אז מה זו בדיוק אמנת כפל מס

מאז ימי קדם שליטים של מדינות וממלכות שיתפו פעולה ביניהם לצורך קידום אינטרסים משותפים ובמיוחד לצורך קידום אינטרסים מדיניים וכלכליים. הכלי המרכזי המשמש מדינות ליצירה ולקיום של שיתופי פעולה בתחומים השונים הנו הסכם מחייב מכוח המשפט הבינלאומי הפומבי, אשר יש בו כדי להבטיח כי כל צד ימלא את חלקו בהתחייבויות ההדדיות. הסכמים בינלאומיים משמעותיים מכונים אמנות וככלל הסכמים אלה דורשים בנוסף לחתימת נציגי המדינות המתקשרות גם הליכי אשרור בדרג הבכיר יותר. מספרת עו"ד טל ישראל, מנהלת תחום מיסוי בינלאומי במינהל הכנסות המדינה ומוסיפה כי במדינת ישראל, הממשלה באמצעות נציגיה היא המוסמכת להתקשר בהסכמים בינלאומיים בהיותה האחראית על יצירתם וקיומם של יחסים בינלאומיים, וככלל, היא המוסמכת  לאשררם.

בדוח השנתי והמפורט של מינהל הכנסות המדינה שקטעים ממנו מצוטטים לעיל, מצוין, כי לאור ההתפתחויות במערכת הבין לאומית ובמשפט הבין לאומי והרחבת קשת הנושאים בהן עוסקות האמנות הבינלאומיות,  (כך שכיום חלקן עוסקות גם בתחומים אשר נחשבו בעבר לעניינים פנים מדינתיים המשפיעים על הדין הפנימי) התגבש בישראל נוהג, לפיו הממשלה מניחה אמנות על שולחן הכנסת בטרם אשרורן וכניסתן לתוקף. נוהג זה עוגן בתקנון הממשלה בשנת 1984

כמו כן, במצבים שבהם על מנת לקיים הסכם בינלאומי נדרש שינוי של הדין הפנימי, על מנת להפוך את ההסכם לבר ביצוע, נדרשת חקיקה של הכנסת השומרת לפחות לכאורה על הפרדת הסמכויות בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת.

בין יתר האמנות הבינלאומיות בהן מתקשרת מדינת ישראל במסגרת יחסיה עם מדינות אחרות, מתקשרת מדינת ישראל באמנות למניעת כפל מס. אמנות אלה נועדו בראש ובראשונה למנוע את כפל המס העשוי להיווצר באותם המצבים בהם שתי מדינות ממסות את אותה ההכנסה מכוח הדין הפנימי החל בכל אחת מהן.

התפיסה הכלכלית שבבסיס האמנות היא, כי כלכלה גלובאלית שבה הקצאת משאבים יעילה, מגדילה את ה”עוגה” הכלכלית הכוללת, ובהתאמה גם את הנתח הכלכלי של כל אחת מן המדינות. הקצאת משאבים יעילה מתאפשרת רק במצב דברים של ניטראליות במס.

בנוסף לתכלית המרכזית של מניעת כפל מס לצורך השגת ניטראליות מיסויית, לאמנות למניעת כפל מס תכליות נוספות, ובין היתר, הן נועדו להשיג חלוקה שוויונית של המסים הנובעים מהשקעות בין המדינות המתקשרות, למנוע התחמקות מתשלום מס על ידי סיוע הדדי באיסוף מידע והעברתו בין מדינות, לכונן יחסים דיפלומטיים ומסחריים עם מדינות, למנוע הפלייה כלפי אזרחי מדינות מתקשרות, להפחית את החיכוך של תושבי מדינה אחת עם רשויות המס במדינה האחרת, ליתן ודאות למשקיעים, ובמקרים מסוימים אף לעודד תעשיות מסוימות או לסייע למדינות מתפתחות.

