הייצוא הישראלי צונח מבחינה ראלית בארבע השנים האחרונות! לא מדובר במחזור עסקים רגיל ושום סובסידיה נדיבה לתעשייה לא תעזור כאן (למרות צעקות התעשיינים שרוצים עוד כסף וסיוע מהמדינה). הסביבה העולמית משתנה, ועימה גם המשק הישראלי. הקטר של המשק – היצוא הטכנולוגי – מקרטע ומשתעל. זהו שינוי מבני עמוק המושפע ממגמות חברתיות ודמוגרפיות עולמיות. לאור חשיבות הייצוא על הכלכלה ככול שנמהר להכיר בכך – כך ייטב לנו.
המשק הישראלי הוא חלק מקבוצת מדינות ייחודית שאינה מוכרת כל כך ואינה מקבלת את תשומת הלב הראויה לה במחקר הכלכלי – קבוצת המדינות 'הקטנות והמפותחות'. המדינות בקבוצה זו מתאפיינות באוכלוסייה (ובדר"כ גודל גאוגרפי) קטנה יחסית וכלכלה מתקדמת (במונחי תמ"ג לנפש). אחד המאפיינים של כל המדינות בקבוצה זו הינו משק פתוח למסחר בין לאומי ותנועות הון.
המסחר והפתיחות מאפשרים למשקים קטנים להגיע לרמת תמ"ג לנפש גבוה הרבה יותר מסך המשאבים שעומדים לרשותם ובכך לספק שירותים טובים יותר לאוכלוסייה. זאת הסיבה להצלחה של משקים כגון סינגפור, הולנד, אירלנד וגם ישראל. מדינות קטנות שאינן נפתחות לעולם (ולא משנה מה הסיבה) נשארות עניות. מדינות גדולות יכולות להרשות לעצמן לא לסחור עם העולם שכן השווקים הפנימיים שלהם וכמובן אוצרות הטבע הם מנועי הצמיחה של הכלכלה בניגוד למנוע הצמיחה של הייצוא המאפיין מדינות קטנות.
בקיצור, לישראל יש הרבה יותר מה להרוויח כלכלית מתהליך הגלובליזציה מאשר נזקיו של תהליך זה (שכמובן קיימים).
אולם מדינות קטנות ופתוחות כלכלית לסביבה הגלובלית הופכות להיות מושפעות מאד מסביבה זו. יש המדמים את המדינות הקטנות 'לקנרית במכרה הגלובליזציה'. כמו כורי הפחם במאות שעברו שירדו למכרה עם כלוב קנריות שהן ציפורים קטנות ועדינות המושפעות משינוי ריכוזי הגזים באוויר הרבה לפני הכורים ובכך היו רומזים לכורים על דליפת גז מסוכן וסכנה ממשמשת ובאה – כך ירידת סחר עקבית של המדינות הקטנות והמפותחות מרמזת על התמתנות תהליך הגלובליזציה עבור כל העולם.
הסביבה הכלכלית העולמית מציבה אתגרים להתפתחות התעשייה הישראלית! הצמיחה העולמית מתונה, ועל פי התחזיות היא תמשיך להיות כזו בשנים הקרובות; הסחר העולמי, שהוא האינדיקטור שמייצג בצורה הטובה ביותר את הביקושים העולמיים שעומדים מול המשק הישראלי, צמח עד המשבר הפיננסי העולמי בקצב מהיר בהרבה מהתוצר העולמי, אבל בשנים האחרונות הוא צומח בקצב דומה לזה של התוצר העולמי, וב-2016, לראשונה מזה שנים רבות, הסחר צמח אף פחות מהתוצר העולמי.
היצוא הישראלי של סחורות ושירותים, שלאורך זמן צמח בשיעורים דומים לאלה של הסחר העולמי, מראה מגמה מעורבת, בעוד שיצוא השירותים מישראל גדל מהר מהסחר העולמי בשירותים, יצוא הסחורות, ובכלל זה היצוא התעשייתי, ירד.
מגמה זו משתקפת גם ביצוא שלנו: ב-20 השנים האחרונות, ירד חלקו של יצוא הסחורות בסך היצוא הישראלי מסביבת 70% לכ-60%, בעוד שמשקל יצוא השירותים עלה לכמעט 40% . במקביל, חלקן של תעשיות הטכנולוגיה העילית הגיע לכשלושת רבעי מהיצוא התעשייתי.
פרישת בריטניה מגוש היורו, עליית טראמפ על בסיס מצע של היבדלות מסחרית ופרישה מהסכמי אזורי סחר חופשי – כל אלו הם ביטוים הפוליטי של תהליכים כלכליים אנטי-גלובליים שהחלו לאחר המשבר הפיננסי העולמי ב 2009 .
עבור הייצוא הישראלי, הקנרית במכרה הגלובליזציה, המשמעות היא ענן גדול של גז רעיל ההולך ומתקרב אלנו. הפתרון אינו עוד כסף לסובסידיה לתעשיינים אלא מהלך ארוך טווח של התייעלות וגידול בפריון התעשייה (שזו נקודת החולשה המרכזית והאמתית של המשק הישראלי).
הכלכלה הישראלית בנויה על סקטורים נוספים כגון אנרגיה, פיננסים, ייצוא מוצרי כימיה ודלקים (סקטור שכל אזרחי ישראל היו שמחים לוותר עליו ועל הזיהום שהוא מביא כולל במחיר של ירידת רמת החיים). אבל הסקטור החשוב ביותר הוא התעשייה. אין משק מודרני מצליח ומפותח ללא תעשייה מגוונת ומתקדמת – וטוב יעשו קברניטי התעשייה אם יקדמו תוכניות לשיפור הפריון ולא סבסוד הייצוא.
שום סובסידיה לא תוכל להתחרות עם גורם אקסוגני (מגה-טרנד) של בידול וירידה בסחר העולמי, אבל עלייה בפריון התעשייה בהחלט יכולה למתן את התופעה.