החוסן הביטחוני של ישראל הוא בעצם חוסן כלכלי – סיכום מבצע צוק איתן, פוסט שני, סיכום הכלכלה הריאלית

ושוב, לאחר הבנת איום המנהרות החדש ורענון איום הטילים הישן יותר, לאחר חלוקת הצל"שים והפקת הלקחים הצבאית, האבל והטרגדיה של מעל 60 משפחות בישראל בנפול יקירהם – אפשר לבחון את הצדדים החשובים פחות במבצע והם הצדדים הכלכליים. לאחר סקירת הנושא הפיננסי נמשיך לכלכלה הראלית מתוך סקירה של בנק ישראל.

בשורה התחתונה? "צוק איתן" גרם להפסד של כ-3.5 מיליארדי ש"ח, שהם כ-0.3% מהתוצר השנתי, זהו!, הפסד זה נמוך מעט מהגבול התחתון של הערכת ההפסד שגרמה מלחמת לבנון השנייה – 0.35% עד 0.5% מהתוצר השנתי. גם אם לפי הערכות אחרות הסכום האמיתי כפול מזה, עדין מדובר בעלות זניחה, בלתי מורגשת כמעט מבחינת הכלכלה הלאומית.

אף אחד לא מזלזל בסדר גודל של 3.5 מיליארד ש"ח, אפשר לבנות בסכום זה הרבה מאד בתי ספר וגם איזה בית חולים אחד או שניים. אבל אני מתייחס לנושא החוסן הבטחוני של ישראל שלאור אופי המלחמות בעשור האחרון ומה שאנו רואים שקורה בסביבתנו – הופך יותר ויותר לחוסן כלכלי/ חברתי מאשר חוסן צבאי של טנקים ומטוסים.

הלחימה במשך שבועות רבים התישה את החמא"ס והחיזבאללה (ב 2006) לפני שהתישה אותנו. למרות שאנו רגילים לחשוב על עצמנו כחסרי עורף צבאי, קטנים גיאוגרפית, הרי שמסתבר שיש לנו עורף רחב מאד – עורף כלכלי חזק שמאפשר עמידה בלחימה הממושכת הזו. עכשיו הצורך הבוער הוא הסולידריות החברתית ששום צבא לאום מודרני אינו יכול לפעול בלעדיה.

ומכאן למספרים:

התיירות

tourism2israelמבין ענפיה השונים של הכלכלה ענף התיירות הוא זה שניזוק באופן החמור ביותר מעימותים צבאיים. כל העימותים פגעו בו באופן ברור, והפגיעה התבטאה בירידה בשלל מדדים, לרבות מספרן של כניסות התיירים והמבקרים, מספרן של לינות התיירים במלונות, הפדיון בענף שירותי האירוח והאוכל, והכנסותיהן של חברות התעופה הישראליות. הפגיעה נובעת מתיירות החוץ, היות שתיירים מהעולם מגיבים במהירות ובחדות להרעה במצב הביטחוני, בשעה שהישראלים רגישים לכך הרבה פחות. הנזק ליצוא שירותי התיירות אינו נגרם רק במהלך ימי הלחימה עצמם, אלא גם ובעיקר מכיוון שהפגיעה נמשכת מעבר להם. הפעילות אינה מתאוששת באופן מיידי, והיא שבה לרמתה בתקופה שקדמה ללחימה רק לאחר כשנה (איור 1). בעתות לחימה ניכרת ירידה גם בתיירות היוצאת, אולם זו מתאוששת במהירות ושבה לרמתה בתקופה שקדמה ללחימה כבר ברבעון העוקב.

לפי אומדנים, ההפסד שספג יצוא שירותי התיירות בשל "צוק איתן" הגיע ב-2014 לכ-2 מיליארדי ש"ח, שהם כ-0.2% מהתוצר השנתי. אולם, יש לציין כי לענף התיירות בישראל חשיבות גדולה מחלקו בתוצר, שכן משקלו בסך המשרות במשק גדול יותר, והוא מעסיק בעיקר עובדים שמשתכרים שכר נמוך ואין להם חלופות תעסוקה רבות. לחיוב ניתן לומר כי למרות הלחימה הממושכת וההפסקה הזמנית בפעילותן של חלק מחברות התעופה הזרות בנמל התעופה בן גוריון, התיירות לא נפגעה קשה יותר מכפי שהיא נפגעה במלחמת לבנון השנייה.

