נשיא המדינה ראובן רבלין נסע לסינגפור להשתתף בהלוויתו של מייסדה של המדינה 'לי קואן יו' שנפטר בשבוע שעבר בגיל 91. זאת הפעם השניה שנשיא ישראלי מבקר בסינגפור, בפעם הקודמת היה זה הנשיא הרצוג שביקר באי בשנת 1986 וכמעט וגרר את סינגפור למלחמה עם שכנתה מצפון- מלזיה.
רבות נכתב בימים האחרונים על יחסי ישראל וסינגפור, הדימיון הדמוגרפי והאיומים הגיאו פוליטיים הדומים בן המדינות גררו אחריהם גם דימיון רב במבנה המערכת הצבאית. האגדות מספרות שמייסד סינגפור חיפש מודל לבנות לפיו את צבאה של סינגפור הקטנה שיצאה לעצמאות בשנת 1965, שני מודלים עמדו מול עיניו של 'לי קואן יו', המודל הישראלי והמודל השווצרי, הוא בחר במודל הישראלי ומאז יחסי שיתוף הפעולה בין המדינות הולכים ומתפתחים ומנגד הרבה סינגפורים מקללים את קצינת הקישור שלהם שקוראת להם למילואים דווקא בעונה הכי בוערת בעבודה.
כדי להסביר את הקלחת הפוליטית הבין לאומית אליה נקלע הרצוג, נציין עוד שתי עובדות קריטיות, הראשונה היא שסינגפור מייבאת את כל המים שלה ממלזיה, כן, על הגשר הסואן שמעל מיצרי ג'הור המפרידים בין האי סינגפור וחצי האי המלאזי יש כביש אספלט, מסילת ברזל וצינור מים ומרבית המים הנצרכים בסינגפור מגיעים מנהר ג'הור שבדרום מלזיה. נציין גם שיש בסינגפור מיעוט בן כ 13% מלאי (בתוך הרוב הסיני) וכי סינגפור הייתה בעבר חלק ממדינת מלאיה עד שהתפצלה למלאזיה וסינגפור.
אז נחזור לביקורו של הרצוג, הימים הם מחצית שנות השמונים, יאסר ערפאת במלא כוחו הפוליטי אצלנו בשטחים ואילו מהטיר מוחמד ראש ממשלת מלזיה דאז בשיא כוחו הפוליטי במדינתו. מהטיר הוא ראש ממשלה מיתולוגי ורב כוח והשפעה במלזיה שעמד בראש המדינה מאז 1981, הוא היה גם ראש המשלה המכהן לזמן הארוך ביותר בתולדות המדינה – 22 שנה. מהטיר, דרך אגב, היה חבר אישי של יאסר עראפת ובעל דעות אנטישמיות קלאסיות והוא וממש לא אהב את קבלת הפנים הממלכתית והאוהדת שערכו הסינגפורים לנשיא שלנו.
כדי להראות כמה הוא לא אוהב את הביקור הזה של הרצוג, שיחרר מהטיר איזו אמירה עצבנית על 'לסגור את המים לסינגפורים' (זוכרים שסינגפור מיבאת את כל המים שלהם ממלזיה?). הסינגפורים למרבה הפלא לא הבינו את ההומור שלו, כנראה שהמחשבה על 4 מליון איש ללא מים זורמים לא כל כך הצחיקה אותם. בתגובה הם גייסו מילואים (אמרנו שהמודל שלהם הוא צה"ל) והוציאו מהמגרות את התוכניות הצבאיות להשתלטות על מקורות נהר הג'הור כדי לאבטח את מקורות המים של ארצם.
כאשר התבררה גודל המתיחות כמובן שהרצוג מיהר לצאת מהאזור ולהרגיע את הרוחות.
זאת הייתה הפעם היחידה למיטב ידיעתי שסינגפור גייסה את צבאה גיוס חירום והפעם הזו נשארה צרובה בזיכרון הלאומי אצל הדור המבוגר יותר. אני זוכר כי בעת ביקורי במוזאון ההיסטורי של סינגפור ראיתי סרטון הסבר של אבני הדרך בבניית האומה ודי התפלאתי שראיתי את יצחק הרצוג מנופף לשלום מכבש המטוס כאשר עזב את המדינה. כן, האפיזודה הזו נחשבת לאבן דרך בהיסטוריה של המדינה הקטנה.
הרבה מים זרמו בנהר הג'הור בשלושים השנה מאז התקרית הזו, הסינגפורים כבר בנו מתקני התפלה לתיפארת וגם ממחזרים מי קולחין (שוב המודל הישראלי?). גם הם וגם המלזים מבינים כמה זה טפשי להלחם על מים, הרבה יותר פשוט וזול להתפיל אותם. ככה זה שהכלכלה מביאה את השלום.
"נשיא המדינה חיים הרצוג מתקבל בסינגפור ע"י הנשיא וי קים וי בקבלת פנים לכבוד הנשיא ומשלחתו" (אתר מורשת משרד רוה"מ).