ושוב כרגיל מה ניתן ללמוד מסינגפור והפעם בנושא תפעול הנמלים

הן בחיפה והן באשדוד מתוכננים נמלים חדשים (למעשה רציפים חדשים או טרמינלים חדשים) שהם נמל המפרץ ונמל הדרום. התשתית הפיזית של הנמלים הללו (הבטון של הרציפים והברזלים של העגורנים) יהיו שייכים למדינת ישראל אולם על פי התכנון הפעלת הנמלים (העובדים עצמם) אמורה להיות על ידי חברה זכיינית פרטית ולא על ידי חברה ממשלתית וזאת על פי מודל LandLord.

גם כיום התשתיות בנמלים אלו – הבטון של הרציף בנמל חיפה והברזל של העגורן בנמל אשדוד- שייכים למדינה באמצעות חברת נמלי ישראל (חנ"י) שהיא חברה ממשלתית, אולם גם תפעול הנמל (העובדים) נעשה על ידי חברה ממשלתית, חברת נמל חיפה וחברת נמל אשדוד, ולא על ידי זכיין פרטי כפי שמתוכנן בטרמינלים החדשים.

יישום מודל ה- Landlord  על פי חנ"י "מבוסס על עקרון ההפרדה בין פיתוח תשתיות לאומיות ,שנעשה ע"י המדינה, לבין התפעול השוטף של  המסופים השונים במרחב הנמל , המתבצע על ידי חברות פרטיות המתחרות זו בזו".

הרציונל העומד בבסיס המודל הוא שהפעלה אופטימלית של התשתיות הנמליות ומתן רמת שירות גבוהה ללקוחות תוכל להתקיים רק בסביבה תחרותית, בה פועלים מספר "שחקנים" – חברות מהסקטור הפרטי, האמון על מדדי תחרותיות והתייעלות. על פי המודל, המדינה היא זו שמחזיקה בבעלות על הנכסים והתשתית האסטרטגית – שלעולם לא תעבור לבעלות גורם פרטי.

עוד על פי חנ"י, מערכת הנמלים בישראל החלה בתהליך מורכב וחשוב של שינוי מבני עם יציאתה לדרך של הרפורמה בנמלים. בשנת 2010 בהתאם להסכמי הרפורמה בנמלים , אמור היה להתחיל תהליך הפרטה מדורג של חברות הנמל בחיפה ובאשדוד, שעד כה טרם בוצע. הפרטת חברת נמל אילת הושלמה בתחילת שנת 2013 – חברת פפו ספנות זכתה במכרז להפעלת הנמל.

ומכאן לסינגפור. בסינגפור יש נמל גדול! לא סתם גדול, גדול מאד, ממש ענק, מהגדולים בעולם. זה בעצם נמל עם מדינה ולא ההפך. עם נתוני פתיחה כאלו זה אולי לא יהיה הוגן להשוות בין סינגפור וחיפה או אשדוד אבל בנושא מבנה כלכלי, או המודל התפעולי אפשר בהחלט ללמוד מהם משהו.

חברת ניהול נמל סינגפור נקראת PSA שהם ראשי תיבות של Port of Singapore Authority  (שהיא מעין מקבילה לחנ"י שלנו) בנוסף לניהול הנמל המרכזי של סינגפור לחברה הממשלתית הזו נתחים בחברות ניהול נוספות המפעילות טרמינלים למכולות  הן בסינגפור (טרמינלים המתחרים זה בזה) והן ברחבי העולם. רשות התפעול של סינגפור מחזיקה חמישה טרמינלים שונים למכולות ומטען כללי באי סינגפור וכן מפעילה טרמינלים בתאילנד וויאטנם וזאת בהתאם למדיניות רבת השנים של סינגפור להשקיע בכלכלות המדינות השכנות לה ולשמש להם כמרכז אזורי.

