אז מה יקרה בהונג-קונג? האם הממשל הסיני יוותר למפגינים ויאפשר דמוקרטיזציה של האי, או שכמו בכיכר טיאננמן לפני 25 שנה יפעילו מנהיגי ביג'ין כוח נגד המפגינים על מנת לדכא אותם? ההימור שלי הוא על אופציה 2. ההסטוריה מראה כי הלכידות הפוליטית של סין חשובה באופן מסורתי למנהיגיה יותר מרווחה כלכלית או פוליטית של אזרחיה. קריעת הונג-קונג מהמארג של האיפריה הסינית מסמן לא רק חוסר אחדות פוליטית, הוא גם יסמן למחוזות אחרים בעיקר במערב המדינה כי ביג'ינג מצמצה ראשונה. כאשר מנהלים מיליארד וחצי איש אי אפשר להתפס כחלשים ואתם יודעים מה? אולי זה אפילו אינטרס מערבי (וסילחו לי על שאיני פוליטיקלי קורקט) שסין על עשרות מחוזותיה ועל מאות המיעוטים האתנים שבה, תשתנה לאט ולא מהר מדי.
סין החלה להפתח למערב ולהשתנות בעיקר משנת 1978 עם כניסתו לראשות הממשלה של דאנג שיו פינג. מאז סין השתנתה, היא משתנה והיא תמשיך להשתנות בעתיד. הקשר בין פתיחות כלכלית לפתיחות פוליטית הוא חד ערכי, יש גבול להתפתחות הכלכלית אם המערכת הפוליטית אינה משתנה בהתאם. ולכן בד בבד עם העליה המטאורית של סין כמעצה כלכלית עולמית היא גם מתרככת פוליטית. זה לא שסין הופכת להיות שבדיה או דנמרק, ותהליכים כאלו לכזו אוכלוסיה עצומה אורכים דורות- אבל זה קרה וזה יקרה – עד גבול מסויים.
אם זאת התהליך העצום שעוברת סין נמצא כולות בתוך מסגרת לאומית מוגדרת, הליכדות הפוליטית והטריטוריאלית של סין חשובה כאמור למנהיגים יותר מהפיתוח הכלכלי ולכן אני מהמר כי הם ינסו להגיע להסדר עם המפגינים שישאיר את מנהיגי הונג-קונג עמוק בתוך ההשפעה של ביגינ'ג ואם זה לא ילך בטוב זה יהיה ברע עם חצי כיבוש משטרתי של האי על ידי סין. ומי שחושב שקם לו עולם חדש ואמיץ שבו יש הפגנות המונים בפלאש והרשתות החברתיות יפילו את הרודנים כפי שקרה בעולם הערבי- שיחשוב שנית. הדבר האחרון שאפשר להגיד על הסינים הוא שהם טיפשים ולא לומדים מנסיונם של אחרים. אני בטוח שהם מוכנים, עם ניטור מלא של התנועה ברשתות, עם מודיעין מדוייק על המארגנים. זה לא יהיה פשוט לאף צד וזה הולך לכאוב לכולם ובעיקר לסטודנטים האמיצים שמובילים את המאבק.
לאחרונה הממשל בהונג-קונג פנה לדרך מוכרת של שיסוי אלמנטים פליליים במפגינים, כנופיות רחוב ידועות לשמצה (ברוס-לי אשף הקונג פו הגדול בעולם גדל שם בשנות השישים) פשטו על אתרי ההפגנות והלינה של הסטודנטים זורעים אלימות ופחד, ראינו זאת גם בהפגנות במצרים בהם שיסה מובראק כנופיות נאמנות לו רכובות על גמלים – במפגיני בכיכר תחריר. בית מדרשם של כל אלו היה השלטון הקומוניסטי שהביא את הטיפול במתנגדים פולטים על ידי אלמנטים פליליים לכדי אומנות חברתית. ההיסטוריה חוזרת את זה הבנו מזמן, וההימור שלי הוא הצבא יכנס בימים הקרובים לאזור העסקי של הונג קונג וישליט את עקרונות הקהילה הקונפוציואיסטית על המפגינים ולא את עקרונות האינדבידואליזם המערבי.