כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה מעמיד על במה אחת את בכירי המשק. אנשי עסקים פרטיים, פוליטיקאים, פקידי ממשלה ואנשי אקדמיה. במושב הפתיחה של הכנס היום נאמרו מספר הערות האמורות להרים גבה, אם לא להוציא לרחוב, את ציבור אזרחי ישראל ההולך לבחירות מדי ארבע שנים וחושב שהוא בוחר (באמצעות נבחריו) את מדיניות הממשלה נגידת בנק ישראל הנושאת אולי בתפקיד הרם ביותר במשק שהמחזיק בו מי שמונה ולא נבחר על ידי הציבור (אפשר להגיד שזה נכון גם עבור תפקיד נשיא המדינה אבל הנשיא בסופו של דבר מגיע מתוך שורות הפוליטיקה ולא מהפקידות המקצועית).
הראשונה קרנית פלוג מצוטטת כאומרת ש: "קיים מתח מובנה וטבעי בין קידום אג'נדה של ממשלה נבחרת, לבין מדיניות המתבססת על ראיה ארוכת טווח וקידום תכנית אסטרטגית. בממשלות עם קואליציה שברירית, הנשענת על מפלגות רבות, מתחזקת ההטיה לקבל החלטות המתמקדות בהישגי הטווח הקצר. לכן, חשוב לחזק את המנגנונים שקושרים את עבודת משרדי הממשלה לתוכנית האסטרטגית, ולחזק את הדרג המקצועי במשרדי הממשלה…."
או במילים אחרות הפוליטיקאים מתחלפים ואנחנו הפקידים שומרים על הגחלת. זאת עמדה מסוכנת ומתנשאת שאינה חדשה אצל פלוג.
שי באב"ד אומר בערך אותו "לא מקובלת הטענה שהיה עשור אבוד בגלל אגף תקציבים"
הוא אומר זאת בהקשר של הפריון הנמוך של עובדים בישראל, ואני שואל בגלל מי בדיוק הפריון נמוך? פריון הוא תוצאה של מדיניות ולא סיבתה של מדיניות, פריון הוא תוצאה של תשתיות ופקקים בכבישים ונמלים אטיים וביורוקרטיה – הוא לא הסיבה לדברים אלו. ראה פוסט שלי בנושא: האם הפריון של העובד הישראלי אכן נמוך?
הדובר היחיד שמעז לתקוף את הפקידות הגבוהה הוא פרופ' אבי שימחון שאומר (ולדעתי בצדק): "כשנותנים לגזבר לנהל את המדינה – ככה נראות התשתיות".
אז חברי הפקידים בממשלה, אל תתבלבלו, אתם מבצעי מדיניות ולא קובעי מדיניות, ואני אומר זאת כמי ששירת בשירות המדינה מעל 20 שנה.
פקידים רבים אינם מבדילים בין אופן ביצוע המדיניות לבין מהות המדיניות. הדרג הפוליטי בישראל קובע את המדיניות, זה חייב להיות כך וזו חוזקה של דמוקרטיה, הפקידות מביאה את ביטויה במקצועיות הביצוע ולא בקביעת התוכן.
כפי שלא מקובל עלנו שמג"ד בשטח יפעיל את גדוד השריון שלו לכבוש שטח אויב או לבצע פעולת תגמול ללא הוראה ברורה מהדרג המדיני כך לא הגיוני שפקיד, בכיר ככל שיהיה, יקבע מדיניות כלכלית על דעת עצמו או לאחר התייעצות עם חבריו שמטבע הדברים יהיו בעלי עמדה דומה לשלו – זה דבר עקרוני.
על הדרג המקצועי להציע הצעות (אחרי הכל הוא מכיר טוב ביותר את החומר) להעיר ולבקר, להעריך השלכות, אבל ההחלטה בסופו של יום היא של הנבחרים תהה הערכתנו אלהם ככל שתיהיה.
אנו נמצאים בשנתה השבעים של המדינה וכהונתה של הכנסת ה 20. בממוצע בין שלוש לארבע שנים לכהונתו של פרלמנט בישראל. זה לא נורא כפי שאוהבים לצייר זאת ובוודאי טוב יותר מאשר הפקידות הגבוהה בישראל שאינה ממונת (דרג סמנכ"לים וראשי אגפים) המשרתים בממוצע מעל 15 שנים בתפקיד.
הפקידות המקצועית בארץ מתנשאת על הפוליטיקאים, כן אולי יש בינהם איזה ליצן כמו אורן חזן אבל ליצנים יש בכל מקום גם במשרדי ממשלה וגם בחברות ההיטק הגדולות ביותר. בסופו של דבר התנשאות כזו היא סכנה לדמוקרטיה, היא גורם לקיפאון על השמרים וחלק מתפקידה הוא שימור מנגנוני כוח (ושכר) בפקידות על חשבון השפעה ישירה יותר של הציבור- לא פחות!