שר הכלכלה באינדונזיה במפגש של ארגון הסחר העולמי

בכנס שרי הסחר שנערך בבאלי, 160 המדינות החברות בארגון הסחר העולמי (WTO) הגיעו להסכמה על חבילה חדשה של הסכמי סחר הצפויה לתרום לסחר הגלובלי, ובתוך כך גם לסחר אל ומישראל. ההסכמה גובשה לאחר מספר ימים של דיונים מרתוניים, כך פורסם על ידי המינהל לסחר חוץ במשרד הכלכלה.
הכינוס ראוי לציון משתי סיבות, הראשונה היא כי ב -2001 נפתח בכנס השרים בדוחא סבב מו"מ חדש במטרה להביא לחבילת סחר חדשה לסחר העולמי, אך הסבב נקלע מאז למבוי סתום, בעיקר בשל הפער בין המדינות המפותחות למדינות מתפתחות ובשל שינוי מפת האינטרסים העולמית שבעקבות הפיכתם של סין, הודו וברזיל לגורם מכריע במפת הסחר העולמית. החלטה על חבילת הסכמי סחר חדשה נותנת לפעילות הארגון משנה תוקף וחשיבות, וממשיכה למצב אותו בחזית הסחר העולמי.
הסיבה השניה היא כי שר הכלכלה נפתלי בנט השתתף בכינוס שנערך כאמור באינדונזיה, כל ביקור רשמי וגלוי של בכיר ישראלי באינדונזיה ראוי לציון גם אם מדובר בביקור במסגרת מפגש עולמי ולא ביקור עבודה יחודי.

החבילה החדשה של הסכמים שהתקבלה בדיונים חותרת להביא לפישוט סחר, כלומר להפוך את שלבי היצוא והיבוא ברחבי העולם לפשוטים, שקופים וצפויים יותר. ההסכם ייצר סטנדרטיזציה בהליך שעומד בפני יבואן או יצואן  מול הרשויות הרלוונטיות ולהקטין בירוקרטיה וחסמים שרירותיים,ובכך עתיד להקטין את עלויות הסחר.  כתוצאה מהורדת העלויות ההסכם יביא הן לגידול בסחר העולמי והן להוזלת מחירים לצרכן על ידי הפיכת תנועות הסחר לזמינות יותר.

מהמינהל לסחר חוץ נמסר כי ארגון הסחר העולמי מסדיר את התנהגות המדינות החברות בו בכל הנושאים הקשורים במדיניות סחר החוץ כגון ביטול הגבלות כמותיות על יבוא, הגבלות על הטלת מכסים על מוצרים (כולל מוצרי טקסטיל, מזון וחקלאות), ליברליזציה בסחר בשירותים, הגנה על קניין רוחני ועוד. כמו כן מהווה הארגון מסגרת להסכמים נוספים , שבחלקם חברות רק חלק מהמדינות כגון הסכם הרכישות הממשלתיות (ה – GPA) והסכם טכנולוגיות המידע (ITA).

ההסכמים, המנוהלים על ידי מזכירות הארגון, מהווים בסיס ומסגרת למו"מ בין לאומי לשיפור תנאי הסחר העולמי. ההסכמים עוסקים בהיבטים רבים של הסחר העולמי וכוללים הסכמים על סחר בטובין (GATT), סחר בשירותים (GATS), קניין רוחני (TRIPS), סחר במוצרי חקלאות, אמצעים סניטריים ופיטו-סניטריים   (SPS), חסמים טכניים לסחר ותקינה (TBT), היטלי ביטחה והיצף, הסכם על סובסידיות, מנגנון יישוב סכסוכים ועוד.

ההסכמים, בין השאר, מדרבנים ממשלות להמשיך להוריד מכסים ולהסיר מגבלות סחר שונות, מגבילים את חופש הפעולה במתן סובסידיות לחקלאות ואוסרים על מתן סובסידיות ישירות ליצואנים, מחייבים את המדינות המפותחות לפרסם מידע על הרכישות הציבוריות שלהן תוך מתן אפשרות ליצרנים זרים להתחרות במכרזים אלו בתנאים שווים לאלו של היצרנים המקומיים.