כך הפכה החברה הממשלתית הזו למפעילת הטרמינלים הגדולה בעולם המחזיקה המעל 8% מהשוק העולמי ומשנעת מדי שנה כמעט 51 מליון TEU (שהן יחידות המקבילות למכולה קטנה באורך 20 רגל). משמעות הדבר כי 1 מכל 12 מכולות בעולם עברה בטרמינל שנוהל על ידי PSA וכי בסה"כ ניהלה החברה היקף פעילות השווה לסדר גודל של כ 20-25 פעם מסך הפעילות השנתית המצטברת בנמלי ישראל (פלוס מינוס אל תתפסו אותי במילה). להלן בטבלה מפעילי טרמינלים למכולות הגדולים בעולם.

כלומר סינגפור מבינה משהו בניהול נמלים, אבל גם במדינה תחרותית כמו סינגפור שחיה ממסחר מקפידים להפריד בין נמלים פרטיים וציבוריים (בבעלות המדינה). וזה כלל ראשון בניהול הפרטה, או בהיבט הרחב יותר של ניהול שותפויות בן הסקטור הפרטי לסקטור הציבורי.

כלל א: לא מפריטים מונופול ציבורי כדי שיהפוך למונופול פרטי. אם כבר יש מונופול עדיף שיישאר בידי הממשלה שיכולה לפקח על המחירים הנגבים מהציבור ועל מדיניותו ולא להעבירו לידים פרטיות. הפרטת פעילות ממשלתית היא רק כאשר יש בשוק תחרות בתחום הפעילות הזו, אחרת הציבור יוצא מופסד משני הכיוונים, גם מקבל מחירים גבוהים (כי אין אינטרס למונופול הפרטי להורידם) וגם מפסיד את רווחי המונופול שמשולמים לכיסי היזמים ולא למשרד האוצר. כל הרווח שנוצר בהתיעלות מונופול ציבורי והפיכתו לחברה בבעלות פרטית הולך במקרה כזה ליזמים ולא לציבור שממשיך לסבול ממחירים גבוהים. בקיצור אם כבר יש מונופול עדיף שיהיה ציבורי ולא פרטי.

כלל ב': תחרות היא בין חברות מאותו הסוג. חברות פרטיות מתחרות מול חברות פרטיות וחברות ציבוריות יכולות להתחרות מול חברות ציבוריות – אבל אי אפשר לערבב. אין שום הגיון כלכלי ליצור תחרות בין חברה ממשלתית לחברה פרטית. לחברה הממשלתית יש כיסים עמוקים יותר וגב חזק יותר וזו פשוט תחרות לא הוגנת שלא תשיג את מטרות התחרות שהן התיעלות תפעולית המביאה להורדת המחיר ללקוח והגדלת הרווחים לבעלי המניות.

כלל ג': חסר שלב ביניים, מנהל נמל ממשלתי. החוליה החסרה במודל הישראלי היא מנהל נמל מטעם ח.נ.י. מהבחינה החוקית השכבה הזו של מנהל נמל מטעם חנ.י. קיימת אך בפועל כלל אינה מיושמת ולמיטב ידיעתי אף לא מאויישת. מנהל חברת הנמל המקומית הוא זה המכיר והמפקח על מפעילי המסופים ומפעילי הנמל.

אם ניקח את שלושת העקרונות הללו ונשליך אותם על הקורה בנמלי ישראל לאחרונה אפשר להבין כי מדיניות הממשלה להפעיל את הנמלים העתידיים על ידי מפעיל פרטי בעיתית.

אפשר ליצור תחרות בין ארבעה טרמינלים שונים למכולות (נמל חיפה, נמל המפרץ בצפון ונמל אשדוד ונמל הדרום באשדוד)  שיופעלו על ידי זכינים פרטיים או להשאיר את כל הארבעה וליצור תחרות בין חברות ממשלתיות (כפי שקורה בהצלחה רבה בסינגפור), אולם אי אפשר לעשות תחרות שעטנ"ז. אי אפשר להפעיל בחיפה טרמינל חדש מנוהל בידיים פרטיות ומולו טרמינל המנוהל על ידי המדינה – זו אינה תחרות שתביא לתוצאות הרצויות.