בינואר 2003 השיק ביל גייטס יוזמה בשם Grand Challenges in Global Health. והגדיר 14 "אתגרים גדולים" שלפתרונם תהיה השפעה מרחיקת לכת על תחום הבריאות העולמית: חיסונים, סניטציה, בריאות ילודים, טיפול בשפכים, חקלאות מתקדמת, מכשור רפואי ועוד. חוקרים ויזמים הוזמנו להגיש את רעיונותיהם ולקבל מענקים בסך של מאות מיליוני דולרים.
בשנת 2010, כחלק מחזון הסיוע שלה, הקימה ממשלת קנדה ארגון ללא מטרות רווח בשם Grand Challenges Canada (GCC) הארגון ממומן על ידי הממשלה הקנדית והוא "לוקח יוזמה זו קדימה" ופועל החל משלב ה-Proof of Concept ועד לשלב הטמעת המוצרים במדינות היעד, ולא רק פיתוחם – עתה האתגר מגיע לישראל – כך נמסר לנו מלשכת המדען הראשי במשרד הכלכלה.
לפני כשנה וחצי אימץ המדען הראשי במשרד הכלכלה את התוכנית וכך הוקמה (Grande Challenges Israel (GCI – או בשמה העברי, תוכנית "אתגר". עם השקת תוכנית 'אתגר', ישראל מצטרפת למשפחת Grand Challenges העולמית ובכך מביאה לידי ביטוי את היכולות הישראליות בתחום החדשנות הטכנולוגית יחד עם רוח היזמות הישראלית הידועה בעולם. שילוב של עשיית טוב, תרומה לאתגרים הגלובליים לצד חדירה לשווקים חדשים והתנסות במיזמים הפונים לקהלים וצרכים בלתי שגרתיים לתעשייה הישראלית עשוי להביא את היזם הישראלי להזדמנויות עסקיות נרחבות חדשות. במסגר השקת התוכנית הוחלט לאמץ את התפיסה הקנדית, אך לבנות תוכנית "מגוירת" שתציע פתרונות לאתגרי בריאות וביטחון מזון, תהיה מבוססת על אותו מודל ותתאים לישראל ולמדען הראשי. בין התחומים שכוללת התוכנית: הנגשת שירותי בריאות, תברואה וטיפול בשפכים, בריאות ילודים ואימהות, חקלאות מתקדמת ומכשור רפואי. בעוד שהתוכנית הקנדית המקורית מממנת גם פרויקטים חברתיים שאין להם בסיס טכנולוגי, המודל הישראלי שהוגדר מחייב שבפרויקטים שיפותחו יהיה אלמנט טכנולוגי כלשהו.
זוהי גישה כלכלית חדשה הפונה אל בסיס הפירמידה הכלכלית קרי אל המעמדות הנמוכים ביותר במדינות המתפתחות. מדובר בגישה דומה לגישת השיווק של הזנב הארוך באינטרנט ולפיה אומנם כוח הקניה של השכבות העניות בעולם נמוך יחסית אולם מדובר במספרים גדולים המהווים באופן מצרפי פלח שוק משמעותי. למעשה זהו צירוף הסקטור הפרטי למאמצי המלחמה בעוני של קהילת הפיתוח הבין לאומית ולא ניצול הזדמנות עסקית באופן הרגיל של המילה – בבחינת הסקטור הפרטי הוא 'חלק מהפתרון' למלחמה בעוני יחד עם הקהילות המקומיות, הממשלות המקומיות, גופי מימון בין לאומיים וארגונים לא ממשלתיים. מגמה זו עולה בקנה אחד עם המגמה הכללית של אחריות תאגידית ותרומה לקהילה מצד גופים עסקיים מצד אחד והבנה של גופי הסיוע הפילנטרופיים כי על מנת לקיים צמיחה ברת קיימא יש צורך במנגנוני שוק של הסקטור הפרטי, מהצד השני (למידע נוסף בנושא בסיס הפרמידה).
הפילנתרופיה משתלמת? להשקעה בתחום זה יש הרבה פוטנציאל לא רק להביא תועלת לאוכלוסיות העניות בעולם, אלא גם לתרום משמעותית לכלכלה הישראלית. אם למשל מפתחים שיטה לאבחון מהיר, מדויק ופשוט של מחלה, חיסון שאינו דורש קירור או הורמון להקלה על לידה שניתן לקבל בשאיפה ולא בזריקה – אלה פיתוחים שיש להם פוטנציאל מהפכני גם לבתי חולים בעולם המערבי ואפילו פוטנציאל רווח. זה פותח את הנראוּת הישראלית בעולם גם בפרויקטים שאינם כרוכים בטכנולוגיה עילית כמו שאנחנו רגילים, אלא גם לצרכים האמיתיים של השווקים שפורחים עכשיו ושהם הפוטנציאל הממשי של העתיד.
על חברות ישראליות להרחיב את המבט אל השווקים המתעוררים. בסופו של דבר, פעילות כזו אינה פילנתרופית בלבד ומטרתה גם להגביר את הייצוא לשווקים אלה, אשר חשיבותם בכלכלה העולמית רק הולכת ועולה. כמו כן, לחדשנות העשויה לעלות כמענה על האתגרים הגדולים הללו ייתכן פוטנציאל מסחרי משמעותי גם בשווקים המפותחים.
לשכת המדען הראשי במשרד הכלכלה הצהירה כי "מטרתנו היא להפוך את ישראל לבית היוצר המוביל של מוצרים וטכנולוגיות עבור העולם המתפתח. בנוסף לתועלת הכלכלית שעשויה לצמוח מכך לתעשייה הישראלית, תהיה בכך גם תועלת תדמיתית עצומה עבור העם היושב בציון בעיני העולם כולו".