ישנה גישה בחקר היחסים הבין לאומיים לפיה חלק גדול מההיסטוריה חוזר על עצמו בווריאציות שונות. רוסיה לדוגמה, מימי נפוליאון, דרך היטלר ועד ימנו אנו, חוששת מפלישה אירופאית בגבולותיה המערבים (ולא המזרחיים מכיוון סין). מוטיבים בתרבות ובתפיסה הגרמניים משפיעים על אירופה מאז ימי ביסמארק דרך שתי מלחמות עולם ועד עמידה בראש האיחוד האירופאי כיום. הדיפלומטיה הסינית נשענת על עקרונות שקבע קונפוציוס לפני אלפי שנים והדוגמאות עוד רבות.
לעיתים יש איזה שינוי חיצוני 'שובר כללים' כגון גילוי העולם החדש מעבר לים שהביא להקמת ארצות הברית או שינויים טכנולוגיים המאפשרים למדינות קטנות ועניות לרכוש כוח והשפעה בלתי פרופורציונליים (קוריאה הצפונית), אבל בסה"כ לפי תפיסה זו "עולם כמנהגו נוהג" מה שהיה הוא שיהיה לפחות ברמת התפיסה התרבותית והזהות ברבדים הפסיכולוגיים והחברתיים העמוקים ביותר.
אני די מאמין בגישה הזו ולפיכך לא התפלאתי שקראתי את הדברים להלן שכתבה גיסתו של אורד וינגייט (קצין המודיעין הבריטי האגדי שהוצב בישראל בשנות ה 30 של המאה ה 20) על הטרור הערבי, על יחס בריטניה ליהודים בארץ ישראל עוד הרבה לפני מלחמת העולם השניה ועל דיעות קדומות ופטרו- דולרים.
התיאור הזה של מצב שהיה קיים כאן לפני מעל ל 80 שנה כאילו נכתב היום – חומר למחשבה.
"… ברור היה איפה שהוא היה האדם האידאלי [וינגייט] לטיפל בכנופיות הטרוריסטיות הערביות שקיבלו לעיתים קרובות נשק ואספקה ממדינות 'הציר'. שהסתננו מהצפון, חיבלו בצינור הנפט ובסופו של דבר הכריחו את השלטונות הצבאיים הבריטיים לנטוש את מצודותיהן בצפון ארץ ישראל. הישובים החקלאיים היהודים היו היחידים שעמדו כל הזמן לצד הבריטים, ומתיישביהן הגנו בחירוף נפש על אדמותיהם. אורד [וינגייט] היה משוכנע שלא רק ליהודים אלא גם לערבים היה נחוץ הביטחון ואותו ניתן היה להשיג רק עם סילוק הכנופיות הערביות….. הערבים המקומיים התחננו בפניו שיחסל את הטרוריסטים גם בכוח הנשק. אנשים שוכחים לפעמים כי בימים הקודרים ההם הרגו אנשי הכנופיות יותר ערבים שוחרי שלום מאשר יהודים."