הבטים כלכליים של פריצת המלחמה בעזה – גירסת החמאס

יש נדבך כלכלי מהותי במלחמת עזה, ולכן נדבך זה הוא גם מרכזי בכל פתרון בר קיימא. פעילותו של ראש הממשלה הפלסטיני פיאד, בגדה המערבית, בשנים 2007 – 2013, היא הוכחה לכך שניתן להביא להתקדמות כלכלית משמעותית כאשר גורמים מקצועיים מובילים את התהליכים. הרעיון שקידום כלכלי מונע מלחמה מושרש באירופה ויושם בהצלחה במחצית השנייה של המאה העשרים. וגם ההיפך נכון: מצוקה כלכלית מובילה לסכסוך ולשפיכות דמים. כך טוען ערן ישיב מהמכון למחקרי בטחון לאומי.

המצב הכלכלי בעזה ערב המלחמה
בעזה גרים 1.76 מיליון תושבים בצפיפות שהיא השלישית בגובהה בעולם, כ-4,800 נפש לקמ"ר. התשתיות בעזה נמצאות במצב רעוע ולפיכך גם בזמנים של שיגרה יש הפסקות ושיבושים רבים במערכות כמו חשמל, מים, וביוב. בשוק העבודה מתקיימת אבטלה גבוהה: שיעור האבטלה היה כ-41% ברבעון הראשון של 2014 לכלל בני 15 ומעלה לעומת 26% בגדה. בקרב צעירים בגילאים 15 עד 29 רק 39% משתתפים בכוח העבודה. מתוכם 32% מועסקים, 10% הם בתת-תעסוקה ו-58% מובטלים. הנתונים המקבילים בגדה, הם 42% השתתפות, ומתוכם 63% מועסקים, 9% בתת-תעסוקה ו-29% מובטלים.
בתנאים אלו אין אפשרות לייצר בהיקף משמעותי. לפי נתוני הבנק העולמי, התוצר לנפש בעזה הוא בסביבות 1,500 – 1.600 דולר לשנה, לעומת כ-3,100-3,200 דולר בגדה. במדרג העולמי עזה נמצאת במקום 174 מתוך 223 מדינות. להשוואה – בישראל, הנמצאת במקום 32 במדרג זה, התוצר הוא כ-36,000 דולר לנפש בשנה (כל הנתונים במחירי שוק).
נתוני העוני הם בהתאם: תחולת העוני היא 39% (בהשוואה ל-18% בגדה) כשקו העוני הוא 2,293 ש"ח לחודש למשק בית בן חמש נפשות. תחולת העוני העמוק היא 21% (בהשוואה ל-8% בגדה) כשקו העוני העמוק הוא 1,832 ש"ח לחודש. לא קשה להבין מהי רמת החיים האפשרית כשלכל נפש הכנסה של כ-400 ש"ח לחודש (כ-4 דולר ליום).
המצב הכלכלי כמניע למלחמה
ראשית, לעיתים קרובות, מצוקה כלכלית דוחפת אומות לעימות צבאי או לתוקפנות אחרת. שנית, המצב הכלכלי, החמור ממילא, החמיר באחרונה עם חילופי השלטון במצרים ופעולותיו כנגד המנהרות והמעברים ועם ההחמרה בהגבלות שמטילה ישראל. למעשה, עזה נתונה למשטר חריף של סנקציות כלכליות מצד מצרים וישראל. שלישית, בנוסף להגבלות על כלל המשק, חלה ירידה בתמיכה הכספית בחמאס מצד איראן וסוריה ונוצר קושי בתשלום משכורות בסקטור הציבורי בעזה.
לא בכדי דרישות חמאס במשא ומתן על הפסקת אש, כמו גם במשא ומתן עם הפתח על הקמת ממשלת פיוס, התייחסו ל"מצור" על עזה ולפתיחתו. המנהרות לסיני הן התגובה ה"טבעית" למצב הבידוד הכלכלי. ייתכן מאוד, כי הפעולות שהביאו להחרפת המצב הזה והיעדר פתרונות יזומים לגביו, הם טעויות במדיניות ישראל.
תפקיד הדמוגרפיה
האוכלוסייה בעזה היא מאד צעירה: הגיל החציוני הוא 17 שנים; שלושה רבעים מהאוכלוסייה, הם בני פחות מ-29. מרבית האוכלוסייה מכירה את ארצה רק כמקום של נחשלות כלכלית ושל עימות עם ישראל. ערב האינתיפאדה הראשונה (דצמבר 1987) 50% ויותר מהגברים בעזה עבדו בישראל, שהיוותה מקור הכנסה חשוב למשק העזתי. מאז, התחוללו כמה עימותי דמים (האינתיפאדה השנייה, מלחמת לבנון השנייה, והמבצעים "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן"). הסיכוי להנמכת עוצמת העימות, שלא לדבר על הסיכוי לשלום, יורד עם הצטברות רשמי האירועים הללו על האוכלוסייה הצעירה.
הצעות לפתרון בר קיימא
