הגיע העת לשאת את העיניים ליפן

ביקורי האחרון ביפן, בחודש מאי 2014, התרחש בד בבד עם ביקורו ביפן של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. השתתפתי בארוחת הצהריים שערכו ראש הממשלה, שגרירת ישראל ביפן רות כהנוב והנספח המסחרי איתן קופרשטוק לכ-180 בכירי המשק היפני ובהם נציגי חברות ענק תעשייתיות, נציגי חברות הסחר הגדולות ביפן, ראשי הארגונים הכלכליים ביפן, נציגי התקשורת היפנית ואחרים. במונית בדרכי לארוחת הצהריים לא יכולתי שלא להתרגש מדגלי ישראל ויפן שהתנופפו זה ליד זה במשב הרוח האביבי של טוקיו לאורך השדרה DORI HIBIYA  (הגובלת במשרדי הממשלה היפנית) שהובילה למלונו של ראש הממשלה ולאורך שדרות מרכזיות אחרות במסעותיו של רוה"מ לפגישות עם הקיסר וראש ממשלת יפן.

אני מתעכב על הסמלים האלו משום שהם מבטאים את השוני הנראה לעיין במדיניות של יפן כלפי ישראל. ובמדינה כמו יפן ה"ניראות" של שינוי במדיניות משמעו איתות חיובי של הממשלה היפנית ו"אור ירוק" לחברות היפניות ולאנשי העסקים היפנים שאין להבהל מפיתוח עסקים עם ישראל.

חדשות טובות, ללא ספק. יפן היא ענק הן מבחינת עוצמתה הכלכלית – מדובר בכלכלה השלישית בגודלה בעולם, גדולה מכלכלותיהן של גרמניה ובריטניה ביחד (לפי נתוני הבנק העולמי), הן מבחינת השוק שבה, הכולל כ- 130 מיליון בני אדם החיים ברמת חיים גבוהה ומפותחת, והן מבחינת יכולותיה התעשייתיות והטכנולוגיות.

הרוחות שנשבו ביפן סביב הביקור והנכונות היפנית לקדם את הקשרים הכלכליים והעסקיים עם ישראל הם חלק ממגמה רחבה יותר בכלכלה היפנית. לאחר שני "עשורים אבודים" של סטגנציה כלכלית, היעדר צמיחה וכלכלה שאפשר לכנותה פסיבית, עוברת הכלכלה היפנית בשנתיים האחרונות שינוי יסודי, או לפחות ניסיון לשינוי כזה (ויש שיגידו – ניסוי). ראש הממשלה שינזו אבה (Shinzō Abe) יזם ומיישם שורה של רפורמות ומהלכי עומק כלכליים שמטרתם המרצת המשק היפני וחילוצו מהמשבר בו הוא נתון. במסגרת הצעדים הכלכליים שיזם אבה, המכונים על שמו אבנומיקס (Abenomics, כלכלת אבה), נעשה ניסיון להפוך את הכלכלה היפנית ליזמית יותר ודינמית יותר, לעודד השקעה פרטית וממשלתית ולבצע רפורמות מבניות.

ואכן, הנכונות של חברות יפניות בסדרי גודל שונים להשקיע בישראל, לעבוד עם שותפים ישראליים ולהשקיע מאמצים על מנת לחפש ולמצוא טכנולוגיות ישראליות הולכת וגדלה. אין מדובר, כמו בעבר, בייצוא בלבד של מוצרים מיפן ארצה (כגון מוצרי חשמל או מכוניות), אלא ברצון לשתף פעולה עם חברות ויזמים ישראליים והתעניינות בחדשנות ובטכנולוגיה הישראלית, תוך נכונות להשקיע בארץ, לרכוש חברות וטכנולוגיות ישראליות ולפתח מרכזי מחקר ופיתוח. כך למשל חברת התרופות היפנית טקדה (Takeda) הקימה לאחרונה חברה בבעלותה בארץ, וענקית המסחר האינטרנטי ראקוטן (Rakuten) רכשה לאחרונה את ווייבר (Viber) הישראלית תמורת כ- 900 מיליון דולר.

