לאור הצביעות הבריטית בכל הקשור לתגובות על הפצצות צה"ל בעזה, רציתי לעורר את זכרונם של הבריטים המנומנמים שבין כוס התה והרקיק של שעה ארבע מצד אחד ובין אובדן התרבות הנוצרית -אירופאית שחומקת להם מהאצבעות מהצד השני, יזכרו באיום שעימו התמודדו הדור של סבם וסבתם כאשר העיר לונדון הופגזה על ידי הגרמנים. כיצד הרגישו אבותם של אותם הבריטים "המגנים" אותנו והמבינים" את האוייב.
רוצים לדעת מה הם הרגישו ומה הם ייחלו לגרמנים שכתשו את לונדון ברקטות V2 לטווח ארוך? להלן קטע ארכיוני על הפצצת בריטניה על ידי הנאצים בשנת 1940. אז לפני 74 שנים נפלו טילים ליד ארמון בקינגהם ושימו לב לתגובת הקריין בדקה 1:02 לסרט.
או בתרגום חופשי לעברית: מי יתן ועל כל הרוג בריטי ימותו 100 גרמנים – ככה פשוט, אחד למאה.
התקדמנו מאז תודה לאל וחוקי המלחמה אמורים למנוע בדיוק את אותן זוועות של מלחמת העולם השנייה, אבל חשבתי שרענון זכרון קצר לאירופאים לא יזיק.
[youtube https://www.youtube.com/watch?v=N5-3QRKz3CY]