זכורה אמרתו של אנואר סאדאת שאמר שמלבד מצרים שאר מדינות ערב הינן "שבטים עם דגלים", ובזה סיכם בלשון ציורית את המתח התמידי בעולם הערבי בין הלאומיות המודרנית שנכפתה בחלקה על ידי המעצמות הקולוניאליסטיות מאד מלחמת העולם הראשונה ובין הזהות השבטית / אתנית של תושבי המדינות במזרח התיכון.
מפת גבולות המזרח התיכון לא השתנתה, פורמלית, מאז החל "האביב הערבי" (למעט סודאן). אולם, המפות הישנות רחוקות מלשקף את המציאות בשטח. זהויות שבטיות ועדתיות מתחדדות כתוצאה מהטלטלה האזורית, מה שעשוי בעתיד להביא לשינוי הגבולות אשר שורטטו בידי המעצמות הקולוניאליות האירופיות לפני כמאה שנים והופקדו מאז תחת הגנתם של שליטים ערביים אוטוקרטיים. "שליטי הברזל" הערבים היוו "דבק" מלאכותי שהדביק לאומים ועדות שונים ועוינים זה לזה, למסגרת מדינית אחת. השינויים דה פקטו במפת המזרח התיכון עשויים להביא לשינויים גיאופוליטיים מרחיקי לכת בכל הקשור למפת הבריתות האזורית, מאזן הכוחות ואף סוגיות הקשורות לשוק האנרגיה העולמי, כך טוענים יואל גוזינסקי וארז שטרים מהמכון למחקרי בטחון לאומי.
התפוררות המדינות מסמלת הרעה, לפחות בטווח הקצר, במצבה האסטרטגי של ישראל משום שהיא מלווה באי יציבות, שיכולה לזלוג למדינות שכנות. טרור, פשיעה, פליטים ותפוצה של נשק הם רק חלק מההשלכות של כשלון מדינתי במרחב האסטרטגי הישראלי. אולם, השינויים מביאים להתפוררות הצבאות הסדירים, שהיוו איום בעבר ופותחים בפני ישראל הזדמנויות לבנות יחסים עם מיעוטים שונים להם פוטנציאל לתפוס את השלטון בעתיד.
החוקרים בוחנים ארבע מדינות באזורנו: סוריה, לוב, עיראק, תימן:
מיקומה המרכזי של סוריה ועוצמת מלחמת האזרחים בה הופכים אותה לאתגר המרכזי בהבנת השינויים. סוריה כבר מחולקת לשלוש (או יותר) ישויות אשר לכל אחת מהן כוחות ביטחון משלה: מסדרון הנמשך מן הדרום דרך דמשק, חומס וחמאה עד לחוף הצפוני של הים התיכון, בשליטת משטר אסד והעלאוים. גורמי האופוזיציה הסוניים השונים שולטים באזורים הצפוניים במדינה ובערים מרכזיות כאידליב ודיר א-זור, כאשר המאבק סביב ערים נוספות ובכללן חלב ודמשק עדיין לא תם. כמו כן, גורמי האופוזיציה הסוניים מפוצלים בין קבוצות רבות ובין גורמים סונים השואפים לכינון מדינה דמוקרטית וליברלית בסוריה לבין כאלו השואפים לכינון אמירות אסלאמית. חלק מקבוצות אלו, בהן גם קבוצות מחוץ לסוריה, כבר מנהלות מאבק אלים אחת נגד השנייה.
הכורדים בסוריה עשויים אף הם לנסות ולכונן ישות מדינית עצמאית באזורים שבשליטתם. בניגוד למיעוטים האחרים בסוריה, הכורדים בסוריה (המונים כשלושה מיליון איש ושבשטחם מרוכזים מרבית עתודות הנפט בסוריה) סבלו מרדיפות ודיכוי – מנעו מהם אף לדבר בשפתם. המיליציות הכורדיות ניצלו את הכאוס השורר במדינה וכבר השתלטו על אזורים בצפון מזרח המדינה מהם נסוג הצבא הסורי, ביוזמתו.
