הגבול הדק שבין התערבות בריבונות לבין קידום זכויות אדם

התפיסה הליברלית טוענת להיטשטשות של ההבדל בין מדיניות חוץ למדיניות פנים. מה שנחשב למדיניות פנים במדינה אחרת המביא לחוסר משילות וקריסת המדינה הופך להיות בעיה של מדינה אחרת ולכן לכאורה מותר להתערב בענייניהן של מדינות אחרות למרות עיקרון הריבונות שהוא עיקרון כמעט מקודש ביחסים הבן לאומיים. בוודאי בוודאי מותרת התערבות כזו בנושאים הנחשבים 'גלובליים' כגון נושאי אקולוגיה, קידום מעמד נשים ו…גולת הכותרת של הליברליזם – זכויות אדם.

קריסת אפגניסטן כמדינה מתפקדת הביאה לעולם את אל-קעידה, קריסת סוריה הביאה גלי מהגרים המאיימים דמוגרפית על אירופה. זהו התירוץ המערבי בכלל והאירופאי בפרט להתערבות בענייני פנים של מדינות. יש בלוגיקה זו הגיון רב, הגיון זה הביא את בוש הבן לפלוש לעיראק במלחמת המפרץ השניה על מנת לקדם דמוקרטיה בעולם הערבי, לא פחות. קידום רעיונות ליברליים בכוח צבאי לטובת דמוקרטיזציה של המזרח התיכון כדי שזו תביא בתורה – לשלום.

אין ספק כי האירופאים במקרה הישראלי הביאו התערבות זו לידי שיאים חדשים. תחת תירוץ הפרת זכויות האדם בישראל ובשטחים (ואני לא מפריד בכוונה בין ישראל ובין 'השטחים') מזרימים האירופאים הן באופן ישיר והן באמצעות סבך של קרנות ותוכניות סיוע שונות סכומים דמיוניים בני מאות מליוני יורו בשנה! למפעלים בעלי שמות מכובסים כגון 'שותפות לשלום' ועוד שמות תמימים.

מימון ארגונים לא-ממשלתיים הוא מרכיב מרכזי במדיניות החוץ של האיחוד האירופי, למטרת קידום שלום, שיתוף פעולה, וזכויות אדם. בניגוד לכך, חלק מהארגונים הלא ממשלתיים הממומנים על ידי האיחוד האירופי מנצלים את שיח זכויות האדם על מנת לקדם פעילויות אנטי ישראליות כולל קמפיינים הקוראים לחרם נגד ישראל (BDS), שימוש ברטוריקה מסיתה לדה-לגיטימציה נגד ישראל והתנגדות לפתרון שתי-המדינות.

האיחוד האירופי לא מצליח לעמוד בסטנדרטים מינימליים של שקיפות ואחריותיות בנוגע למימון הפרויקטים. תהליך קבלת ההחלטות בו נקבעים אילו פרויקטים יזכו למימון אינו חשוף לציבור הרחב. האיחוד האירופי לא חושף מידע על החברים בוועדת מקבלי ההחלטות או שיקוליהם. ההערכות הפרויקטים אינן מפורסמות, מה שלא מאפשר את היכולת לאמת באופן עצמאי שאכן מושגות מטרות פרויקטים ואם הן משקפות את מדיניות החוץ והיעדים של האיחוד האירופי.

היצע כספי כה גדול מעודד יצירת ביקוש ואכן מאות פרויקטים ועמותות קמות כדי לקבל תקצוב זה ועובדים בעמותות אלו עושים למעשה 'קריירה מקצועית' שלמה לאורך שנים רבות 'כפעילים'.

כרגיל בכל מה שקשור לישראל יש סטנדרט כפול בולט בכל הנוגע ליחס לישראל, אף מדינה אחרת באזור, כולל מדינות קרובות יותר לאיחוד בהם מצב זכויות האדם בכי רע כגון לוב, לא מקבלות סיוע כה משמעותי לארגוני החברה האזרחית (על פי ngo monitor).

פרישת בריטניה מהאיחוד אומנם תקטין את המעורבות הפיננסית הבריטית בנושאים אלו אולם בריטניה תומכת בארגונים פוליטיים בישראל גם באופן ישיר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו העלה היום בפני עמיתתו הבריטית, תרזה מיי, את סוגיית המימון הבריטי לארגונים לא-ממשלתיים פוליטיים, כולל מימון לארגון שוברים שתיקה.

ממשלת בריטניה מעבירה מיליוני שקלים למספר מצומצם של ארגונים פוליטיים בישראל. חלק מהמימון מגיע ישירות מגופים ממשלתיים, בעוד שכספים נוספים מועברים בצורה עקיפה דרך ארגוני סיוע, לכאורה לטובת פעילות הומניטרית.

לדוגמה, ארגון שוברים שתיקה ממשיך לקבל כספים מארגוני סיוע הממומנים על ידי ממשלת בריטניה כמפורט להלן (כל הנתונים מרשם העמותות):

• ב-2015, Christian Aid העביר 293,500 ש"ח לטובת "איסוף עדויות".
• ב-2016, Catholic Agency for Overseas Development  הסוכנות הקתולית לפיתוח בינלאומי (CAFOD) העבירה 57,407 ש"ח ל"סיוע כללי".

פרופסור ג'ראלד שטיינברג, נשיא מכון המחקר NGO Monitor: "במשך שנים ממשלת בריטניה, בדומה לממשלות אירופאיות נוספות, הזרימה כספים לארגונים התורמים למגמת הקיטוב בחברה הישראלית ולקמפיינים המבוססים על טענות שווא בדבר "פשעי מלחמה".  לאחרונה, בריטניה ספגה טענות דומות נגד חייליה, דבר שיוביל את המנהיגים בריטיים להבנה שמימון מהלכים דומים נגד ישראל הוא לא מוסרי".

ובאותו עניין: ר"מ בלגיה נפגש עם "שוברים שתיקה", השגריר זומן לשיחת נזיפה