השקעות זרות סיניות

הצמיחה הכלכלית הפנומנלית של סין, היצוא הצומח וההשקעות חובקות העולם המתרגמים להשפעה פוליטית הולכת וגדלה וכבר גרמו לעיתונאים לקרוא למאה ה 21 בשם 'המאה הסינית'. מאז שנת 2003 כחלק מגל השקעות זרות של חברות סיניות ברחבי העולם  – גל המכוון לסקטורים כלכליים שונים ולמדינות רבות – משקיעות חברות סיניות גם בנמלי ים ברחבי העולם ובמיוחד באזור האוקיאנוס ההודי והים התיכון. בהמשך יצאה ממשלת סין ביוזמה נרחבת בשם BRI המעניקה מעטפת כלכלית ופוליטית להשקעות אלו. יש לציין כי באזור האוקיאנוס ההודי והים התיכון (ותעלת סואץ המחברת אותם) עוברים כשליש מהסחר העולמי הכללי וכמעט מחצית מהסחר העולמי בנפט גולמי כך שלשליטה בתשתית הסחר באזור זה יש השפעה על הכלכלה העולמית ומכאן על מאזן הכוחות הפוליטי הגלובלי.

גל ההשקעות הסיניות הוליד דיון ציבורי עז יצרים כמעט בכל מדינה שהייתה יעד להשקעות אלו, זאת לצד מחקר אקדמי ענֶף ופרסומים עיתונאיים רבים. מטרת מחקר זה היא לבחון באופן שיטתי וכמותי את ההשקעות הסיניות בנמלי ים לאור התיאוריות הקיימות והמקובלות בעולם האקדמי בתחומי ההשקעות הזרות הישירות (FDI).

ההשקעות הזרות הסיניות (מסין והחוצה) מושכות תשומת לב פוליטית, כלכלית ואקדמית רבה וזאת משלוש סיבות עקריות: השקעות אלו מאתגרות את התיאוריות הקיימות העוסקות בתחום ההשקעות הזרות הישירות, הן מעלות חשש מרכישת השפעה פוליטית על ידי משטר סמכותני והיקפן העצום מושך מדינות רבות המעוניינות לקבל השקעות אלו לכלכלתן.

היבטים תאורטיים

בתיאוריה הכלכלית הבין לאומית ישנו גוף ידע רחב ומוצק בנושא השקעות זרות ישירות. גוף ידע זה כולל מספר תיאוריות מובילות  בנושא השקעות זרות ישירות המסבירות מדוע חברות ומדינות משקיעות במדינות זרות. מרבית תיאוריות אלו עוסקות בהיבטים הכלכליים של ההשקעות בשלוש רמות עיקריות, רמת החברה המשקיעה, רמת המדינה מקבלת ההשקעה ורמה בין לאומית. אם זאת ישנם פערים ביכולת ההסבר של התיאוריות המובילות בנושא השקעות זרות ישירות בכל הקשור להשקעות זרות שמקורן במדינות מתפתחות כגון סין. גוף התיאוריה העיקרי עסק באופן מסורתי בהשקעות זרות ישירות שזרמו ממדינות מפותחות אל מדינות מתפתחות ואילו במקרה הסיני יש לכאורה זרימה של הון ממדינה מתפתחת לעבר הן מדינות מפותחות והן מדינות מתפתחות.

נראה כי סין שייכת לקבוצת המשקים הנוסקים (Emerging Economies) הכוללת בנוסף למדינות BRIC (ברזיל, רוסיה, הודו וסין) גם את טורקיה, אינדונזיה ומקסיקו (ויש המוסיפים את ניגריה). משקים אלו מאופיינים מהבחינה הכלכלית באוכלוסייה גדולה היוצרת מנועי צמיחה פנימיים הן בשוק העבודה (כוח עבודה) והן בשווקי המוצרים (צרכנים) וכן בשטח גיאוגרפי נרחב. אם זאת נראה כי המאפיין העיקרי של 'המשקים הנוסקים' הללו ממשקים אחרים בעלי מבנה דמוגרפי וגיאוגרפי דומה שאינם 'נוסקים' (כגון אוקראינה, פקיסטאן או איראן) הוא ההיבט הפוליטי כפי שמתבטא ברפורמות מבניות שונות ופתיחות בין לאומית יחסית.

