האם הדיון הער בתקשורת הישראלית בחודשים האחרונים בנושא הקריאות לחרם בין לאומי על ישראל משרתות את האינטרס הישראלי בזירה הבין לאומית או פוגעות בו?
הקמפיין להחרמת ישראל לא עלה כמעט לסדר היום התקשורתי הישראלי עד השנה האחרונה (למעט הסיקור המוטה והמגמתי בעיתון "הארץ"). אולם, החל מיוני 2015 חל שינוי בהתייחסות התקשורתית הישראלית לסוגיה ונראה, כי בחודש זה היא כבשה את ראש סדר היום החדשותי בישראל. אמצעי התקשורת הישראלי שהוביל מבחינה כמותית את העיסוק בקמפיין להחרמת ישראל היה העיתון "ידיעות אחרונות". ב-1 ביוני 2015 פתח העיתון את מסעו להעלאת המודעות לסכנת החרם העולמי על ישראל והוכרז, כי העיתון ילווה בסדרת כתבות את המאבק נגד סנקציות בינלאומיות. ביוני 2015 בלבד פרסם "ידיעות אחרונות", כ- 80 ידיעות חדשותיות, כתבות ומאמרים, שעסקו בסוגית הקמפיין להחרמת ישראל. לשם השוואה, בחודשים מארס, אפריל ומאי 2015 הופיע בעיתון זה בממוצע פריט אחד בחודש. הנושא זכה להתייחסות מקיפה בחודשים האחרונים גם בטלוויזיה – הן בעדכונים שוטפים על התפתחויות בנושא היוזמות להחרמת ישראל ברחבי העולם והן בכתבות עומק במוספי החדשות של הערוצים השונים.
באותו החודש (יוני 2015) עסק הסיקור התקשורתי של הקמפיין להחרמת ישראל במספר מישורים: במישור הכלכלי, הנושא הבולט ביותר היה הצהרת מנכ"ל אורנג' העולמית, שעל פיה לו היה יכול היה מושך את עסקי החברה מישראל. במישור התרבותי, בין היתר, סוקרה בהרחבה פרשיית פיפ"א שעוררה הרשות הפלסטינית, ומניעתה, ברגע האחרון, של השעיית ישראל מהארגון. כן דווח על ניסיון כושל של קבוצה ישראלית לשריין סיור בלובר הפריסאי, בעוד שבקשה פיקטיבית דומה מקבוצה מאבו דאבי נענתה בחיוב. במישור האקדמי דווח רבות על קידום החרם על ישראל על ידי קבוצות סטודנטים במאות קמפוסים אמריקאיים, כולל אוניברסיטאות פרינסטון, מישיגן וקורנל. בנוסף, דווח, כי בשנה החולפת נרשמו 520 אירועים אנטי-ישראליים בקמפוסים בארצות הברית. עיסוק תקשורתי מוגבר השתקף גם בהצבעתה של התאחדות הסטודנטים הלאומית הבריטית (NUS) בעד חרם על ישראל.
קצת רקע היסטורי: תנועת החרם נגד ישראל BDS – Boycott, Divestment, Sanctions שהוגדרה לאחרונה על ידי הממסד הישראלי כאיום אסטרטגי, קוראת לנדות את ישראל מהקהילה הבינלאומית. התנועה פועלת במישור הכלכלי, התרבותי והאקדמי, ובעקיפין גם בזירה המדינית-ביטחונית. למרות שחוקרים, ארגוני חברה אזרחית וקהילות יהודיות בתפוצות מצביעים זה תקופה ארוכה על התופעה ומתריעים מפני הסכנות הטמונות בה, רק לאחרונה היא חדרה לשיח הציבורי בישראל. התשתית הרעיונית של מדיניות החרם זכתה לביטוי ראשוני בוועידת האו"ם שנערכה בדרבן ב-2001 ומשם יצאה קריאה לבידוד ישראל, עקב מה שכונה "מדיניות האפרטהייד" שלה. ב-2005, מעל 170 ארגוני חברה אזרחית התאגדו בקריאה להחרים את ישראל עד שזו תפעל לפי הדין הבינלאומי ועל פי עקרונות של זכויות אדם אוניברסאליים. במקביל, מתחילת המאה ה-21 ניכרת עלייה משמעותית בייחוס היבטים שליליים לישראל בתקשורת הבינלאומית. כך, למשל, חיבור המילה "ישראל" למונח "מדינת אפרטהייד" בתקשורת הבינלאומית הניב כ-50 מאמרים בשנים 2000-1967, לעומת 1741 מאמרים בתקופה בין 2001 עד יולי 2015.
