מה אפשר להסיק ממשבר העקורים באירופה

על פי סוכנויות האו"ם כ 60 מליון איש נמצאים כרגע בתנועה אל מחוץ לאזור מחייתם במנוסה פוליטית או כלכלית (displaced people), המספר הגבוה ביותר של עקורים מאז מלחמת העולם השנייה. את עיקר תשומת הלב מקבל כמובן אזור דרום מזרח אירופה (יון, הונגריה, איטליה) אליו מתנקזים מאות אלפי עקורים בחודשים האחרונים, אולם קיים גם משבר קשה ואוכלוסיות מיעוטים וקבוצות אתניות נמצאות בתנועה גם בדרום מזרח אסיה ממינמאר למלזיה.

מה ניתן ללמוד על אחד המשברים הגדולים ביותר בעשורים האחרונים – רק עובדות ללא עמדות:

1. האבחנה בחוק הבין לאומי בין פליט (פוליטי) לבין מהגר (כלכלי) אינה מחזיקה מעמד וזאת מסיבה ברורה, משברים פוליטיים באים יחד עם משברים כלכליים וההפך. באזורי מלחמה ורדיפות אי אפשר לחיות – זה ברור – אבל אי אפשר לחיות גם היכן שאין מים, מזון או קהילה מתפקדת .
2. החוק הבין לאומי הקובע שפליט מאבד את מעמדו כאשר עזב את המדינה הראשונה אליה הגיע אינו תקף יותר בשטח, לדוגמה  עקור שיצא מאפגניסטן או תימן יעבור 6-9 מדינות עד שיגיע לגרמניה (היעד של רבים) ועדיין בפועל יקבל מעמד פליט.
3. גם אמנת שנגן הקובעת את חופש התנועה באירופה אינה תקפה יותר בפועל. האמנה קובעת כי כל מי שנכנס לאירופה יטופל על ידי המדינה הראשונה אליה הגיע באירופה. בפועל הן ההונגרים (עד סגירת הגבולות) והן האוסטרים אינם מכבדים אמנה זו. הם אינם מעניקים כל מסמך או מעמד לעקורים – רק מעבירים אותם הלאה לגרמניה. גם גרמניה אינה מכבדת את האמנה בכך שהיא מכירה במצב ומעניקה תיעוד למגיעים לשיטחה, (יש לציין כי היוונים כן מעניקים תעודות שהיה זמניות למגיעים לארצם).
4. הגבולות האירופאים פרוצים לחלוטין. אני ממש איני מבין מדוע האירופאים מקיימים עדיין בדיקת דרכונים בשדות התעופה הבין לאומיים שלהם. הרי מי שמגיע בטיסה מסחרית הוא נוסע 'מסודר', יש לו דרכון, זהותו ידועה, ארץ המקור שלו ידועה. מנגד מאות אלפי עקורים קבלו מסמכי שהייה באירופה מבלי שלמישהו יש מושג מי הם, מה שמם או מהיכן הם באים. כל הנתונים במסמכים הללו הינם על סמך הצהרות שמסרו העקורים עצמם בשפות בלתי מובנות בדרך כלל.
5. החלק הארי של העקורים מחזיק בדת האיסלאם. העקורים מגיעים לאירופה מכל מדינות המזרח התיכון ומערב אסיה. מאפגניסטאן, סוריה ועיראק דרך תימן, סומליה ולוב – כולם מוסלמים. זו אינה 'נדידת עמים', מדובר למעשה על 'הנדידה הגדולה של המוסלמים'.
6. תנועת עקורים כה משמעותית אינה יכולה להתקיים ללא תשתית לוגיסטית ושיתוף פעולה – בין בפועל ובין שבשתיקה – של מדינות המעבר. המשמעות היא שאלפי מבריחים מאות כלי שייט ומאות פקידי ממשלה במדינות המעבר גוזרים איש איש את הקופון שלו מהסבל האנושי הזה. בטורקיה לדוגמה מוערך כי מעל למילון עקורים עוברים ברגעים אלו ממחנות הפליטים בצד המזרחי של המדינה לאזורה המערבי לכיוון אירופה מרחק של מעל 3,000 ק"מ. קשה לי להאמין שהממשלה באנקרה לא מודעת לזה.