הכירו את ג'ימס וינולה, הגיל 68, המקצוע צופה בלוייתנים.
ג'ימס מתייצב כל יום לתצפית בנקודה הקבועה שלו על הצוקים בחופים המזרחיים של סדני ליד המגדלור הותיק ביותר באוסטרליה Macquarie. בתיק הגב סוחב ג'ימס משקפת, מכשיר קשר ותרמוס תה, ג'ימס הוא אחד מרשת ארצית שלמה של מתנדבים הפרוסה לאורך אלפי הקילומטרים של החופים המזרחיים של אוסטרליה. צפיית לוויתנים אינה דבר של מה בכך באוסטרליה, זהו מקצוע (בהתנדבות) מבוקש על ידי מאות גימלאים או סתם מובטלים משועממים.
רשת הצופים מנוהלת על ידי ארגון בין לאומי למען בעלי חיים ( IFAW ) וממשלת מדינת ניו סאוט ולש (NSW) כאשר מטרתה היא מעקב אחר הלוויתנים הנודדים לאורך החופים של אוסטרליה, תיעוד, לימוד אורח חייהם וזאת בכדי לאפשר להבין טוב יותר את המערכת האקולוגית הימית בים הטסמני. ההערכות מדברות על כ 4,000-5,000 לוויתנים שנותרו בחלק זה של עולמנו, סביב אחוז אחד מאוכלוסייתם לפני 300 שנה (המוערכת בחצי מליון פרטים) טרם החל הצייד המאסיבי של היונקים הימיים הנהדרים הללו.
טוב אז במה בדיוק מדובר? מספר סוגים של לוויתנים נודדים לאורך חופי אוסטרליה אולם השניים העקריים בהם הינם:
-
Humpback (בתמונה)
במהלך חודשי יולי אוגוסט (חודשי שיא החורף בחצי הכדור הדרומי) נודדים הלוויתנים מאזור ים הקרח הדרומי (חופי אנטרטיקה) אל מחסום השוניות הגדול שבאזור המשווני. הנדידה בת אלפי הקילומטירם אורכת כמה שבועות (קצב השחייה של הלוויתנים הוא 6-10 קמ"ש) ובסופה באזור מחסום השוניות הגדול נולדים גורי הלוויתנים. לאחר התחזקות הגורים בחודשי אפריל – מאי עושים הלוויתנים את דרכם דרומה יחד עם הגורים אל שטחי ים הקרח הדרומי העשירים בדגה. המסע דרומה מתרחש בדרך כלל קרוב יותר לחוף (לעיתים מאות מטרים מקו המים) עקב העובדה שהגורים זקוקים להגנה, בעוד שהמסע צפונה נערך במים עמוקים יותר כמה קילומטרים מהחוף.
הנדידה שאורכה 5,000 קילומטרים נחשבת לנדידה הארוכה ביותר של יצור יונק במהלכה מוציאים הלוויתנים אנרגיה עצומה. אולם בשנים האחרונות הופכת למרכזו של מעיין פסטיבל מתמשך. טיולים, תצפיות, שייט בסירות, מסוקים, דאונים, מטוסים קלים – הכל בסימן הלוויתנים. כל כך צפוף שם ליד הליוויתנים, שהרשויות מפרסמות הוראות צפייה בלוויתנים, עד איזה מרחק מאיזה כיוון אפשר להתקרב אך הלוויתן (כן אתם רואים נכון – מטוסים ומסוקים מוגבלים לגובה של 300 מטר).
ללא ספק מדובר ביצורים מלכותיים, די להביט מרחוק בחן האצילי והאיטי של שחייתם כדי להבין מה מושך את ג'ימס ועוד מאות כמותו לבלות ימים ושבועות על קן המים בצפייה ללוויתנים שיגיעו. והענקים הללו העושים את דרכם דרומה וצפונה כבר כמה מליוני שנה טובים כאילו אינם שמים לב למהומה סביבם. עולים לפני המים ונושפים ונושמים תוך שהם מפריחים ענן רסס עדין לאוויר, ממש כמו בספרו של הרמן מלוויל , מובי דיק- שם יקליח.