הפחתת המכסים זרמה לכיסי היבואנים ולא לציבור

בעקבות המחאה החברתית של קיץ 2011 הוקמו ועדות ממשלתיות רבות שבחנו את נושא הורדת יוקר המחיה בישראל. מכיוון שישראל מדינה קטנה המייבאת בהיקפים גדולים מוצרים רבים (החל ממזון ומוצרי צריכה ועד תשומות לתעשייה) ניתן דגש רב לנושא חסמי היבוא וכן בחינת נושא היבוא כיוצר תחרות ליצרנים המקומיים-תחרות שאמורה להוריד מחירים.

דוח של משרדי האוצר והכלכלה מגלה את מה שהדרג המקצועי אומר כבר שנים. מדיניות חד צדדית של הורדת מכסים על ידי המדינה היא פופוליסטית, פשוט לא יעילה ומגדילה את חוסר השוויון בחלוקת ההכנסות במשק. מדיניות כזו שלא במסגרת הסכם בין לאומי הגורם גם למדינות אחרות להוריד מכסים על מוצרים שהם מייבאים מישראל (ובכך פותח דלתות ליצואנים הישראלים) משמעו פשוט להעביר כסף מאוצר המדינה לכיסי היבואנים מבלי לסייע ליצואנים בוודאי מבלי להוריד מחירים עבור הצרכנים.

בין הממצאים בדוח: "לא הייתה כמעט השפעה להפחתת המכסים"  "המרוויחים העיקריים מהורדת המכס – היבואנים" "ניתוח נתוני הבנק העולמי על יוקר המחייה בניקוי המע"מ הניב ממצאים מאכזבים – פער המחירים בין ישראל לעולם נשמר"

המסקנה המרכזית – הבעיה היא בחסמים אותם מציבה הממשלה על יבוא ותחרותיות במגזרי המסחר והשירותים, או בעברית פשוטה – הבעיה בתקנים ולא במכסים, הפחתת המכסים באופן פרדוקסלי הגדילה את הבעיה ולא הקטינה אותה שכן חוסר השוויון בחלוקת ההכנסות גדל.

כפי שלומדים בשעור א' במבוא לכלכלה: מחירים בשוק לא יורדים! הכלכלן הידוע מיינרד קיינס חקר את זה לפני קרוב ל100 שנה וניסח זאת במונחים של 'קשיחות מטה של המחירים'. מה שקורה הוא שיש יציבות של מחירים הנשחקים עקב האינפלציה ולכן יורדים ראלית אך לא נומינלית.

וחזרה לנושא שלשמו התכנסנו, שר האוצר, יאיר לפיד: "צמצום יוקר המחיה הוא המאבק המרכזי שאנו מובילים – במזון, בחינוך, בדיור ובמוצרי הצריכה. הסרת החסמים הבירוקרטים תסייע להפחית את עלויות הייבוא, תפתח את השוק ותבוא לידי ביטוי בצמצום ההוצאה הפרטית של הצרכן הישראלי. יישום המלצות הועדה יביא להגברת התחרותיות במשק ותרחיב את המגוון ואפשרויות הבחירה לציבור הישראלי, שיוכל לרכוש את המוצרים להם הוא זקוק במחיר זול יותר ובאופן מושכל יותר״.

באוגוסט 2013 מינה קבינט יוקר המחייה בראשות שר הכלכלה, נפתלי בנט, ושר האוצר, יאיר לפיד, וועדה לצורך בחינת הגורמים לפערים בין ישראל ומדינות ה –OECD  בכל הנוגע ליוקר המחייה. 'הוועדה הבין-משרדית להגברת התחרות והסרת החסמים בייבוא', בראשות מנכ"ל משרד הכלכלה מר עמית לנג, וסגן הממונה על התקציבים באוצר, מר יונתן רגב, פעלה במשך כשנה במהלכה למדו ובחנו נציגי המשרדים השונים בוועדה – ממשרדי הכלכלה, האוצר, הבריאות, החקלאות והתחבורה – סוגיות של חסמים שלא נחקרו עד כה לעומק ברמת הממשלה בישראל.