מדינות מטילות מס על הכנסה ונכסים מכוח ריבונותן המדינית, קרי זכותן להפעיל סמכות עליונה על אזור גיאוגרפי או על קבוצת אנשים. חלק מן המדינות מטילות מס על בסיס טריטוריאלי בלבד על הכנסה המופקת בתחומן "זיקת המקור”, וחלקן מטילות מס על בסיס פרסונלי, על תושביהן, ללא קשר למקום הפקת ההכנסה “זיקה אישית”. במרבית המקרים, מדינה המיישמת שיטה "פרסונלית” להטלת מס מטילה מס גם על בסיס טריטוריאלי, על הכנסות אשר הפיקו תושבי חוץ בתחומה של אותה המדינה. מיסוי על בסיס טריטוריאלי מבוסס על התפיסה לפיה למדינה הזכות למסות הכנסות אשר הופקו בתחומה כתוצאה מניצול השירותים הניתנים על ידה, משאביה הטבעיים ומקורותיה. יצוין, כי כדי להימנע מתכנוני מס שאינם לגיטימיים, שיטות להטלת מס על בסיס טריטוריאלי כוללות הרבה פעמים הוראות אנטי תכנוניות, אשר לפיהן, גם הכנסות אשר לכאורה הופקו מחוץ לאותה המדינה ייחשבו ככאלה אשר הופקו בתוך גבולות המדינה.

מיסוי על בסיס פרסונלי מבוסס על התפיסה לפיה למדינה הזכות למסות את הכנסותיו של מי אשר נהנה מן הזכויות המוקנות לו כתושב המדינה. שיטה זו מביאה לניטראליות בייצוא הון, לצמצום התכנונים סביב מקום הפקת ההכנסה והקושי הגלום בקביעתו בעידן של טכנולוגיה מתפתחת, יוצרת ודאות רבה יותר אצל הנישומים, ושוויון בין התושבים, אשר חבות המס שלהם נקבעת ביחס לכלל הכנסתם העולמית.

את זכותן להטלת מס כאמור לעיל מיישמות המדינות באמצעות הדינים הפנימיים שלהן, וברי, כי בדינים אלה גלומה השאיפה של כל המדינות להרחיב ככל הניתן את ריבונותן בתחום המס על ידי ההכרה בכמה שיותר הכנסות כמופקות בתחומן, ובכמה שיותר אנשים וישויות כתושביהן, ולפיכך, ככפופים לריבונות זו.

בנסיבות האמורות, ייתכנו מצבים בהם שתי מדינות רואות את אותה הכנסה כמופקת בתחומן, או ששתי מדינות רואות באותו היחיד או באותה הישות, כתושב במדינתן. כמו כן, ייתכן מצב שבו שתי המדינות מטילות מס על אותה ההכנסה או נכס, האחת מכוח הבסיס הטריטוריאלי (כאשר ההכנסה הופקה בתחומה)  והשנייה מכוח הבסיס הפרסונלי (כאשר מפיק ההכנסה הוא תושבה). במצבים אלה עשוי להיווצר כפל מס.

כדי להימנע מכפל מס, אשר עשוי לפגוע בתמריץ לביצוע השקעות של תושבים מחוץ למדינה, או לפגוע בתמריץ של משקיעים תושבי מדינות זרות להשקיע במדינה, דבר הנוגד את האינטרסים הכלכליים של המדינות, יכולות המדינות להתקשר ביניהן באמנות למניעת כפל מס או לנקוט בהסדרים חד צדדיים שונים למניעת כפל מס. אמנות למניעת כפל מס מונעות היווצרותו של כפל מס בשיטות שונות, ובין היתר, על ידי קביעת מנגנונים מוסכמים לקביעת תושבות, כך שהמיסוי הפרסונלי יוחל רק על ידי אחת משתי המדינות, על ידי קביעת זכות מיסוי בלעדית למדינת המקור או למדינת התושבות במצבים מסוימים, על ידי קביעת מנגנונים למניעת כפל מס במצבים בהם למדינות זכות משותפת למסות הכנסה מסוימת, תוך הגבלת זכותה של מדינת המקור  וחיוב מדינת התושבות להתחשב במס ששולם למדינת המקור בעת קביעת חבות המס של תושבה, על ידי חיוב המדינות לתאם ביניהן מחירי העברה (מחיר השוק שנקבע לעסקה בין צדדים קשורים) ועוד.

ואולם, לאור הקושי להתקשר עם כל מדינות העולם בהסכמים למניעת כפל מס, נוקטות מדינות רבות, לרבות כאלה שלהן רשת ענפה של אמנות למניעת כפל מס, באמצעים חד צדדיים למניעת כפל מס, החלים גם כאשר אין אמנה עם המדינה בה הופקה ההכנסה על ידי תושב המדינה. סוג ההסדר נבחר בכל מדינה בהתאם לתפיסת העולם, והמטרות אותן היא מבקשת להשיג, (לצפיה בדוח המלא)

השארת תגובה