ממד חשוב ביותר לפתרון הוא שיפור משמעותי במצב הכלכלי. אם לעזתים יהיה מה להפסיד, תקטן מאד נכונותם לעימות. פתרון ארוך טווח חייב לכלול שינוי יסודי בתנאים הכלכליים השוררים בעזה. שגשוג כלכלי עשוי להביא לירידה בכוחן של תנועת חמאס ותנועות אסלאם אחרות.
לעזה אפשרויות כלכליות: פיתוח התיירות לאורך חוף הים, פיתוח השירותים (כולל כניסה לתחומי היי-טק כפי שנעשה בקרב ערביי ישראל בצפון), ובהפקת גז (בעקבות גילוי שדה גז ימי משמעותי ב-1999). בטווח הקצר והבינוני ניתן להפנות השקעות רבות ותעסוקת עובדים לתחום פיתוח התשתיות הפיסיות והשירותים הציבוריים.
חשוב להדגיש: ב'שינוי יסודי' הכוונה, היא לעליית מדרגה אמתית, לא רק "הקלת המצור" ופתיחה מסוימת של מעברים. נדרשת הקמתם של מנגנונים בינלאומיים חדשים ליישום השינוי, שמחייבים הסכמה של מדינות וגופים בינלאומיים להירתם למשימה. הכוונה, היא להקמת גופים ייעודיים עם כוח אדם וידע מקצועי. אם הדברים לא יקבלו פירוט ספציפי וקונקרטי הם יתמוססו ולא יתחולל המפנה המבוקש.
על מנת להשיג זאת, נדרשים חמישה הרכיבים הבאים: מעורבות בינלאומית; שיקום ובניית תשתיות; מימון, פיקוח על תשומות, וביטחון.
מעורבות בינלאומית
הדברים לא יתקדמו אם אותם גורמים שהיו פעילים עד כה באזור יהיו נותני הטון. רק מעטפת בינלאומית שתבטיח שקט ותעניק את המומחיות הנדרשת תאפשר את השינוי המהותי הנדרש.
שיקום ובניית תשתיות
במקביל לשיקום ההריסות יש להתחיל בשיקום התשתיות ובהקמת תשתיות חסרות. גוף בינלאומי, כמו הבנק העולמי, יכול להקים כוח משימה שיסקור את המצב ויקבע סדר עדיפויות על פני זמן. אפשר לצפות לכך שתוך 3 שנים (מתחילת העבודה) אפשר יהיה להביא את עזה למקום סביר מבחינת תשתיות משקיות, ותוך 8-6 שנים למצב טוב. בין היתר, על ידי העסקה של העובדים המקומיים המובטלים. חשוב מאד שהמנגנון יהיה בשליטה בינלאומית, יעשה שימוש במומחים חיצוניים, ויפרסם באופן ברור ושקוף את עבודתו. הפרסום יקדם את השינוי התודעתי הנחוץ לקידום הכלכלי ברצועה.
מעבר לעלות שיקום הבתים והמבנים שנהרסו, נדרשת השקעה בתשתיות של כ-800 מיליון עד מיליארד דולר בשנה בכל אחת משלושת השנים הקרובות והשקעה של כחצי מיליארד דולר בשנה ב-3 – 5 השנים שלאחר מכן. צעד חיובי יהיה בנייה של הבתים והמבנים שנהרסו ברמה גבוהה בהרבה מהמצב בו היו לפני שנהרסו; פעולה כזו יכולה לשנות לטובה את תמיכת האוכלוסייה בפיתוח הכלכלי.
מימון
המימון לקידום כלכלת עזה יבוא ממדינות ערב וממדינות המערב העשירות. חשוב שיהיה מגוון של מדינות תורמות, כדי לפזר סיכונים. בתחילה ניתן לעשות זאת באמצעות קרן חירום בניהול הבנק העולמי. בטווח הבינוני והארוך אפשר להקים בנק ייעודי לפיתוח עזה, במתכונת של מוסדות מסוג זה בעולם, למשל כמו המוסדות שהוקמו במזרח אירופה בשנות ה-90 לאחר נפילת הגוש הסובייטי.
פיקוח על תשומות
סוגיה מרכזית היא חששה של ישראל שתשומות לייצור המועברות לעזה ינוצלו לצרכים צבאיים. חשש זה התממש, באופן בולט, בשימוש שנעשה בחומרי בנייה ליצירת מנהרות הטרור (תחת הסגר הישראלי). סוגיה זו באה על פתרונה במקרים דומים, כשהבנק העולמי וגופים מוסדיים שונים גילו, שהסיוע לא מגיע ליעדו, הם פיתחו מנגנונים להעברת הסיוע באופן ישיר ליעדו, תוך התניית קבלתו בשלבי התקדמות הפרויקטים. ניתן להפעיל שיטות אלו גם במקרה של עזה, דרך גורמים ערביים מתונים ודרך גורמים בינלאומיים.
ביטחון
לא ניתן יהיה לממש את הצעדים הנזכרים למעלה אם יהיו סבבי אלימות. כוח שיטור בינלאומי יכול להיות לעזר רב בשנים הראשונות, בפרט אם ישתף פעולה עם המנגנונים שצוינו דלעיל, למשל, עם כוח המשימה של הבנק העולמי.

