האלפיון העליון בעולם הכלכלי-פוליטי כמרקחה. מסכי הסודיות קרסו והדלפת המסמכים הגדולה ביותר בהיסטוריה (מעל 11 מליון מסמכים) הקרויה 'מסמכי פנמה' חשפה את מקלטי המס של עשירי תבל. הכסף הגדול – מסתבר – אינו מכיר בגבולות לאומיים או אידאולוגיים. זה לצד זה התפרסמו מסמכים בדבר נתיבי הכסף של פוליטיקאים מערביים (ראש ממשלת איסלנד או שר התעשייה הספרדי לדוגמה) לצד אוליגרכים רוסיים ומקושרים לפוטין ואלו מצידם התפרסמו לצידו של נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו. ממש כאילו שהסכסוך בין אירופה למוסקבה בנושא אוקראינה כלל אינו קיים.
פרטיהם של אנשי העולם התחתון ומבריחי סמים מופיעים לצד חברות אבטחה אוסטרליות (כגון wilson group) שזכו במכרזים של ממשלת אוסטרליה לאבטחת מתקני כליאה בהם כלואים בין השאר גם סוחרי סמים. אביו של דויד קמרון ראש ממשלת בריטניה (איאן קמרון) מחזיק מסתבר חשבון במקלט מס בעוד שבנו מנהל קמפיין פוליטי לסגירת מקלטי מס אלו.
גם מיקומה של ישראל לא נפקד. עורך דין וינרוט שניהל מאבק ציבורי נגד השחיתות אך דואג להעברת נכסיו לחו"ל כדי לא לשלם מס בישראל או דב ויסגלס מנהל לשכת רוה"מ אריאל שרון מככב לצידו של טארק עבאס, בנו של יושב ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן.
הכסף הגדול רבותי אינו מכיר באידאולוגיה, בדת או במאבקים פוליטיים, יש לו רק אלוהים אחד – הדולר!
הנקודה שאולי הכי מעצבנת בסיפור הזה היא שהכל כמובן (כמעט) חוקי לחלוטין. כל מאות תאגידי הענק ועשרות הפוליטיקאים ואנשי העסקים שנחשפו בהדלפה ואלהם פנו כלי תקשורת מכל העולם בבקשה לתגובה (בדרך כלל כלי תקשורת ממדינתם הם) ענו תשובה די זהה בסגנון "לא עשינו שום דבר בלתי חוקי, לא הפרנו שום חוק באף מדינה שבה פעלנו" וזה די נכון למרבה הצער בעיקר בכל הקשור לתאגידים (קצת פחות נכון לגבי אנשים פרטיים שעלהם חלה חובת דיווח כללית ללא קשר למקום הפקת הרווחים).
אז מי אשם בכל הדבר הזה? ובכן האשמה העיקרית לדעתי, שהיא אינה פחות מושחתת ולא פחות חמדנית וחסרת עכבות, היא מדינת פנמה ומקלטי מס דומים.
מדינות אלו המאפשרות רישום תאגידים תחת מעטה סודיות של 'נאמנות' מאפשרות בכך להטיל מסך בלתי חדיר בין החברה לבין הבעלים האמתיים שלה המסתתר מאחורי משרד עורכי דין מקומי המשמש 'כנאמן'. הבעלים האמתיים הללו מוגן על ידי החוק המקומי – יהיה זה בפנה או באיי הבתולה או אף בגיברלטר – ונושים או שלטונות מס במדינות אחרות אינם יכולים להגיע אליו.
אז איך זה בדיוק עובד? תיאור פשוט מאד של הנושא יהיה להלן: חברה הרשומה בפנמה, לדוגמה, לוקחת הלוואה מבנק מסחרי רגיל, ההלוואה הועברה לחשבון החברה בפנמה ומשם הועברה בהעברה נוספת לחשבונו הפרטי של בעל החברה. בעל החברה נעלם עם הכסף והחברה לעולם אינה פורעת את ההלוואה. עבור הנושה (אותו בנק מסחרי) אין כל אפשרות לדעת מי היה הבעלים של החברה שכן הוא מסתתר מאחורי חוקי הנאמנות הנוקשים הקיימים בפנמה במיוחד עבור אירועים מסוג זה ולמעשה הכסף אבוד.
כמובן שבנק מסחרי לא ימהר להעביר כספים כל כך מהר לפנמה וירצה הוכחות לגבי הנהנה בסופי בחשבון – אבל העיקרון די ברור. וכמו שנושים אינם יודעים מי הבעלים האמיתיים של החשבון בפנמה כך גם שלטונות המס אינם יכולים לגבות מיסים כחוק מאותם אנשי עסקים המפקידים את חשבונותיהם במקלטי המס הללו.
אז מי ששכיר ומרוויח סכומים ממוצעים משלם מס כחוק ומי שעשיר ומגלגל עסקים חובקי עולם כמעט ואינו משלם מס.
למעשה מדובר בענף יצוא ישן נושן – יצוא ריבונות. כל מדינה מייצאת את מה שיש לה, ומדינות מסוימות מיצאות את עצם היותן מדינות. נשמע הזוי? מופרך? ממש לו. מדובר בתעשייה המגלגלת טריליונים.
ההערכה היא כי כ 7-10 טריליון דולר (לא מכירים את המילה הזו טריליון? זה מליון פעמים מליון דולר או הספרה 7 ואחריה 12 אפסים!) נמצאים במקלטי מס. מקלטי אלו חוסכים לבעלי ההון העצום הזה סדרי גודל של כ 95% מס. בדרך כללי מדובר על מס בגודל של כ 1% מס במקלט לעומת מס בגובה של כ 20% המקובל כמס חברות ממוצע בעולם. ההערכה אם כן היא כי מס בסדרי גודל של כטריליון דולר לפחות לא נגבה על ידי רשויות המס השונות (התמ"ג הישראלי לצורך השוואה עומד על כרבע טריליון דולר).
באיי הבתולה לדוגמה יש כ 35 אלף תושבים ומעל לחצי מליון חברות רשומות, כ 15 חברות רשומות לכל תושב כולל תינוקות בני יומם. בדרך כלל קיומה של חברה כזו מתבטאת בתיבת דואר ללא כל פעילות אחרת באיים.
הכסף הזה היה יכול לפתור בעיות ציבוריות רבות כגון בריאות הציבור או תחבורה ואולי הכי חשוב – היה יכול להוריד את נטל מס ההכנסה מציבור השכירים – ולכן הסיפור הזה צריך לעניין כמעט כל שכיר. פנמה ומדינות נוספות המשמשות כמקלטי מס מסייעות לבעלי ההון הגדול לגנוב מאיתנו האזרחים – זה ממש פשוט כמו שזה נשמע.