הצריכה הפרטית השוטפת
עימותים צבאיים פוגעים גם בצריכה הפרטית השוטפת ובעיקר בצריכת השירותים, סעיף שמהווה כ-40% מהצריכה השוטפת ו-20% מהתמ"ג. הצריכה הפרטית של שירותים צומחת בקצב ממוצע של 1% ברבעון, אך במהלך "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן" היא צמחה בשיעור נמוך יותר, במלחמת לבנון השנייה היא דרכה במקום, ובמהלך "צוק איתן" היא התכווצה. תופעה זו נובעת ככל הנראה מירידה בשני המרכיבים הגדולים של צריכת השירותים – שירותי תחבורה ומסעדות ובתי מלון. לראיה, בקיץ 2006 ירדה צריכת הדלק באופן משמעותי, ובקיץ 2014 היא ירדה באופן חד אף יותר. כמו כן, ב"צוק איתן" ניכרו ירידה במספר הלינות של תיירים ישראלים במלונות ופגיעה במסחר (לפי מדד הרכישות בכרטיסי אשראי), אך תופעות אלה לא נצפו במלחמת לבנון השנייה. סביר שהתגובה בקיץ האחרון הייתה חריפה יותר מפני שהלחימה התארכה וטווח הרקטות התרחב וכלל גם ריכוזי אוכלוסייה גדולים במרכז הארץ. לפי אומדן שערכנו, הפסד התוצר שמקורו בצריכה השוטפת הגיע לכ-1.5 מיליארד ש"ח, רובו נבע מירידה בצריכת שירותים, ומיעוטו – מהאטה בקצב הצמיחה של צריכת המזון, המשקאות והטבק. הצריכה השוטפת התאוששה באופן מיידי, והנזק כולו נגרם ברבעון השלישי.

הייצור התעשייתי
הייצור התעשייתי הכולל אינו רגיש במיוחד לעימותים צבאיים, אולם כאשר בוחנים את מדד הייצור התעשייתי לפי העצימות הטכנולוגית, מוצאים בין הקבוצות הבדלים בתגובה. בשעה שבענפי הטכנולוגיה העילית לא ניכרת ירידה במהלך העימותים, בשאר ענפי התעשייה מצטיירת תמונה שונה. בקבוצה המעורבת-עילית חלה ירידה חדה במהלך מלחמת לבנון השנייה, וזו נבעה בעיקרה מפגיעה משמעותית בפעילותה של תעשיית הנפט והכימיקלים, היות שהיא מרוכזת במפרץ חיפה. התעשיות המסורתית והמעורבת-מסורתית שמרו על יציבות במלחמת לבנון השנייה ונפגעו במידה מתונה ב"צוק איתן". באשר לתעשייה המסורתית, משקלה בצפון הארץ גדול פי שניים ממשקלה במחוז הדרום, ולמרות זאת מדד הייצור התעשייתי מראה כי היא נפגעה דווקא ב"צוק איתן", וזאת בשל הירידה בפעילות בענף המזון, המשקאות והטבק. הפגיעה בקבוצה המעורבת-מסורתית נבעה בעיקר מפגיעה בשני ענפים – המתכות וייצור מוצרים על בסיס מינרלים אל-מתכתיים. בסך הכול שמר הייצור התעשייתי על יציבות יחסית במהלך "צוק איתן", והוא פגע בתוצר במידה שולית בלבד.

סך הפסד התמ"ג
לפי האומדן של בנק ישראל, "צוק איתן" גרם להפסד של כ-3.5 מיליארדי ש"ח, שהם כ-0.3% מהתוצר השנתי. הפסד זה נמוך מעט מהגבול התחתון של הערכת ההפסד שגרמה מלחמת לבנון השנייה – 0.35% עד 0.5% מהתוצר השנתי. כיוון שצד ההיצע שמר על יציבות יחסית ניתן להסיק שהנזק נבע בעיקר מירידה בביקוש – זו באה לידי ביטוי ביצוא שירותי התיירות ובצריכה השוטפת. יש לציין גם כי עימותים צבאיים מגדילים את ההוצאה הציבורית הביטחונית, אך קשה לכמת את השפעתה על התוצר שכן אין זה ברור באיזו מידה הגידול בא על חשבון ההוצאה הציבורית האזרחית.

השארת תגובה