גם באשר ליתר חלקיה של עיראק קיימת כיום אי וודאות. מאז יציאת הכוחות האמריקאים מהמדינה גבר המאבק הבין-עדתי האלים. התסכול המתמשך של הסונים שנושלו, בראייתם, מהנהגת המדינה, בא לידי ביטוי בפיגועי תופת שפוקדים את ערי עיראק בתדירות ובעוצמה שלא נראו במדינה מאז 2008. חבירה של גורמים אסלאמיסטיים מסוריה ועיראק מגבירה את הסכנה למלחמת אזרחים, שתקרע את המדינה. בשנים האחרונות נשמעו לא מעט קריאות מצד פוליטיקאים עיראקיים סוניים ושיעים הקוראים להיפרדות מהמדינה העיראקית על בסיס עדתי, על-פי המודל הכורדי. הלאומיות העיראקית היא עדיין תפיסה דומיננטית בקרב רבים מאזרחיה הערבים של עיראק ותנועות בדלניות משמעותיות עדיין לא פועלות בה, אולם הרעיון של פדרליזציה תופס תאוצה בשנים האחרונות. למעשה, החוקה העיראקית מאפשרת למחוזות השונים לקחת לעצמם מידה מסוימת של ניהול עצמאי. ארבעה מחוזות סוניים החליטו כבר ב-2011 לפתוח בתהליך לקראת הפיכתם לאוטונומיה, למורת רוחה של בבגדד. המשך העימות הבין-עדתי האלים עשוי להביא לחלוקה של עיראק בפועל בעתיד הלא רחוק. המצב החדש עשוי ליצור מדינה סונית, דה-פקטו, כאשר דרומה של עיראק יהפוך למדינה שיעית בחסות איראנית.
גם לוב הולכת ומתפרקת. ההתקוממות בלוב הייתה מכוונת בעיקרה כנגד שלטון קדאפי, אולם היא שיקפה גם את שאיפתה של בנגאזי להיפרד מן הדומיננטיות של השלטון המרכזי בטריפולי. מבחינה היסטורית, את שטחה של המדינה הלובית חולקים שלושה "עמים" שונים: אנשי טריפוליטניה, במערב המדינה, אנשי קירנאיקה, שבירתם בנגאזי (שם מצויות מרבית עתודות הנפט), במזרח, ואנשי פזאן בדרום לוב. תושבי קירינאיקה חשים, כי בדומה למשטר קדאפי, הממשלה הנוכחית בטריפולי אוגרת לעצמה את רוב ההכנסות מייצוא הנפט, אף על-פי שכ-80% ממשאבי האנרגיה של המדינה נמצאים בחלק המזרחי.
מדינות נוספות, החסרות זהות משותפת, פגיעות. תימן פתחה במרס 2013 בדיאלוג לאומי על מנת להגיע להסכמה בדבר סדר פוליטי חדש במדינה. אולם המצב בפועל אינו מאפשר חזרה לשליטה מלאה של צנעא על כל חלקי המדינה, והרעיונות המתגבשים מדברים על מדינה פדראלית. אולם, ישנם גורמים בדרום תימן המתעקשים על היפרדות מלאה מהמדינה התימנית, כאשר שאלת מעמדו של הדרום מהווה את המכשול העיקרי בפני הצלחת הדיאלוג הלאומי. גם בצפון, השתלטו החות'ים, קבוצת מורדים שיעית, על מחוז סעדה הסמוך לגבול הסעודי, ומשם הם פועלים להרחבת שליטתם למחוזות השכנים תוך מאבק עדתי אלים מול סונים קיצונים מתימן ומחוצה לה. כמו כן, כוחות הביטחון התימניים עדיין נאבקים עם אל-קאעדה על השליטה באזורים בדרום המדינה. גם אם הדיאלוג הלאומי יצליח ותימן תצא לדרך חדשה כמדינה מאוחדת או פדראלית, בשטח קיימות מובלעות אשר נמצאות מחוץ לשליטה אפקטיבית של צנעא.