לפני יותר מעשור הייתה לי הזכות הגדולה להישלח לסינגפור כנספח המסחרי בשגרירות ישראל בעיר המדינה המדהימה הזו. מעבר לאחריות שבשליחות הציבורית והאתגר המקצועי העצום הייתה גם החוויה התרבותית והאישית של מגורים במדינה אחרת ובעיקר מדינה אסיאתית כה שונה מישראל עם תרבות אוכל כה ייחודית.
לא הייתה פעם שבה הייתי מזדמן ל'דאון טאון' ולא הייתי נכנס לאחד מעשרות אזורי דוכני האוכל שנמצאים בכמעט בכל פינת רחוב. המחירים מאד זולים והניקיון מופתי. משרד הבריאות הסינגפורי מדרג כל דוכן אוכל לפי רמת הניקיון שלו באותיות A-B-C המתנוססות באופן בולט על הדוכן. הסינגפורים אגב מעדיפים דירוג B על פני דירוג A. חכמת הרחוב גורסת כי חלק מהטעם הייחודי של אוכל הרחוב הוא שהוא אינו 'סטרילי' מדי. דוכן שאינו עומד ברמת הניקיון המינימלית נסגר לחודש, חד וחלק.
בכל מקרה היו שני מקומות אהובים עלי במיוחד למנות של עוף מאודה ברוטב סויה עם נודלס. בדוכני האוכל של ציינה טאון ובאזור 'נובנה'. דולר וחצי של סינגפור, מנת עוף בצלחת פלסטיק על שולחן באזור הציבורי של הקניון עם סינגפורים מכל המינים והצבעים – בדרך כלל הייתי הזר היחידי באזור – פשוט ללקק את האצבעות.
יש לסינגפור הרבה מה להציע בתחום הקולינרי, אבל עזבו אותי ממנות מפונפנות במסעדות יוקרה, תנו לי נודלס עם עוף ברוטב סויה וקצת צ'ילי קצוץ בצד והעולם נראה מקום טוב יותר.
והחודש אני מבין שכל הזמן הזה צדקתי. התורים בלחות הגבוהה, התקשורת בתנועות הידיים עם המוכר הסיני שלא מבין מילה באנגלית. דוכן רחוב סינגפורי באזור דוכני המזון של צ'אינה טאון זכה בכוכב מישלן היוקרתי! בתמונה הזוכה המאושר Chan Hon Meng שכבר מכין עוף עם סויה מזה 35 שנה. המנות עדין עולות פחות מ 2 דולר, הלחות עדיין אותה לחות וכנראה שגם כלי הפלסטיק והשולחנות הציבוריים, אבל התורים עכשיו הרבה יותר ארוכים. לא נותר לי אלא להגיד – אמרתי לכם.
האם הדוכן הזה באמת שווה כוכב משילן? האם משהו באמת יכול להבדיל בטעמו של העוף בסויה בין הדוכן הזה לזה שמולו? אני כלל לא בטוח. הכל הרי שיווק ופסיכולוגיה. נותר רק להקשיב לאביו של קונגו-פו פנדה שכנראה מבין משהו בבישול נודלס וברכיבים סודיים.
[youtube https://www.youtube.com/watch?v=K7DnFGdqT8c]