים גבוהים במבחנים אלו אינם מנבאים בהכרח עתיד כלכלי טוב יותר למדינה.
נראה לי שמחברי המחקר התעלמו מהבעיה האמיתית והיא לא הציון בשנה זו או אחרת אלא המגמה – שהיא שלילית בעיקרה. ובנושאים אלו שינוי מגמה אורך שנים רבות- לעתים שנות דור – שלא לדבר על ההשקעות הכספיות העצומות.
ועכשיו למסקנות המחקר: אנחנו עם סגולה? – למה הציפיות של הישראלים מתלמידי מערכת החינוך המקומית מופרזות? המחקר טוען כי הציפיות לתוצאות טובות יותר במבחנים הבין-לאומיים מבוססות בעיקרן על גאווה לאומית ועל מיתוסים כמו "עם הספר", אולם בפועל הנתונים שאמורים להשפיע על הישגי התלמידים אינם מספקים לישראל יתרון על פני מדינות אחרות, ולעתים אף להפך.
הישראלים משכילים יותר מב-OECD, אך הפער הולך ומצטמצם: שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה בכלל האוכלוסייה בישראל, ובייחוד בקרב יהודים, גבוה ביחס לרוב מדינות ההשוואה ולממוצע ה-OECD. אך יתרון זה מצטמצם באופן ניכר בקבוצות הגיל הנמוכות יותר (בני 34–30). מנתון זה ניתן ללמוד שיתרונם של ילדי ישראל הנובע מהשכלת הוריהם עדיין קיים, אך מצטמצם.
שכר המורים בישראל נמוך בהשוואה ל-OECD: שכר המורים הוא אחד הגורמים החשובים ביותר לגיוס כוח אדם איכותי להוראה ולשמירה על יציבותו. השכר ההתחלתי של מורה בישראל נמוך מאוד בהשוואה בין-לאומית, (אם כי הוא עולה עם הוותק). ב-2012 הרוויח מורה מתחיל בעל תואר ראשון בחינוך היסודי בישראל 67% משכרו הממוצע של מורה בעל מאפיינים דומים ב-OECD, אך בהשוואה בין מורים ותיקים יותר היחס השתנה ל-88%. בחטיבה העליונה הנתונים הם 59% ו-72%, בהתאמה.
בישראל תקציב החינוך לתלמיד ביחס לתוצר נמוך בהשוואה ל-OECD: קריטריון נוסף לבחינת המצב הוא חלקו של תקציב החינוך בכלל עוגת התקציב, ובמדד זה ישראל מפגרת מאחור. ב-2011 עמדה ההוצאה לתלמיד בגן ביחס לתמ"ג לנפש בישראל על 13%, לעומת ממוצע של 21% ב-OECD.
אין הוכחה להשפעת ציוני המבחנים הבין-לאומיים על מצבה הכלכלי העתידי של המדינה: לדבריו של בלס מחבר המחקר, סיבה אחרת שבעטיה אין לייחס לתוצאות המבחנים הבין-לאומיים חשיבות רבה כל כך היא שעדיין לא הוכח קשר בין רמת ההצלחה במבחנים לאיכות מערכת החינוך בהווה, או לביצועיה הכלכליים של המדינה בטווח הבינוני והארוך. כך למשל בשנת 2010 המתאם בין הישגי המדינות שתלמידיהן נבחנו במבחן SIMS ב-1985 ובין שני מדדי תמ"ג באותן מדינות – לנפש ולשעת עבודה – הוא שלילי וקרוב לאפס (0.09- ו-0.05, בהתאמה). הממצאים מראים שגם אם יש קשר בין ידע והישגים לימודיים למדדים כלכליים-חברתיים, תוצאות המבחנים הבין-לאומיים לא בהכרח משקפות את רמת ההשכלה. כמו כן, ההשכלה הנרכשת במערכת החינוך היא רק מרכיב אחד ממגוון גדול של משתנים המשפיעים על הכלכלה.
למרות התוצאות הנמוכות במבחנים, ישראל היא מובילה עולמית ברישום פטנטי. לדברי החוקרים, "מערכת החינוך בישראל אמנם אינה נמנית עם המערכות הטובות בעולם בהישגים במבחנים הבין-לאומיים, אך חרף כל בעיותיה, הישגי החברה הישראלית בתחומי הכלכלה, התרבות והמדע מצביעים על כך שהיא יכולה להתגאות בתוצאותיה". לראיה הוא מציג את מספר הפטנטים שבוגרי מערכת החינוך בישראל רושמים בהשוואה למדינות אחרות, המעיד על חדשנות ויצירתיות של בוגרי מערכת החינוך. ב-2008 דורגה ישראל במקום השלישי בעולם ברשימת מספר הפטנטים לכל מיליארד דולר תמ"ג, והובילה בהפרש ניכר על פני מדינות שהישגי תלמידיהן במבחן של 1985 עלו על אלו של ישראל.