מבחינה סטטיסטית, החלק הארי של ההשקעות הזרות היוצאות (Outward FDI) ממדינות מתפתחות מגיעות מקבוצה זו של 7-8 'משקים נוסקים' אלו שאופיינו בעברם בהשקעות זרות רבות שנכנסו לשטחן.

רכישת השפעה פוליטית על ידי משטר סמכותני

במקומות רבים בעולם ובעיקר באירופה עלה חשש מניצול השליטה הסינית על נכסים אסטרטגיים שנרכשו באמצעות השקעות ישירות, ככלי להפעלת לחץ פוליטי וזאת לאור האופי הסמכותני של הממשל הסיני והתפיסה הרווחת כי השינויים הכלכליים בסין מתאפיינים בדר"כ בהכוונה ממשלתית המווסתת ומכוונת את הפעילות הכלכלית. העובדה כי מרבית ההשקעות הסיניות מחוץ לסין בוצעו על ידי חברות ממשלתיות SOE מחזקת חששות אלו. הדבר אף הביא להכרזה מצד ז'אן־קלוד יונקר, נשיא הנציבות האירופית על כי אירופה להקשות על רכישות סיניות בשטח.

החשש של מדינות רבות (מערביות ואחרות) הינו מהשתלטות סינית על נכסים אסטרטגיים באמצעות רכישתם על ידי השקעות זרות היוצאות מסין. חשש זה עולה לאור ההשקעות הסיניות המאסיביות היוצאות מסין ומכוונות, בין השאר, לנכסים הנתפסים כאסטרטגיים מהבחינה הלאומית כגון תשתיות אזרחיות  (פרויקטים בתחום התחבורה, מים, אנרגיה בכל רחבי אסיה), אספקת מזון (רכישת עדרי בקר באוסטרליה או של חברות מזון דוגמת חברת 'תנובה' בישראל) מחצבים (מכרות) וכו'.

החששות האירופאים אינם מובעים בחלל הריק, דוגמא למדיניות כזו של משטר סמכותני המתכלל את מדיניות החוץ שלו עם המדיניות הכלכלית הינה מדיניות החוץ של רוסיה מול אירופה בעשור האחרון. מדיניות שקיבלה את השם 'דיפלומטיה של צינורות' עקב השימוש שעושה רוסיה בעובדה שהיא ספקית הגז המרכזית של אירופה (באמצעות צינורות) והפעלת לחץ כלכלי על מדינות אירופה בנושאים פוליטיים, לדוגמא הסכסוך בחצי האי קרים.

בעוד שבמדינות רבות (כולל בישראל) התעוררה מחאה ציבורית נרחבת לאחר השקעות או ניסיונות השקעה סינים בסקטורים מסוימים הרי שיתכן ומדובר בפעילות כלכלית בעיקרה ולא תוצאה של תכנון סיני מרכזי. באופן ספציפי לנושא הספנות והנמלים יתכן וההתרחבות הסינית וההשקעה בנמלים מחוץ לסין היא חלק מיוזמה כלכלית שאמורה להבטיח, להגדיל ולהקל (Facilitate) את הסחר הסיני מצד אחד וכן תוצאה של פעילות כוחות השוק הרגילים הדוחפים את סקטור הספנות הסיני לכיוון של מיזוגים אנכיים ואופקיים על כל ההתייעלות הכלכלית הנגזרת ממיזוגים והתרחבות זו ללא התערבות ממשלתית או תוכנית ייעודית של ההנהגה הסינית לרכישת השפעה פוליטית עולמית.

מהצד השני, בעיקר לאור העובדה כי החברות המבצעות את ההשקעות הללו הינן חברות ממשלתיות, יתכן ומדובר במהלך פוליטי בעיקרו לרכישת השפעה פוליטית באזורים רחבים בעולם.

היקף כספי

היקף ההשקעות הסיניות ברחבי העולם הוא עצום. על פי נתוני ארגון האו"ם למסחר ופיתוח (UNCTAD 2016) בתקופה של כעשור יצאו מסין מעל לחצי טריליון דולר (מעל לחמש מאות מיליארד דולר). גם אם הסכום הממשי קטן מסכום זה עקב 'סיבוב' שעושה ההשקעה דרך 'מקלטי מס' או כפילות עקב חישוב השקעות הן מסין והן מהונג-קונג, הרי פעילות כלכלית כה משמעותית גוררת עימה עניין עסקי רב ממדינות רבות המעוניינות בקבלת חלק מההשקעות הסיניות העצומות הללו.