כפי שניתן לראות הענקים היפניים מתעניינים בטכנולוגיה הישראלית, בפרט בתחומי הסלולר, הסייבר, החקלאות והפארמה. כך למשל אחת מענקיות הפארמה היפניות שהתקשרה לאחרונה בהסכם הפצה עם חברה ישראלית מובילה ביקשה לאחרונה את עזרתנו באיתור טכנולוגיות וסטארט אפים ישראליים בתחום המכשור הרפואי (medical devices). מנהלי החברה הסבירו לי כי החברה מבקשת למקד מאמצים לאיתור טכנולוגיות חדשות בישראל ובעמק הסיליקון.

הזדקנות האוכלוסיה ביפן, המהווה את אחד האתגרים עמם נאלצת הכלכלה היפנית (והמדינה בכלל) להתמודד, והמהווה את אחד הזרזים להתעניינות בטכנולוגיות המכשור הרפואי הישראליות, יוצרת צרכים נוספים שהיכולות הישראליות בתחומים משיקים מסוגלות לתת להם מענה וחברת נדל"ן מובילה ביפן לומדת לאחרונה את קונספט הדיור המוגן לאוכלוסיה מבוגרת הרווח בישראל.

גם תעשיית ההון סיכון הישראלית יכולה להנות מהשינויים בכלכלה היפנית. גם בעבר ליווינו משקיעים יפנים בקרנות הון סיכון ישראליות, אולם כיום אנו רואים יתר נכונות של השחקנים היפניים, הן שותפים אסטרטגיים והן משקיעים מוסדיים, להשקיע בקרנות הון סיכון ישראליות.

תחום נוסף בו נראה שינוי, אם כי איטי יותר, הוא תחום התשתיות. במשך שנים רבות נרתעו חברות יפניות מלהשקיע בפרוייקטים של תשתית בישראל, ולאחרונה אנו רואים נכונות, הן מצד חברות הסחר היפניות הגדולות והן מצד גופים ממשלתיים ביפן, לשקול השקעות ושיתופי פעולה בתחומים אלה.

מהעבר השני, אנו רואים יותר ויותר חברות ישראליות הפעילות ביפן, לא רק בייצוא אלא גם בניהול פעילות ביפן עצמה וברכישת חברות יפניות. מדובר לא רק בחברות ענק כגון טבע, המעסיקה אלפי עובדים ביפן ומחזיקה בה מספר מפעלים, אלא גם בחברות קטנות ובינוניות, כדוגמת חברה ישראלית העוסקת במדריכי אודיו ומולטימדיה שאותה ליווינו ברכישת חברה יפנית על מנת לבסס את פעילותה במדינה. השיטות המשפטיות השונות והפערים התרבותיים שחייבו גישור על ידי בעלי נסיון בתחום לא ריפו את ידי החברה הישראלית שרואה בימים אלו ברכה בהשקעתה.

עד לפני כשנתיים היתה יפן הכלכלה השניה בגודלה. גם כיום, בהיותה "רק" הכלכלה השלישית בגודלה בעולם, פוטנציאל העסקים בין ישראל ליפן הוא אדיר, וברובו אינו ממומש. פוטנציאל עצום ולא ממומש זה טומן בחובו אינספור אפשרויות ולפיתוח והגברת העסקים בין המדינות. הגיעה העת לשאת את העיניים לקצה המזרח.

הכותב עו"ד זאב וייס הוא ראש משרד וייס, פורת ושות', בעל ניסיון רב שנים בעבודה משפטית ועסקית עם יפן, מייצג חברות יפניות וחברות ישראליות הפועלות ביפן וחבר הנהלת לשכת המסחר ישראל-יפן.

 

השארת תגובה