סאגת מינוי שגריר ישראל בברזיל דני דיין תופסת כיוון מאד בעייתי, נתחיל בהליך הפורמלי, וזו ממש פורמליות במיטבה לפי כל כללי המסורת, על פי אמנות מתחילת המאה ה 20 והפרוטוקולים הדיפלומטים הנהוגים, אסור ששני שגרירים של אותה מדינה ימצאו במדינת השירות שלהם בו זמנית.
משמע, על מנת ששגריר ישראל בברזיל יתחלף ראשית על השגריר הקודם, רפאל אלדד, לעזוב את שטח המדינה ורק אז מגיע השגריר המחליף שמונה על ידי הממשלה. מקובל שהשגריר המחליף מתמקם במדינת שירותו ולאחר כמה שבועות או חודשים מגיש את כתב אמנתו לראש המדינה המארחת. ריבלין נשיאנו עורך לדוגמא מדי שנה 2-3 טקסי קבלת אמנות משגרירים זרים.
פרוטוקול זה סייע רבות לאנשי משרד החוץ לבצע "חפיפות" בין השגריר הנכנס והיוצא באמצע הדרך במלונות מפוארים אבל הפעם הפרוטוקול הזה היה בעוכרינו.
השגריר היוצא (רפאל אלדד) כבר עזב את ברזיל ואילו השגריר המיועד דני דיין שמונה על ידי ממשלת ישראל כבר לפני 5 חודשים טרם הגיע לברזיל וכבר הודיעו הברזילאים שהם לא יסכימו לקבלו. בעולם הדפלומטי, אי קבלת כתב אמנה של שגריר ממדינה זרה הוא דבר שאינו מקובל, נדיר וקיצוני.
ונשאלת השאלה מדוע לא מקבלים הברזילאים את השגריר הישראלי? ובכן התשובה היא כמו תמיד – יחסי החוץ של כל מדינה משקפים את הפוליטיקה הפנימית שלה.
היחסים הדיפלומטיים בין ישראל וברזיל רצופים מהמורות ואבני דרך שליליות. ברזיל הכירה במדינת פלסטין בשנת 2010 זה כשלעצמו מראה על הרוחות הפוליטיות במדינה אולם למען האמת יש עוד מדינות שהכירו בפלסטין כמדינה. במהלך מבצע צוק איתן החזירה ברזיל את שגרירה בישראל חזרה לברזיליה פעולה שגררה הערה צינית של דובר משרד החוץ דאז יגאל פלמור על היותה של ברזיל "גמד דיפלומטי" תוך התיחסות להפסד הצורב של ברזיל לגרמניה במונדיאל 7:1 . במונחים של ברזיל מדובר בעלבון צורב על נושא שהוא גאוות המדינה , כדורגל.
ההערה של פלמור לא הייתה במקומה, היא נבזית, צינית והביאה לדעתי לנזק ליחסי החוץ של ישראל, כנראה שפלמור כבר ידע שהוא עוזב את משרד החוץ ובחר להשאיר אחריו אדמה חרוכה, דבר חמור כשלעצמו – כך או כך המשבר הבא הגיע לפיתחנו הישר מאותו "ננס דיפלומטי" שמרוב שברזיל כה 'ננסית' היא מעמידה את כל יחסי החוץ של ישראל במבחן שכן מדינות רבות אחרות ילכו בעקבות ברזיל בשנים הקרובות.
באמריקה הלטינית יש סנטימנט שלילי נגד ישראל, זה נובע מחיבור הסנטימנט האנטי אמריקאי לזה שנגד ישראל והזדהות עם הפלשתינאים כקורבנות הקולוניזציה המערבית (עובדה שהיא כמובן שגויה). במדינת צ'ילה השכנה נמצאת לדוגמא הקהילה הפלשתינאית הגדולה ביותר באמל"ט וגם בברזיל יש קהילה פלשתינאית לצד קהילות מוסלמיות משמעותיות. צירוף הנתונים מבטיח קו די אנטי ישראלי.
ההימור שלי? ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לסגת מהמינוי, זה תקדים מסוכן שהוא ממש פגיעה בריבונותנו ושיביא למבול של פעולות דומות ממדינות אחרות, בעיקר באירופה. ברזיל מאידך, בהיתחשב בפוליטיקה הפנימית שלה, צריכה תמריץ ממש משמעותי כדי לשנות את ההחלטה, הממשלה בברזיליה קוטפת פירות נהדרים ביחסי ציבור לאור ההחלטה הזו. אני מעריך הם יתרצו לבסוף אבל זה יעלה לנו המון.
