הנורמלי החדש

המשבר הפיננסי של 2009 לא היה רק משבר בעל השלכות כלכליות, הוא מסמן קו פרשת מים ברורה בין הגלובליזציה הישנה לבין העולם המאוחד הגלובלי החדש. עולם המתנהל על פי אמות מידה אחרות, עולם שבו קשורות הכלכלה והפוליטיקה יחדיו יותר מבעבר, עולם המתמודד עם בעיות גלובליות ולא מקומיות שהפתרונות להן הן גלובליות ולא אזוריות. חוסר הודאות מאז 2009 נהפך למצב קבוע, העתיד שמושכן על חשבון ההווה כבר אינו בהיר כל כך והכלכלה מחפשת את נקודת שיווי המשקל החדשה- הנורמלי החדש.

התקופה הראשונה היא תקופת הכניסה למשבר, קריסת הסחר העולמי, ואח"כ יציאה מהירה מהמשבר. התקופה השנייה—התאוששות וצמיחה מהירה יחסית בכלכלה הגלובלית וגם אצלנו (עד אמצע 2011). השלב השלישי—מאמצע 2011, ועד היום, גלישה להאטה מחודשת כתוצאה ממשבר החוב באירופה, שמשתקפת אצלנו בהאטת בצמיחה למדרגה של כ-3 % לשנה, או, לפי הנתונים האחרונים, אפילו קצת למטה מזה.

על פי נתוני בנק ישראל, ביצועי המשק הישראלי, על פני כל התקופה היו טובים יחסית לאלה של המדינות המפותחות. חלק מזה הנו בוודאי תוצאה של תנאי הרקע הטובים מהם נהנה המשק הישראלי ערב המשבר – עודף בחשבון השוטף, תקציב ממשלתי מאוזן, יחס חוב תוצר שהלך ופחת, מערכת בנקאות שמרנית ואיתנה, ועוד. למדיניות המוניטרית האקטיבית של בנק ישראל בוודאי היה חלק ביצירת התנאים לביצועים טובים אלו.

הנגיד הקודם פרופסור סטנלי פישר, אמר בשנת 2013 בכנס השנתי של האגודה הישראלית לכלכלה: “אני מתגעגע לימים של טרם המשבר בהם היינו נפגשים פעם בחודש לקבוע את הריבית ובכך מסיימים את תפקידנו לאותו חודש… אני מאמין שבעוד מספר שנים, ואני מסרב לנקוב במספר מדויק, נחזור לסביבה נורמלית יותר"

אז בינתיים, כפי שראינו, עוד לא הגענו לסביבה נורמלית, וגם לא ניראה שאנחנו מתקרבים לשם. השיח בין הבנקאים המרכזיים ובמוסדות הבינלאומיים החל לעסוק גם בשאלות של  ה-"new   normal".