3 תגובות

  1. רוני ה. הגב

    אני חושב שיש כאן שאלה מטרידה שלא זוכה למחשבה מספקת. האוכלוסיה בעזה היתה בעבר קטנה בהרבה (כמה מאות אלפים). הגידול העצום באוכלוסיה, עד לכמעט 1.8 מיליון נפש שחל בשנים האחרונות, נוצר במידה רבה בגלל הסיוע החיצוני, בעיקר של אונר"א, שדאג לאספקה בלתי מוגבלת של מזון ולטיפול רפואי שמנע את רוב מיתות התינוקות.
    הבעיה היא שהטיפול הזה יצר אוכלוסיה בגודל שהשטח של עזה אינו מסוגל לפרנס. אפילו אם ייכנס לשם הון של כסף – אין שם בסיס כלכלי לקיום של כל כך הרבה אנשים. לכן אני קצת סקפטי בקשר להצעה המובאת כאן. הניסיון מורה שהכנסת כסף לעזה גרמה לשחיתות ולהתעשרות של שכבה קטנה מאוד באוכלוסיה. לאורך זמן, אני חושב שנדרש חינוך אחר לאוכלוסיה, ואולי גם הקטנה של גודל האוכלוסיה שם. איך מתמודדים עם פיצוץ אוכלוסין כזה בלי מלחמה אני לא יודע.

    • Udi Gonen הגב

      תודה רוני, איני חושב למען האמת כי מניעת תמותת תינוקות היא דבר שלילי, אפילו לא אצל אויבנו. יש דוגמאות לעיר-מדינה היכולה לקיים עצמה (סינגפור, הונג-קונג). ברור כי עזה עוד לא שם אבל זה אפשרי. הבעיה אינה בכספי סיוע בין לאומיים – הבעיה היא בהנהגת הרצועה שכיום פיתוח אנושי ממש לא מעניין אותה. עד שלא יקום להם מנהיג אמיתי, לא מושחת ולא פנאט לא יהיה להם או לנו טוב.

      • רוני ה. הגב

        הכוונה כמובן אינה לצאת נגד תמותת תינוקות. הבעיה היא שנדמה לי שחלק מהבעיה בעזה נוצר באופן מכוון נגדנו. למשל, נדמה לי (ותקן אותי אם אני טועה), שהריבוי הטבעי בעזה גבוה בהרבה מביהודה ושומרון, וגם שההקצנה שם רבה יותר מביו"ש. אני חושב שזה לא מקרי, אלא נובע מתפקודה של אונר"א שם. כפי שאני מתרשם, אונר"א בעזה מספקת להם אוכל ללא הגבלה, חינוך למלחמה בישראל, ובתי ספר שמשמשים בסיסים לטרור. באופן זה, נדמה לי שהבעיה לא תוכל לעולם להיפתר, כי יותר משחשוב למצוא מנהיג (ומי ימצא לנו שם מנהיג שוחר שלום), חשובה התרבות – ותרבות של כלכלה ושל שלום אני לא רואה שם.

השארת תגובה ל-רוני ה.

ביטול