אלי אביבי במדינת אכזיב לא היה הראשון להכריז על מיקרו מדינה

תופעה ייחודית הקיימת במדע המדינה בכלל וביחסים הבין-לאומיים בפרט – מיקרו אומות או מדינות לכאורה.

המדובר בקבוצת אנשים – או בודדים – אשר מחליטים להקים להם מדינה ריבונית, טוענים לבעלות על שטח מסוים (שלרוב יהיה מזערי, מספר קמ"ר ספורים) ומכריזים לגביו קבל עם ועולם כי השטח שעליו הם עומדים זאת מדינתם ואילו הם נתיניה (ואף מעבר לכך כפי שיובא בדוגמאות הבאות). איתמר מרגלית מהבלוג 'עולם ומלואו' נותן בהם סימנים

האמת חייבת להיאמר בכך שמרבית ההצעות מגיעות במודע, ומהוות קריאת תיגר כנגד תופעת הבדלנות שהביאה עימה הלאומיות, ולכן הוגי הרעיונות טוענים כי מדינתם תייצג ערכים כמו חופש, אהבה ושלום. אולם ישנם כמה אנשים, אשר לוקחים את תפקידם ברצינות ומביאים לקיצון את האטומיזציה החברתית שמעדיפה להתרחק מכל ריבון, גם אם זה אומר להקים לעצמך מדינה-לכאורה ולהיות שליטהּ. לחלק מאותן מיקרו-אומות יש את הסממנים של מדינות ריבוניות כגון מטבע, דרכון, כיכר מרכזית, מעברי גבול, בולים וכד'. בכך עולה השאלה שעשוי להטריד ודאי הוגים מדיניים רבים: מה הופך מדינה למדינה?

מרבית הדוגמאות לכך החלו להתקיים ברבע האחרון של המאה ה-20, שכן אז סביר להניח בלט מאוד אופיו המודרני של מדינת הלאום, אולם שתי הדוגמאות הקדומות ביותר התקיימו גם לפני כן: העיירה לאנרווסט (Llanrwst) הנמצאת בצפון ווילס וקיימת מאז 1276. שאיפותיה "העצמאיות" החלו לצוץ רק במחצית המאה שעברה, כאשר ב-1947 פנתה המועצה המקומית לאו"ם בדרישה לתת לה מושב במועצת הביטחון בתואנה כי מאז ומעולם הייתה "מחוז עצמאי" ע"י נסיך ווילס. הדרישה נדחתה על הסף. כיום מונה העיירה כ-3000 תושבים לערך (2001).

המקרה הקדום ביותר מתייחס לעיירה סבּוֹרגָה, הקיימת משנת 954 ומגדירה את עצמה כ"נסיכות", בדומה לתקופה בטרם אוחדה איטליה. היא הוקמה לאחר שקבוצת צליינים חזרו מארץ הקודש לאיטליה והקימו את הכפר, שמונה כיום כ-300 תושבים לערך, ששמר אמונים לכס הקדוש בוותיקן. מספר עשורים תחת איחוד איטליה לא שיכך את הרגש הפטריוטי ומשנת 1963 הם הכריזו על עצמם כמדינה עצמאית בעלת מטבע, דרכונים, תעודות זהות, בולים, רישיון נהיגה ולוחיות רישוי מקומיות. להגנתם, טוענים המקומיים כי לא איטליה צריכה להכיר בהם, אלא הם צריכים להכיר בה אם כבר, שכן הם קיימים שנים רבות עוד לפני אוחדה איטליה.

כאמור, מרבית "המדינות" הוקמו כצעד מתריס, בין אם ע"י בודדים ובין אם כניסוי חברתי-פוליטי של קהילות מתבדלות או כאלה שרצו ליצור את ההתבדלות. דוגמא בולטת לכך ניתן למצוא בבירת דנמרק, קופנהגן, שם נמצאת "כריסטיאנה החופשית", רובע בעיר הפועל כאקס טריטוריה  הלכה למעשה שמאות אנשים פלשו אל הבסיס הנטוש שננטש זמן לא רב לפני כן ב-1971. במקום מתגוררות קהילות קומוניאליות, הדוגלות באורח חיים אלטרנטיבי הנושק לאנרכיזם ובעד לגליזציה של סמים.

חלק מהסיבות להקמת "מדינה" עשוי להיות שיגעון גדלות לא קטן כמו במקרה של קווין בו (Baugh) שהקים את מדינת מוֹלוֹסיה בתוך מדינת נבאדה (ובה מתגוררים רק 27 איש) ואימץ את סממני העצמאות כמו דרכון, מטבע, בולים ועוד, או סכסוך עם הרשויות בדומה לחוות האט ריבר (Hutt River), הנמצאת במערב אוסטרליה שהכריזה על עצמה כנסיכות ב-1970 עקב סכסוך עם הפרובינציה המקומית, כאשר באמתחתה שטח חקלאי המתפרס על 75 קמ"ר ו-15 תושבים. אפילו מקרה מקומי קיים אצלנו: אלי אביבי ואשתו רינה שכרו ב-1952 שני מבנים הנמצאים על חוף אכזיב, שיפצו אותם והיו אבן שואבת לבוהמיינים שרצו לנפוש קרוב לגבול הלבנון. בשנת 1971 הוקמה "המדינה" כצעד מחאה כנגד התכנית והכוונה להקים במקום גן לאומי, ולשם כך הוכנו דרכונים ואף נבחרו דגל והמנון.

לעיתים אותן "מדינות" יכולות לקום במטרה לקדם אידיאולוגיה (או אי-אידיאולוגיה) כלשהי, ולפעמים אין היא חייבת לקום על שטח קרקעי, כמו בדוגמא של נסיכות סילנד ששטחה כ-550 מ"ר ושוכנת על אסדת. ראשיתה של נסיכות זאת הייתה ב-1967, עת רוי בייטס השתלט על מגדל ראף (Rough) השוכן במים הבינלאומיים, השוכן קילומטרים ספורים מחופי בריטניה. עובדה זאת גרמה שנה מאוחר יותר לרשויות הבריטיות להודות כי אינם יכולים לדון על מקום זה שכן הוא אינו תחת ריבונותה המלאה. הנסיכות הזעירה אף שרדה ניסיון הפיכה ב-1978 לאחר שבהיעדרו של האב רוי, הוחזק כבן-ערובה בנו מייקל ע"י מספר אנשים ששהה על האי. אך אל דאגה, האב רוי הצליח להשתלט בחזרה על האסדה. ישנם חילוקי דעות בנוגע למספרן הכולל של מיקרו-אומות אך ההערכות נעות בין 60 ל-70 מקרים.

שתי הערות שניתן ללמוד מכך הן המבוי הסתום אליו נקלע המשפט הבינלאומי כאשר הוא נאלץ להתמודד עם ישויות פוליטיות שכאלה (שלא לדבר על השאלה ההגותית שבדבר הקריטריונים שבגינן נהפכים למדינה ושיתוף הפעולה הנדרש – או שלא – מצד אומות העולם). מנגד, יש שרואים בתופעה זאת נקודת אור להתיישבות עתידית של בני-אדם שתוכל לתפוס פחות שטח ולקיים את אותו אורח-חיים. כך תפחת מידת הזיהום שבני האדם גורמים לכדור הארץ, ויפחת הצורך במדינות הלאום המודרניות – דבר שהוא לצנינים בעיניהם – והאנושות תתקיים ברמות שונות של קהילתיות ואף פחות מכך.