השינוי המשמעותי ביותר בתפיסת הביטחון הלאומית האמריקנית בשני העשורים האחרונים מתמצה בהסטת המיקוד מלחימה בטרור בחזרה אל התמודדות אל מול כוחות מעצמות -על. זאת במיוחד בהקשר לתחרות מול סין ורוסיה, אך גם בהקשר לאיום הגרעיני מצד איראן וקוריאה הצפונית. המיקוד הקודם, על לחימה בטרור, בסביבות נוחות יחסית לפעולה, מתחלף במיקוד על עימות בין מדינות המתקיים בכל הממדים ורמות העצימות האפשריים. יתירה על כך, השימוש בשיטות לוחמה שאינן סטנדרטיות, כגון: הפעלת כוחות צבאיים שאינם מזוהים ישירות עם המדינה המפעילה (למשל, השימוש האיראני בהפעלת ארגון החיזבאללה בלבנון והמורדים החות'יים בתימן), הפעלת מינוף כלכלי (למשל, השימוש הסיני בהשקעות או בסנקציות כלכליות כדי להשפיע על מדיניות הממשלה במדינות יעד), שימוש חדשני בתעמולה (למשל, השימוש הרוסי במדיה חברתית לסחיפת דעת הקהל במדינות בעלות עניין באופן המשרת את מטרותיהם), שתדלנות דיפלומטית (למשל, המאמץ הדיפלומטי הסיני באפריקה לצרכי גישה למשאבי טבע).
כל אלה מייצרים לאויבי ארה״ב מרחב פעולה ויתרון יחסי שלא היו אפשריים עבורם בעבר. שיטות פעולה אלו עדיין זרות במהותן לדרך החשיבה של המפקדים במערך הצבאי האמריקני, דבר הדורש מאמץ רב לבניית אסטרטגיה להתמודדות איתן ברמות הטקטיות, המערכתיות, והאסטרטגיות. מבחינה אירגונית, שינוי המיקוד האסטרטגי מצריך שינוי בתפיסת הפעלת הכוח, שהתבססה, עד לאחרונה, על שימוש תכוף ונרחב בכוחות מיוחדים. המעבר לתפיסות הפעלה של כוחות גדולים במסגרת עימותים רחבים עם צבאות, כגון אלו של רוסיה וסין, דורש תגבור ועדכון התו״ל, האימונים והאמל״ח ביחידות הליבה העיקריות, שההפעלה שלהן בעשור האחרון התמצתה בעיקר בפעילויות בט״ש ואבטחה. המיקוד החדש יאפשר לכוחות המיוחדים לחזור לייעודם המקורי ולהתמקד בפעילות חשאית נגד איומי טרור במהלך עימותים בעצימות נמוכה, וסיוע לכוחות הליבה במהלך עימותים מלחמתיים עם צבאות עיקריים.
עיקרון הפעולה מכונה "קרב רב ממדי" Multi-Domain) Battle – MDB) ויאפיין, בתקופת השנים 2040-2025, את המבצעים העתידיים נגד יריבים היכולים לאתגר את ארה"ב בכל ממדי הלחימה – ים, יבשה, אוויר, חלל, סייבר, ול"א (בכל הספקטרום האלקטרומגנטי).
בראיון ארוך, תא"ל Mark Odom מ-TRADOC האחראי על בניית הקונספט, מסביר שכדי לנצח איומים כאלו נדרש לשנות מבנים ארגוניים ועקרונות פעולה מסורתיים, החוצים זרועות והירארכיות פיקודיות. הוא התייחס למספר הנחות:
- ארה"ב תאותגר בכל ממדי הלחימה – יבשה, ים, אויר, חלל, סייבר. לכוח הלוחם תהיה עליונות זמנית בלבד בממד נקודתי. זה שונה לגמרי מההנחה הרווחת מאז שנות ה-70 וה-80 שבכל עימות תהיה לארה"ב עליונות בכל התחומים, דבר שהביא למבנה הכוח הנוכחי.
- התפשטות רוסיה וסין לממדי לוחמה חדשים – אינפורמציה, סייבר וחלל, שאינם מוגדרים כיום כמלחמה. זה מאפשר להן הפעלת אמצעים שנחשבו אסטרטגיים (סייבר, טילים, לוחמה אלקטרונית), למטרות טקטיות. דוגמה לכך היא חייל אמריקני שלוחם בעיראק נגד דאעש, שמשפחתו, הגרה בוושינגטון, מזוהה ע"י האויב וכך ניתן להשפיע עליו באופן מדויק ובממד אחר לחלוטין.
- אסטרטגיית היריב – קיום רצף של "לוחמה" – שלבים של תחרות, עימות צבאי וחזרה לתחרות (competition, armed conflict and return to competition). בזמן של תחרות רוסיה מנסה לשבור את המערב ע"י גרימת פיצול פוליטי במדינות ובבריתות. הם מפעילים אמצעי מודיעין מאירופה ועד ארה"ב, מממשים לוחמה לא קונבנציונלית, המייצרת אירועים אמיתיים בשדה הקרב, כדי לחזק לוחמת מידע המתאפשרת באמצעות ממדי החלל והסייבר. זה איפשר את התנאים למתקפה על חצי האי קרים ומזרח אוקראינה. האתגר הוא הקושי להביס פעילות רב ממדית כזו, כשהיא גולשת בזמן קצר מאוד ללוחמה קונבנציונלית. זמן ארוך להתארגנות, כמו מבצע "סופה במדבר", לא יתקיים בעתיד.
- אסטרטגיית היריב בזמן עימות – ניסיון לפלג את המערב במרחב ובזמן בעזרת מערכות בתחומי החלל, סייבר והמידע, ובעזרת מבחר כלי נשק קונבנציונליים שהולך וגדל. כל זה מתחדד לאור הנוכחות האמריקנית המוקטנת באירופה ובאזורים אחרים. ייקח זמן להגיע לשם בעת עימות. לאחר ההגעה, הכוחות ייתקלו בניסיון לבודד אותם. הרוסים יוצרים מעין עליונות אווירית ע"י אמצעי נ"מ מאסיביים מהקרקע וימנעו בכך פעילות מודיעינית (ISR) אווירית אמריקנית במרחב הלחימה. גם סיוע האש האווירי הקרוב לא ישרוד בתנאים אלו (אם לא ידוכא מערך הנ"מ הזה). התנאים בשטח יאפשרו לרוסים שימוש ב-ISR שלהם להשגת דיוק גבוה יותר, ולסיוע האווירי שלהם לתקוף כוחות קרקעיים אמריקניים שאינם מוגנים נ"מ. בנוסף, קיימת היכולת הרוסית באמצעי ל"א, לחימה מנגד בחלל ולחימה נגד מערכות ניווט לווייניות.
