לעופר עייני קריירה ארוכה של פעילות ציבורית למען העובדים. פעילות למען העובדים היא בדרך כלל מול ההנהלה או מול הבעלים, מול המדינה כמעסיק גדול (התאחדות עובדי המדינה) מול בעלי השליטה בחברות הענק בהן יש עבודה מאורגנת, מול התאחדות התעשיינים כנציג המעסיקים ועוד. יש בפעילות הזו אלמנט של 'משחק סכום אפס', המשכורת לעובדים נגרעת מרווחי החברה. הקטנת המשכורת לעובדים מקטינה את הוצאות החברה ויכולה להגדיל את ריווחיותה ואילו הגדלת המשכורות לעובדים מגדילה את ההוצאות התפעוליות של החברה ומקטינה את הרווח שלה. זה כמובן לא כך בכל מאת האחוזים שכן לעיתים התיעלות בתחום העבודה מגדילה את המחזור הכולל של הפירמה, אבל זה בהחלט סגנון של משא ומתן שחייבים להבין בבואנו לנתח את המשא ומתן שבין העבודים למעסיקים.
עם סיום כהונתו כיו"ר ההסתדרות חצה עייני את הקווים והחל ל'עשות לביתו', על פי העיתונות הוא משמש כיועץ בשכר (שגובה שכרו כמובן לא מפורסם) להנהלת בנק דיסקונט במאבקם מול העובדים וגם הקים יחד עם שרגא ברוש חברה בתחום אספקת הגז. שרגא ברוש, אגב, היה נשיא התאחדות התעשיינים בין השנים 2005 – 2011 וככזה קשה למצוא לדעתי משהוא המייצג את בעלי העסקים והקבוצות התעשייתיות הגדולות במשק יותר ממנו.
כל הפעלות הללו מעלות בי תהיות את מי בדיוק ייצג עופר עייני במהלך הקריירה הארוכה שלו כנציג העובדים? כאשר פקידי ציבור חוצים את הקווים והופכים להיות מרגולטורים במשרד הממשלתי למנהלים בכירים בתאגידים עלהם פיקחו – אנו רואים בזאת משהו הקרוב לצביעות או בגידה בתפקידם כעובד ציבור. אז מה נגיד על עייני שעבר להיות מנציג העובדים לשותף של נשיא התאחדות התעשיינים (לשעבר)? מה זה אומר על הדרך שבא ביצע בעבר את תפקידו כמייצגנו (אנו העובדים) האם הוא הכין מראש את הקרקע למעבר? האם גברת ריקי כהן מחדרה יכלה להוסיף עוד כמה אגורות לשכר המינימום שלה אם עייני לא היה מיצג אותה אלא יו"ר הסתדרות אחר?
עיני הוא פוץ קטן ( פוצ'לה ).
יש לו גם יד ורגל בנושא ההתאחדות לכדורגל . מדוע הוא לא חזר מחופשה בחו"ל כאשר התפוצץ הדרבי התל אביבי.