העיתון אקונומיסט (Economist), פרסם את מדד הביג מק מעודכן ליולי 2015. המדד מאפשר השוואה של מחירי הביג מק, ברשת מקדונלדס, ועל ידי כך מאפשר למדוד את שווי הקנייה של המטבעות ואת שערי החליפין של "שיווי משקל". מדד זה מבוסס על עקרון שוויון כח הקנייה (PPP), אשר מניח כי מחירו של סל מוצרים זהה בין מדינות צריך להיות באותו שווי כספי, ולכן מניח כי בטווח הארוך שערי החליפין בין מדינות אמורים להשתנות כך שיאפשרו שוויון במחיר של סל מוצרים בין כל המדינות. הבסיס להשוואה הוא מחירו של ביג מק בארה"ב העומד על 4.79 דולרים. לכן אם מחירו של הביג מק במדינה מסוימת, במונחי מטבע מקומי בהמרה לדולרים גבוה ממחירו בארה"ב אזי ערכו של המטבע המקומי גבוה ביחס לשוויו ההוגן, ואם מחירו נמוך יותר ממחירו בארה"ב אזי ערכו של המטבע המקומי נמוך ביחס לשוויו ההוגן. בפועל, שערי החליפין בטווחים הקצרים מושפעים בעיקר מעסקאות פיננסיות ופחות ממחירי היבוא.
מחיר הקציצה הכפולה של ה M הגדולה בישראל נמוך ב 3% מאשר בארה"ב, לדעתי זה בהחלט נקרא מחיר זהה בהתחשב בתנודתיות הרבה וחוסר הדיוק של המדד הזה. מעיון בתרשים ניתן עוד לראות כי שער החליפין של היין היפני נמוך בכ-38 אחוזים ביחס לשוויו ההוגן, תוצאה שנובעת מההרחבה הכמותית שנעשתה ביפן. גם המשבר בגוש האירו וההרחבה הכמותית של ה-ECB ניכרים במדד, לפיו שער החליפין של האירו נמוך בכ-15 אחוזים משוויו ההוגן.
אחת הטענות העיקריות כנגד מדד הביג מק הקלאסי – היא שהמדד אינו מתחשב בעלות העבודה. במדינות עניות יותר (דהיינו מדינות בעלות תוצר לנפש נמוך יותר) שכר העבודה נמוך יותר, מה שמאפשר להוזיל את עלות הביג מק ותודה למחלקה הכלכלית במשרד האוצר על ההסברים.
