שני סיפורים על הוצאות להורג של אזרחים זרים מככבים בימים האחרונים בחדשות העולמיות והם קשורים זה בזה באופן מצמרר.
הראשון הוא הוצאתה להורג בשבוע שחלף של סיטי זיינב, עובדת זרה מאינדונזיה שהועסקה בערב הסעודית. השני הוא גזר דין מוות שנגזר על יורן סוקומרן ואנדרו צ'אן אזרחי אוסטרליה, ידי בית דין באינדוזניה.
גב זיינב מאינדוזניה הייתה עובדת זרה שהועסקה בעבודות משק בית בסעודיה. כמותה בודאי עברו, בעשרים השנה האחרונות, מליונים (ללא הגזמה) של אזרחים ממדינות דרום מזרח אסיה במדינות המפרץ. עבור אינדונזיה בעלת האוכלוסיה של מעל 230 מליון נפש מהווה 'יצוא האבטלה' כלומר יצוא של כוח עבודה זול – ענף כלכלי שמעותי המכניס מיליארדי דולרים במט"ח למשפחות שנשארו במולדת אלהם שולחים העובדים את שכרם. אנו מכירים בישראל את עובדי החקלאות התאילנדים או עובדי הסיעוד הפיליפינים אולם בדרום מזרח אסיה מוכרות היטב גם מטפלות הילדים הבורמזיות ועובדות משק הבית האינדונזיות והמלזיות.
זיינב הואשמה כי בשנת 1999 היא רצחה בדקירות סכין את המעסיקה הסעודית שלה שלטענתה התעללה והתעמרה בה. גם אם ההאשמות הללו נשמעות נכונות בהתחשב ביחס המחפיר שלו זוכות עובדות זרות מסוג זה במדינה, רצח המעסיק הוא רעיון רע בכלל ובודאי בהתחשב בזכויות הנשים באופן כללי בערב הסעודית ובטח של אזרחית זרה, אגב עוד שתי אזרחיות אינדונזיות נמצאות בהליכי משפט בסעודיה העלול להסתיים בעונש מוות, לאחר גזר הדין הייתה זיינב במאסר בן 16 שנה עד שגזר הדין בוצע כאמור בשבוע שעבר ללא התראה למשפחתה או לשגרירות האינדונזית בריאד.
האינדונזים הגיבו בתדהמה על ביצוע גזר הדין, הזמינו לבירור את השגריר הסעודי במדינה והפרשה עוד רחוקה מסיום.
נקווה מאד שסיפורם של יורן סוקומרן ואנדרו צ'אן, אזרחים אוסטרליים, יהיה שונה. אנדרו ויורן נתפסו בשנת 2005 באי הנופש האינדונזי הידוע באלי כשברשותם 8 ק"ג של הרואין אותו רצו להבריח לאוסטרליה. הם נעצרו יחד עם כנופיה שלמה הנקראת מאז בתקשורת האוסטרלית 'באלי 9', הואשמו בסחר בסמים ונשפטו למות. האוסטרלים מפעילים לחץ בלתי מתון על השלטונות האינדונזים להמתיק את עונשם או לבצע חילופי אסירים עם אסירים אינדונזים הכלואים באוסטרליה אך לפי שעה מתעקשים האינדונזים כי זהו החוק בארצם והוא חל גם על אזרחים זרים שפשעו בשיטחם.
הלחץ האוסטרלי, המדיני והציבורי, על אינדונזיה גדול מאד וכולל הפגנות מול שגרירות אינדונזיה בקנברה, החזרת השגריר להתיעצויות (בשפה הדיפלומטית מהווה שלב ביניים לפני החמרת לחץ כגון איסורים והגבלות מסחריים) ולחץ בערוצים נוספים.
