תרבות הצריכה שלנו מאיימת עלינו בכל מובן אפשרי: כלכלי, פיסי, נפשי וכמובן סביבתי. אנו קונים ללא מחשבה, ללא הבחנה וללא הכר. צורת הקנייה של המאה הנוכחית שבה אין קשר אישי בין הצרכן ליצרן או למשווק מותירה אותנו אדישים הן לסוג הסחורה אותה אנו קונים והן לסביבה בה אנו חיים. אנו מעדיפים את הכמות על פני האיכות. דבר זה נכון לגבי כל המוצרים ביניהם מוצרי המזון.
לכאורה המחירים הנמוכים וקלות הקניה מול המחשב אמורים להיטיב עם הלקוחות – איתנו. אבל כידוע בעולמנו ארוחות חינם ואהבת חינם יש רק אצל אמא ביום שישי. למחירים הזולים יש מחיר נסתר מהעין – מחיר סביבתי וחברתי. לקניות שלנו – של מוצרים שלא באמת תמיד צריך – יש מחיר סביבתי עצום, מחיר שאינו נמדד רק בכסף, אלא גם בפגיעה במשאבי הטבע, ערמות של פסולת בלתי מתכלה, עובדים מנוצלים במדינות נחשלות, זיהום אוויר כתוצאה מיצור בלתי מפוקח והובלה על פני מחצית מהגלובוס ועוד.מבט קטן במזבלת חרייה (בתמונה) מספיק כדי להבין את הנזק הסביבתי העצום של תרבות הצריכה. הערמות הללו בלתי מתכלות, מזהמות את האוויר ולעתים גם את מי התהום.
יום שישי השחור, מהווה דוגמת מופת שלילית לצרכנות מודרנית במיטבה. מחברת דואר ישראל נמסר כי במהלך "חודש הקניות" נרשמה עלייה של כ-30% בכמות החבילות הנכנסות לישראל. לשם המחשה, רק ביום שישי שעבר הגיעו לישראל 100 טון חבילות, זה בערך 6 משאיות ענק עמוסות לחלוטין – וזה רק יום אחד!
אז במקום לקנות צאו לבלות את יום שישי עם חברים ומשפחה ולהפגין אהבה לא חומרית. ואם לא בשביל עצמנו לפחות בשביל הסביבה.