בשל רמת המורכבות הגבוהה של לימוד הסוגיות הנידונות השקיעה הוועדה מאות שעות עבודה, קיימה 21 פגישות בהרכב רחב וכן קיימה פגישות פרטניות עם רגולטורים, עם יבואנים ועם בעלי עניין נוספים. בין השאר, נקטה הוועדה בפעולות נוספות, לרבות הקמת אתר ייחודי לשיתוף הציבור שבו רוכזו כ-450 פניות, רובן מיבואנים, שהעלו חסמי יבוא והצעות לשיפור; ניתוח כלכלי בשיתוף עם הרשות להגבלים עסקיים, רשות המסים, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) והבנק העולמי לשם זיהוי החסמים והמגמות הצפויות במשק; לימוד פרקטיקות בין-לאומיות בתחום היבוא וקיום פגישות עבודה וסמינרים עם מומחי רגולציה באיחוד האירופי.

הועדה סיימה את בחינתה ופרסמה את מסקנותיה בדו"ח ב 9 לנובמבר, 2014 ולהלן עיקריה מתוך ההודעה לעיתונות של שני המשרדים:

מממצאי עבודת הוועדה, שהוגשו לעיון שר הכלכלה, נפתלי בנט, ושר האוצר, יאיר לפיד עולה כי היבוא הוא החלק הארי של הצריכה הפרטית בישראל וזאת בשיעור גבוה יותר כיום ביחס לעבר. כ-70% מהצריכה הפרטית בשנים האחרונות מקורה ביבוא. על אף האמור, השוק הישראלי מאופיין בנטל רגולציה גבוה ובעומס ביורוקרטי גבוה במיוחד לעומת שווקי יבוא משמעותיים בעולם בעיקר בשל מספר מאפיינים עיקריים:

· בישראל קיימת דרישה לקבלת אישורים רבים טרם הייבוא וזאת בשונה מהמדיניות המקובלת במדינות המפותחות.

o אישורים מוקדמים נדרשים גם עבור מוצרים בעלי סיכון נמוך יחסית לאזרח – כגון מוצרי תקשורת (לעיתים על מוצרים שכבר אושרו בעבר).

o מוצרי מזון רגיל (לא בשר חלב ירקות ופירות, תינוקות וכד') דורשים אישור מוקדם מטעם מנהל המזון,

o ייבוא של תמרוקים דורש אישור של משרד הבריאות.

· פיקוח הדוק בנמל מוביל לעיכוב סחורות, הגדלת עלויות היבואנים ופגיעה ביבואנים קטנים ובינוניים – כפועל יוצא מהמיקוד במתן אישורים טרם הייבוא, הסחורה המיובאת נתונה לפיקוח ממשלתי הדוק טרום שחרור מהמכס באמצעות הרשויות המוסמכות ורשות המכס. בדיקות רבות, כגון בדיקות מדגמיות של משלוח לבחינת התאמת הסחורה לתקינה (בדיקות "ש") ובדיקות מסמכים של הרשויות הרגולטוריות הנערכות בנמל, מעכבות את הכנסת הסחורה למדינה. עלויות אלו הן בעיקרן עלויות קבועות, ובשל כך הן מהוות נטל כלכלי גדול יותר על יבואנים קטנים מאשר על יבואנים גדולים, שכן עבור היבואנים הגדולים עלויות אלו מתחלקות על פני היקף יבוא נרחב יותר. ככלל הנטל הכלכלי והבירוקרטי מקשה באופן מיוחד על עסקים קטנים ובינוניים.

· ישנן אי-התאמות בין הדרישות הטכניות (תקינה) של מוצרי היבוא בישראל לדרישות במדינות מפותחות – אי התאמות אלו מכבידות על היבואנים ומייקרות את עלות המוצרים לצרכנים. כך למשל, בדיקת וועדת היבוא העלתה כי תקן רשמי חוסם יבוא מגוון רחב של משקאות קלים (בעלי שיעור פרי הקטן מ- 10%), באמצעות איסור על איור פירות באריזות מוצרים אלו; תקן רשמי חוסם יבוא מגוון רחב של תחליפי חלב ניגר לצריכה (חלב סויה אורז קוקוס חיטה וכיו"ב) עקב איסור שימוש במילה "חלב" למוצרי שתייה המבוססים על סויה, שקדים, אורז וכד'; תקנים רשמיים עבור מיטות לתינוקות ולולים אוסרים ייבוא של מוצרים מתחרים המיוצרים בהתאם לתקנים המקובלים בעולם המערבי; אי הכרה מצד מכון התקנים הישראלי בבדיקותEMC (אלקטרו מגנטיות) של מכשירי חשמל – המתבצעות במעבדות נחשבות ומוכרות בעולם – יוצר צורך לבצעם רק במכון התקנים ומגולל את העלות על הצרכן; משרד התחבורה דורש ביצוע בדיקות השוואתיות למוצרים שאינם נדרשים בתקן בינ"ל וכד'. חסמים אלו מונעים אפשרות ייבוא של מגוון רחב של מוצרים שעשויים להגביר את התחרות בשוק הישראלי.