מובן כי ההקבלה המסויימת בין הסיפור האינדונזי והאוסטרלי הציתה אש בתקשורת האוסטרלית הטוענת כי אינדונזיה מפעילה סטנדרט מוסרי כפול כאשר היא מוציאה מליוני דולרים כדמי טרחה לעורכי דין ברחבי העולם על מנת לסיע לאזרחיה במקרים בהם הם נאשמים בעברות שעלהן מטל גזר דין מוות וזאת כדי לא להרתיע עובדים אינדונזים מלצאת לעבוד בחו"ל שכן זהו ענף יצוא מרכזי של המדינה, ומנגד מתחילת השנה (2015) הוצאו להורג באינדונזיה 5 אזרחים זרים ואזרח אינדונזי אחד כולם למיטב הבנתי על עברות סמים. יש בסיפור הזה הרבה אלמנטים של גזענות ורגשי עליונות של האוסטרלים מול האינדונזים, ומנגד גם 'דווקאות' ועמידה על קוצו של יו"ד מהצד שכנגד.
הנושא של תמיכת מדינה באזרחיה שנשפטים במדינות אחרות מורכב מאד, בואו ניקח את המקרה של אוסטרליה ואינדונזיה, האם באמת מוצדק שאוסטרליה תוציא מליוני דולרים מכספי משלמי המיסים שלה בנסיונות להגן על פושעים הנשפטים על פי החוק המקומי ולא תשתמש במיסים אלו לבנית תשתיות ובתי ספר לאזרחיה שומרי החוק? כל זאת בהתחשב בהנחה כי אכן מדובר בפושעים לפי כל סטנדרט ואם הם היו נתפסים באוסטרליה הם היו נשפטים לתקופות ארוכות בבית הסוהר? או אצלנו, האם על מדינת ישראל לסיע בהגנה המשפטית על אזרחנו שנתפסו בחו"ל?
הפרקטיקה טוענת כי אם העונש שלו הם צפויים גבוה מהעונש שאותו היו מקבלים בארץ מוצאם אז יש מקום לתהערבות, לדוגמא אותם חברי כנופיית 'באלי '9 היו נשפטים בודאי לתקופות של סביב 10 שנם בכלא האוסטרלי על הברחת כזו כמות של הרואין שזה הרבה פחות כמובן מעונש מות ומכאן נובעת ההצדקה החברתית להתערבות בעיניינה המשפטיים של מדינה אחרת.
הסיפורים העצובים הללו עוד רחוקים מסיומם ואני מקווה שלא יגמרו במוות נוסף, אבל באופן אישי אפשר להוציא מהם שתי מסקנות.
קודם כל, אם מישהו מהקוראים חושב על הכסף הגדול והקל של הברחות הסמים הבין לאומיות – חישבו שנית, זה לא יגמר טוב! תודות להגברת האבטחה בשדות התעופה לאחר התקפות הטרור של 9/11 מרבית הסיכויים שהברחת סמים תתפס על ידי השלטונות ומכיוון שאלוהים והגלובליזציה חילקו את יצור הסמים (כמו את הנפט) לארצות המתפתחות סביר להניח כי ההשלכות החוקיות של המעשה יהיו חמורות עד כדי ענש מוות.
הנקודה השניה פילוסופית יותר. מסתבר שלכל דבר בעולמנו יש מחיר – גם לחיי אדם.
בסינגפור לדוגמא (האי השכן לאינדונזיה) יש גם משטרה אפקטיבית מאד וגם מערכת חוקים ומשפט מחמירה הכוללת עונש מוות למבריחי סמים. ניתן היה להניח שבתנאים כאלו לא יהיו כלל סמים בסינגפור שכן סיכויי ההברחה נמוכים (עקב האפקטיביות של המשטרה המקומית) והסיכון גבוה מאד (הסיכון האולטמטיבי – עונש מוות) אולם סמים ניתנים בכל זאת לרכישה בשעות הלילה הקטנות בדאון טאון אורצ'רד. הם פשוט יקרים יותר – מחיר השוק מתאים עצמו לתימחור הסיכון.
.
[youtube https://www.youtube.com/watch?v=Kzby7F2Al-g?rel=0]