לסיקור התקשורתי המורחב בישראל משמעויות שונות: מצד אחד, נשמעה טענה, כי הסיקור מוגזם, זורע היסטריה בקרב הציבור ואינו משקף את המצב לאשורו. יש הטוענים, כי עצם העיסוק הרב משרת דווקא את תומכי החרם, בכך שהכותרות מבליטות תרחיש קיצון שההסתברות למימושו היא נמוכה. בנוסף, אם בוחנים את הפרסומים אודות קמפיין החרם בחו"ל רואים כי לעיתים רבות מצוטטים כלי תקשורת ישראלים בנושא. כך, עיסוק מוגזם בתקשורת הישראלית מלבה עיסוק בנושא גם בתיקשרות העולמית.
מצד שני, נראה כי הסיקור התקשורתי האינטנסיבי ממלא תפקיד חשוב בזיהוי התופעה ובהבלטתה, ובכך תורם לדיון מדיני וציבורי נדרש אודות אתגר, הנותן את אותותיו – ניצחונות קטנים, אך נצברים, הנרשמים לקמפיין החרם מדי יום. למשל, דווח על פגיעה בעסקים שמשווקים מוצרים ישראליים, שבמקרים מסוימים הובילה להימנעות מקשר מסחרי עם חברות ישראליות ואף לסגירה של עסקים ישראלים בחו"ל. ייתכן שפעילות הקמפיין בקמפוסים תורמת לירידה בתמיכה בישראל בקרב צעירים יהודים – מגמה שסקרים הצביעו עליה בשנים האחרונות – בהשוואה לשעורי התמיכה בישראל בקרב הדור הבוגר. יתר על כן, הקמפיינים האנטי-ישראלים סוחפים קבוצות רחבות מקרב השמאל-הליברלי המתון ומחזקות את התפיסה, שעל פיה ישראל היא מדינה "מצורעת" וקולוניאליסטית, שנכון להתקומם נגדה. כן ניתן לטעון, כי לקמפיין נגד ישראל, על רכיביו וביטוייו השונים, יש תפקיד בהעצמת דעת הקהל השלילית לגבי ישראל ברחבי העולם ובעיסוק המוגבר בישראל כמדינה יהודית, וכן הוא אחראי, לפחות חלקית, לגידול שנרשם בשנים האחרונות בגילויי אנטישמיות במדינות המערב.
ציפי ישראלי ומיכל חטואל-רדושיצקי מהמכון למחקרי בטחון לאומי טוענות כי נראה שיתרונותיו של הסיקור הנרחב בתקשורת הישראלית את התנועה, הפועלת להחרים את ישראל, גוברים על חסרונותיו. סימון ברור של הסוגיה ממחיש את האתגר שבפני ישראל ומדגיש, כי יש להתמודד עמו במקצועיות ובמסגרת הממסדית. כך ניתן יהיה לרתום את המשאבים הנחוצים לגיבוש מענה הולם לאיום, שהחברה האזרחית עוסקת בו מזה זמן רב, ואשר הטיפול בו בדיעבד יהיה בעל השלכות חמורות למדינת ישראל, אזרחיה, כמו גם ליהדות התפוצות.