· חסמי נגישות למידע חיוני הנוגע ליבוא אישי מסחרי – המידע הנוגע לחוקיות הייבוא מפוזר על פני חקיקות רבות ואינו מרוכז במקום אחד. יבואנים רבים (בייחוד קטנים וחדשים) מתקשים בהבנת כלל דרישות חוקיות הייבוא. גם אזרחים פרטיים מתקשים לקבל מידע ביחס לעלויות של ייבוא אישי. העדר המידע פוגע גם ברגולטור בשל הגדלת העומס שנוצר בשל טיפול בבקשות חלקיות ולא שלמות של היבואנים. לדוגמה: משרד התקשורת אינו מחזיק פירוט של כלל מוצרי התקשורת האלחוטיים שקיבלו אישור סוג בישראל (פרסום שעשוי היה לחסוך הגשת בקשות לאישור סוג חדשות). משרדי ממשלה רבים מתנהלים באמצעות פלטפורמות תקשורת מיושנות (פקסים למשל) ומעניקים שירות לא נגיש ליבואנים ולאזרחים שנתקלים בזמני המתנה ארוכים ובטרטור רב.

· חשש לפעילות של יבואנים דומיננטיים שתכליתה לחסום יבואנים מתחרים – פעילויות אלו מונעות צמיחה של תחרות בייחוד בתחום הייבוא המקביל. אלה מונעים את ניצול היתרונות הכלכליים ביבוא חופשי לשם עידוד התחרות, הורדת מחירים והעלאת רווחת החיים.

המלצות העיקריות במסגרת הרפורמה לצורך הסרת החסמים:

1. התאמת שיטת היבוא – אימוץ מדיניות יבוא במסגרתה האחריות לעמוד בתקני איכות ובטיחות עוברת מהמדינה אל הגורם העסקי, בעיקר היבואן, אשר יידרש להצהיר על עמידתו ברגולציה הנדרשת בעת יבוא הסחורה. בתמורה היבואן זוכה בהקלות רגולציה המאפשרות מעבר סחורות חופשי ומהיר יותר ובעלויות נמוכות הרבה יותר. לצד זה, יתוגברו האכיפה והפיקוח בשווקים ותוחמר הענישה כלפי יבואנים מפרי אמון. לצורך הפיקוח בשווקים יוקם פורום משותף לרשויות המוסמכות לגיבוש תכניות עבודה שנתיות לפיקוח שוק המבוסס על מודל ניהול סיכונים.

2. התאמת דרישות היבוא – התאמת דרישות הטכניות לדרישות מקובלות במדינות מתקדמות בעלות שוק משמעותי. במסגרת הרפורמה יצומצמו דרישת עמידת הטובין בתקנים רשמיים או בתקנים ישראליים מחייבים ויבוטלו דרישות אחרות שאינם מותאמות.

3. קידום ייבוא מקביל ומניעת פרקטיקות אנטי-תחרותיות – חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988, ובפרט את פטורי הסוג שהותקנו מכוחו, לצורך טיפול בהסדרים בין יצרנים זרים לבין יבואנים רשמיים העלולים לפגוע בתחרות. יוענקו כלים חוקיים לטיפול בפרקטיקות שנוקט יבואן רשמי העלולות להביא לדחיקת יבואנים מקבילים מהשוק.

4. שקיפות ונגישות מידע – הקמת אתר אינטרנט שיאפשר לכלל הציבור לקבל את כל המידע על יבוא (מסחרי ואישי) לרבות מידע על מספר פרט המכס של המוצר, דרישות חוקיות היבוא למוצר, סכומי מס נדרשים, חברות השילוח ואמצעים אפשריים ליבוא לישראל. בנוסף, לקדם את הטמעת מערכת מסלול, המאפשרת ייעול של תהליכי היבוא ומקשרת בין היבואנים למכס ולרשויות הממשלה.

5. גיבוש מנגנון ליישום המדיניות – לצורך יישום עקרונות המדיניות האמורים לעיל, לקבוע שמשרד הכלכלה ירכז את מדיניות חוקיות היבוא בישראל וכן לקבוע את תפקידיו ואת סמכויותיו. עוד ממליצה הוועדה לקבוע חובת היוועצות עם משרד הכלכלה שתחול על משרדי הממשלה לשם קביעת דרישות חוקיות יבוא חדשות ושינוי דרישות קיימות.