לא הבנת דבר ממה שקרה שם וציינת שפע פרטים לא נכונים ולא מדוייקים. פשוט ערימה של שטויות. השגריר היוצא לא היה רפי אלדד אלא רדא מנצור, ששהה במדינה פחות משנה לפני שהודיע במפתיע על עזיבתו. כיוון שהודיע רק למשרד החוץ בירושלים ולא למשרד החוץ בברזיליה, הברזילאים הופתעו כשנתניהו הודיע בתקשורת על מינויו הצפוי של דני דיין, בשעה שהם כלל לא קיבלו הודעה רשמית ומסודרת על עזיבתו של השגריר המכהן. לגבי חפיפות של שגרירים: הן נעשות בדרך כלל בירושלים ולא ב"אמצע הדרך במלונות מפוארים" (מנין השטות הזאת? משרד החוץ לא מאשר דברים כאלה אף פעם!). העובדה ששגריר מכהן צריך לעזוב לפני שמגיע מחליפו היא נכונה אבל לא רלבנטית לפרשת דני דיין, וכתב האמנה מגישים תוך זמן קצר מההגעה (ימים או שבועות ספורים, ולא חודשים) כיוון שבלעדיו אסור לשגריר להתבטא בתקשורת ולמלא מספר פעילויות פומביות אחרות.
גם בפרשת "הגמד הדיפלומטי" נכשלת לחלוטין בהבנת השתלשלות האירועים: ברזיל פתחה שמתקפה דיפלומטית על ישראל, כינתה את מבצע "צוק איתן" במונחים "ג'נוסייד" ו"טבח", שר החוץ שלהם סירב לפגוש את שגריר ישראל והנשיאה סירבה לקבל שיחה מהנשיא פרס. במקביל, ברזיל הובילה מהלכים מסוכנים נגד ישראל באו"ם ובצעד חסר תקדים החזירה את שגרירה מישראל. בשלב הזה, ובהעדר כל דרך להעביר לברזילאים מסר בצינורות המקובלים, החליטה הנהלת משרד החוץ לשגר תגובה פומבית קשה (אתה חושב שדובר מתבטא על דעת עצמו???). התגובה הלא שגרתית אכן טלטלה את משרד החוץ הברזילאי, שמיהר לקבל את השגריר לשיחה. גם שר החוץ וגם הנשיאה התבטאו במתינות ואמרו ששני הצדדים צריכים להוריד את הלהבות (והם אכן הנמיכו את הטון ואת ההתבטאויות שלהם באו"ם). העתונות הברזילאית בחלקה הגדול תמכה בביקורת הישראלית ומתחה ביקורת דווקא על הנשיאה והממשל שלה (כיוון ששנה קודם לכן שר החוץ המכסיקאי כינה אף הוא את ברזיל "גמד דיפלומטי", וכיוון שהתקרית עם ישראל באה לאחר רצף של כשלונות ועימותים דיפלומטיים של ממשלת ברזיל, שהפחיתו מאד את מעמדה ביבשת).
לאחר גל מאמרי התמיכה החלה לצבור תנופה תנועת מחאה נגד הנשיאה, והתנועה הזו הגיעה לשיאה בהדחתה מתפקידה ע"י הפרלמנט. הממשל הנוכחי הרבה יותר ידידותי לישראל ובוודאי אינו רואה באמירה ההיא משהו בעייתי.
ובחזרה לדני דיין: אילולא היה ראה"מ מודיע על מינוי בטרם נמסר על כך רשמית לברזילאים, ואילולא היה מדובר ביו"ר מועצת יש"ע לשעבר, דווקא כשבברזיל מכהנת ממשלה של שמאל אדום ולוחמני, לא הייתה נוצרת הבעיה הדיפלומטית הזאת. קוצר הראיה והחיפזון בירושלים הם אלה שגרמו לתקרית המיותרת. מינוי של דיין לקונסול כללי בניו יורק הוא מינוי מתבקש ומצויין, וחבל שנאלץ לעבור תלאות רבות כל כך עד שקיבל אותו. אבל סוף טוב הכל טוב. השאלה היא האם המינוי הפוליטי הנוכחי בברזיל ינצל את התפנית המדינית לטובת ישראל או שלא יהיה מצויד בכישורים הנדרשים ויעביר את הזמן בנעימים עד חזרתו הבלתי מורגשת הביתה?
קאריוקה החביב או שיהיה שימך אשר אתה מתחבא מאחוריו אשר יהיה.
קודם כל תודה על התגובה המפורטת, אבל:
אני עומד מאחורי כל מילה בפוסט שלי, החל מהחלפות שגרירים באמצע הדרך ובוודאי על דוברים שדוחפים קו עצמאי (וכמובן לפני שהם עוזבים תפקיד).
תיאור השתלשלות הדברים מצידך מראה על מידע פנימי מפורט אך הרמיזה כאילו תקרית זו הביאה באופן כל שהוא להדחת הנשיאה:
"…לאחר גל מאמרי התמיכה החלה לצבור תנופה תנועת מחאה נגד הנשיאה…"
הייתה יכולה להיות מגוחכת אם לא היו אנשים שחושבים שזו האמת ואז זה מראה על חוסר הבנה בסיסי של הפוליטיקה הפנימית בברזיל, הרקע למחאה הציבורית בשחיתות הממשלתית במדינה וכו'. יום טוב 🙂