מועצת הביטחון של האו"ם מוסמכת לעסוק בסוגיות שיש בהן משום איום על הביטחון והשלום בזירה הבינלאומית. מגילת האו"ם קובעת, שכל החברות בארגון מחויבות ליישם את החלטותיה של מועצת הביטחון. קביעה זו מעניקה למועצת הביטחון כוח מכריע, שהתבטא בעבר בהחלטות שנגעו לשימוש בכוח צבאי ואכיפת סנקציות כלכליות על מדינות. מכאן החשיבות והרלוונטיות הנודעת להרכבה של מועצת הביטחון, למנגנוני פעילותה ולתהליכי קבלת ההחלטות בה.
על המבנה ומנגנוני הפעולה של מועצת הביטחון נמתחת ביקורת בינלאומית מזה שנים רבות, אולם, בימים אלה היא מחריפה בשל חוסר יכולתה של המועצה להשיג התערבות אפקטיבית בעימות הדמים בסוריה. הביקורת מתמקדת בחוסר האפקטיביות של מנגנון הווטו, שהוא פריבילגיה של החברות הקבועות במועצה. מנגנון זה, שנועד להבטיח את השתתפותן של מרבית המעצמות באו"ם בעת ייסודו ולכן עוגן במגילתו, מופעל כשאחת או יותר מהחברות הקבועות (סין, צרפת, רוסיה בריטניה וארצות הברית) דוחות טיוטת החלטה, שנתמכה על ידי תשע או יותר מבין שאר החברות.
מאז 1946 הוטל ווטו על 230 טיוטות החלטה מלאות או חלקיות. משום שהחברות הקבועות משתמשות בזכות זו כדי להגן על מה שנתפס כאינטרסים הלאומיים שלהן ועל עקרונותיה של מדיניות החוץ שלהן, פעמים רבות משותקת יכולת הפעולה של מועצת הביטחון, אומרת מיכל חטואל-רדושיצקי מהמכון למחקרי ביטחון לאומי. בסיכום כולל, בין השנים 1945 ועד לספטמבר 2015, נרשמו 30 מקרים של הטלת ווטו אמריקאי על החלטות מועצת הביטחון, שעסקו במצב בין ישראל לפלסטינים. יודגש, כי מספר זה עולה פי כמה על מספר הפעמים של הפעלת זכות הווטו על ידי חברות המועצה הקבועות האחרות בהקשר לכל נושא – נקודה חשובה לכל מי שמזלזל בהגנה הדיפלומטית האמריקאית עלנו. הנושא הבא בתור, אשר בהקשרו ארצות הברית הפעילה את זכות הווטו, הנו פעילות ישראל בלבנון (10 פעמים, כמספרם של מקרי הווטו האמריקאי על החלטות הקשורות לסוגיית האפרטהייד בדרום אפריקה). לשם השוואה, מספרי שיא של הטלת ווטו שחברות מועצה קבועות אחרות הפעילו בהקשר לנושא מסוים: בריטניה – תשע פעמים בהקשר לדרום אפריקה ורודזיה (כל מקרה בנפרד), וסין – ארבע פעמים בהקשר למצב בסוריה.
עם זאת, שיאנית הטלות הווטו היא מאז 1945 היא ברה"מ ולאחר מכן רוסיה שהשתמשה בזכות זו 106 פעמים אולם מרביתם היו הטלות ווטו על ידי ברה"מ במסגרת המאבקים הדיפלומטים שליוו את המלחמה הקרה. מאז שנות ה80 של המאה ה20 ארה"ב מובילה את הסטטיסטיקות.
דינמיקה חשובה, שאינה משתקפת בסטטיסטיקה של הטלות הווטו היא "ווטו כיס" (pocket veto), המתייחסת למקרים שבהם טיוטות החלטה אינן מגיעות כלל להיות מונחות רשמית על השולחן. זאת, עקב האיום המשוער לווטו מצד אחת מהחברות הקבועות. "ווטו כיס" מונע למעשה את עצם ניסוח הטיוטה שיכולה הייתה אולי להתקבל, בשל הנחת המוצא שלפיה, היא עתידה להתנגש באינטרסים של אחת או יותר מהחברות הקבועות ולכן אין סיכוי להעבירה. "ווטו כיס" לא ניתן לכמת, שכן הרישומים מתעדים רק טיוטות החלטה שעברו כמסמך מועצה, וברוב המקרים כך קורה אם יש צפי סביר לאימוץ ההחלטה.