6. וועדות התקינה של מכון התקנים – הגדלת מספר נציגי הממונה על התקינה או מטעמו המשתתפים בוועדות התקינה הציבוריות המתכנסות במכון התקנים הישראלי לשם קביעת תקנים וכן לקבוע בדין את השתתפותם כחברים קבועים בוועדות. יצירת נגישות לכל דורש לפרוטוקולים של ועדות התקינה במכון התקנים.

7. סימון מוצרים – לתקן את צו הגנת הצרכן (סימון טובין), תשמ"א-1981, כך שתבוטל החובה לסמן מוצרי הלבשה בטרם יבואם, וסימונם יתאפשר במחסני היבואן.

8. המלצות יבוא אישי – המלצות הוועדה בעניין הסרת חסמים ביבוא אישי (פרק 7) התקבלו ואושרו בקבינט יוקר המחיה וקיבלו תוקף של החלטת ממשלה.

שר הכלכלה, נפתלי בנט: ״ועדת לנג שוברת את מונופול האינטרסים ששולט בייבוא הישראלי שנים ארוכות ומשנה את המשוואה על פיה היבואן 'אשם' כל עוד לא הוכח אחרת. הצרכן הישראלי סובל משורת החסמים המונעת ממשווקים להביא לארץ תוצרת שתיצור תחרות ותביא להורדת מחירים. הורים לילדים שנאלצים לבחור בין אופציות מועטות מכיוון שרק בישראל נהוג תקן המתיר ייבוא מיטות תינוק מעץ מלא, מכשירי חשמל שמחירם גבוה משום שרק בישראל נדרשת נוסחה ייחודית לצריכת אנרגיה ודרישות נוספות חסרות הצדקה, גורמים לנטרול הגורם החשוב ביותר במאבק להורדת מחירים-תחרות. המלצות הועדה יאפשרו לכל יבואן, שעד היום נתקל במכשולים בירוקראטיים אינסופיים, להכניס לישראל בקלות ובמהירות סחורה שתייצר לצרכן הישראלי מגוון, ותאלץ את היבואנים והיצרנים הגדולים, השולטים היום בשוק, להיות תחרותיים יותר. זו מהפכה שתעצים את התחרותיות בשוק ותועיל לכל משווק, יבואן ובעיקר לכל צרכן ישראלי. כך מורידים מחירים."

מנכ"ל משרד הכלכלה, עמית לנג: "יוקר המחייה בישראל הוא מהבעיות היותר בוערות בקרב הציבור הישראלי. בשנתיים וחצי האחרונות נעשו ניסיונות רבים להקל על יוקר המחייה אך בדיקתנו העלתה שלא הייתה כמעט השפעה להפחתת המכסים שנקבעה במסגרת ועדת טרכטנברג. גם אם הייתה השפעה, המרוויחים העיקריים היו היבואנים וההטבה לא הביאה להורדת המחיר לצרכן. בנוסף לקחנו את נתוני הבנק העולמי והפחתנו את המע"מ הרלוונטי לכל מדינה – התוצאות הוצגו בפני חברי ועדת היבוא וראינו שהפער במחירים בין ישראל לעולם נשמר. קרי הבעיה אינה המע"מ. הפערים בין ישראל לעולם אף התרחבו כשנלקחו בחשבון שירותים – החל מכוס קפה או סרט וכלה בשירות חשמלאי או אינסטלטור. רמת המחירים של מוצרי הצריכה (ללא שירותים) של משקי הבית בישראל גבוה באופן אבסולוטי וגבוהה בפרט ביחס לרמת ההכנסה בכ-20% מהממוצע במדינות ה-OECD. רמת המחירים גבוהה הן ביחס להכנסה ממוצעת של משק בית בישראל והן באופן אבסולוטי. מוצרי צריכה רבים – לרבות תחום המזון – נמכרים במחירים גבוהים יותר מאשר במדינות מפותחות אחרות. סגירת הפער במחירים של מוצרי הצריכה בלבד יכול להביא לחיסכון של מאות שקלים בחודש עבור משק בית."

לדוח הוועדה לחצו כאן

2 תגובות

  1. אבי הגב

    איפה בדיוק כתובה המסקנה הזו? באיזה עמוד?

  2. Udi Gonen הגב

    אם המחיר שבו קונים את הסחורה בחו"ל לא השתנה, והמחיר בארץ לא השתנה (יש סקירה סטטיטית של מחירי מוצרים שהמכסים עלהם הופכתו) אזי מאות מליונים שנפדו על ידי המדינה במכס וחסרים עכשיו בקופה – נמצאים בכיסי היבואנים

השארת תגובה