מעת לעת כשעולה לדיון פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני – למשל רעיון "שתי מדינות לשני עמים", שהתקבל בחוגים בין-לאומיים – ניתן להיווכח, להסתכל ולראות את הרשמים שאותם רעיונות מותירים במפות. בהנחה והמדינה הפלסטינית תתפרס בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה, אזי אפשר לראות כי למעשה אין רצף טריטוריאלי בין שתי היחידות. האחת מוקפת ביבשה (וחלק באגם חסר-חיים) והשנייה מוקפת בחלקה ביבשה אך יש לה "פתח יציאה" אל הים התיכון. איתמר מרגלית בפוסט מהבלוג 'עולם ומלאו' בוחן כמה מקרים בעולם של מובלעות ומדינות שאין להן רצף טריטוריאלי.
האמת היא שפתרונות יצירתיים של שרטוט גבולות אינו כה יוצא דופן בסכסוך היהודי-ערבי במזרח-התיכון. כבר בתכנית החלוקה הרצף הטריטוריאלי שבין שתי המדינות העתידיות היה שברירי ביותר וירושלים בוּנאמה תחת האומות-המאוחדות; לאחר מלחמת העצמאות הר-הצופים היה מובלעת ישראלית בתוך שטח ירדני ובאזור לטרון, שהיה שטח הפקר, התקיימה מובלעת ירדנית בתוך שטח ישראל (עד 1967); ואפילו כיום קיימים בערבה ובעמק הירדן הסכמי חכירות ויצירת מובלעות בין המדינות. עם זאת, לרבים בישראל נראה היה שמדינה ללא רצף טריטוריאלי זה דבר לא כל-כך נורמלי ואפילו מכון מחקר אחד התייחס לסוגיה ופסק שלפי המשפט הבינ"ל מדינה אינה מחויבת שיהיה לה רצף טריטוריאלי.
אבל מלבד אזורנו, קיימים מובלעות במקומות רבים בעולם, והדוגמאות לכך רבות. בתוך ובין מחוזות ופרובינציות של אותן מדינות או בין מדינות שכנות, וכן קיומם של שטחים המנותקים ממדינת האם שלהם. האמת היא שההגדרה באנגלית יותר מפורטת מאשר בעברית: בעוד ההגדרה המוכרת ל"מובלעת" היא הניתוק ממדינת האם, באנגלית ישנה ההבחנה בין מובלעת שהיא טריטוריה המוכלת במדינה אחרת (Enclave) לבין מובלעת שרק מופרדת ממדינת האם שלה באמצעות ישות מדינית אחרת (Exclave).
בתוך אירופה קיימים מספר מקרים של ערים, רשויות ועד מחוזות של הנתונות למדינה אחת, אך מוקפות בשטחים של מדינות אחרות. החל מהעיירה לליביה, השוכנת בהרי הפירנאים ומוקפת כולה ע"י צרפת או העיירה קמפיונה ד'אילטיה שמוקפת כולה בקנטון שוויצרי. לעתים לא מפריע למדינות לקבוע בסיסים ושטחים צבאיים במדינה אחרת ולהחיל שם את הריבונות של ארץ המוצא. כך עושה בריטניה בקפריסין (אקרוטירי ודקליה) וארה"ב בקובה (מפרץ גואנטנמו). כל זה לא מתרחש רק ביבשת הישנה, שכן הערים סאוטה ומלייה הספרדיות, שם חוקי האיחוד האירופי תקפים, מוקפות מלבד הים התיכון בשטחי מרוקו וכך גם גיאנה הצרפתית שממוקמת בכלל בחלקה הצפוני של דרום-אמריקה. זכר לימים קולוניאליים מפוארים יותר.
כמו כן, קיימות מדינות ריבוניות הלכודות בתוך מדינה אחת ונחשבות בשל כך מובלעת (ואין המדובר על מדינה שפשוט מוקפת בכמה מדינות): לסוטו באפריקה המוקפת בדרום-אפריקה לבדה, ותיקן וסן-מרינו ששתיהן מוקפות ע"י איטליה בלבד.
המקרים המיוחדים יותר בעיני הם אלה המצביעים על קיומם של אזורים המנותקים מרצף טריטוריאלי למדינת המקור. מאלסקה האמריקנית המופרדת ע"י קנדה, עבור במחוזות קבּינדה האנגולי, טמבּוּרוֹנג מברוניי, מוּסנדם מעומאן ואוֹאֵקוּסי ממזרח-טימור, וכלה במחוז קלינינגרד הרוסי שרחוק מאמא רוסיה. לפעמים אותו ניתוק הוא תוצאה של בוקה ומבולקה כמו שהתרחש בארמניה ואזרבייג'ן, שם קיימים ישובים בעלי ישות אחת המתגוררים בלב מדינה אחרת כאשר המקרה הבולט הוא מחוז נחיצ'יבאן האזרי המנותק ממדינת האם ובניגוד למחוזות נגורנו-קראבך לא דורש עצמאות.
בכוונה לא הכנסתי טריטוריות של מדינה אחת המוקפות במלואן או בחלקן במים טריטוריאליים של מדינות אחרות, בנוסף לשטח היבשתי שלהן, כי אז יהיה קשה למיין את המקרים. אולם ניתן לסווג לדוגמא מקומות כמו טיארה דל-פואגו בארגנטינה, קופקבאנה בבוליביה או מחוז דוברובניק הקרואטי שמחוברים גם לים וגם ליבשה, אך גובלים במדינות אחרות ולא במדינת המוצא שלהם.
לסיכומו של דבר, חייבים להודות שהמקרים הרבים של המובלעות רק מקשות את החיים של הקרטוגרפים, מספקים פרנסה לגיאוגרפים הפוליטיים וכנראה שמקלים מעט יותר על תושבי אותם אזורים עצמם, שכן בעולמנו כיום שבירת הגבולות והמחיצות זה די במודה. אף על-פי שכמו בשוק חופשי, כאשר יהיה כשל שוק או סתם מרמור של האזרחים, לא מן הנמנע שיימצא פתרון לחוסר קיומו של הרצף הטריטוריאלי והמובלעת.