ההיטק הישראלי – האם אנו שמים את כל הביצים בסל אחד?

 

פעמים רבות אנו שומעים את הביטוי "ההי טק הוא הקטר שמושך את רכבת המשק הישראלי", אכן רכבת אך רק צריך להקפיד שחלילה לא יהיה זה קטר רכבת העמק המיתולוגית שנסעה כה לאט שעליה מסופר שהנהג היה משוחח להנאתו עם ההולכים בדרך המקבילה למסילה.

ההיטק הישראלי מביא למשק הישראלי הרבה ערך מוסף, מקומות עבודה, מט"ח וגם – בהחלט חשוב – כבוד לאומי בימים שבו ישראל משמשת כשק החבטות של העיתונות העולמית. אם זאת, כאשר אנו בוחנים את תחום התקשורת והמחשבים בעולם ההיטק אנו מגלים – לאור טבעו הגלובלי של הענף – חשיפה משמעותית מאד לתנודתיות השווקים העולמיים.

החשיפה הזו, שאינה כה עוצמתית בענפים אחרים, משפיעה על שכר העובדים ועל ההחלטה להקמת החברות בישראל או במקומות אחרים בעולם. עולמות המחשבים, התקשורת והפיננסים הם התעשיות הגלובליות החדשות (כפי שהספנות הניעה את גל הגלובליזציה הקודם שעבר על עולמנו במאה 18)  תנודות בכוח האדם, השכר ומיקום החברות הן גבוהות מאד.

בנק ישראל פרסם לאחרונה מחקר ארוך שנים המראה כי לייחודיות ההון האנושי בענפי טכנולוגיית המידע ולהתרכזותם של מרבית בעלי ההון האנושי הרלוונטי לתעסוקה בענפים אלו עשוית להיות השלכות לגבי התפתחות השכר בתגובה לזעזועים. כך למשל, בשנים 2008 ו- 2009, כאשר הצטמצם הסחר העולמי וייסוף ריאלי פגע ברווחיות ענפי טכנולוגיית המידע, ירד השכר הריאלי בענפים אלה בשיעור מצטבר של קרוב ל-7 אחוזים, בעוד שבכלל המגזר העסקי (ללא ענפי טכנולוגיית המידע) הוא ירד ב-2.4 אחוזים ובענפי התעשייה (ללא ענפי האלקטרוניקה) ב-2.2 אחוזים בלבד.

הלקח של בנק ישראל המתבסס על משברים כגון משבר הדוט-קום והמשבר הפיננסי העולמי די ברור – פיזור! פיזור גיאוגרפי של שווקי היעד ואפילו של הספקים וכן פיזור סקטוריאלי של ענפי המשק העיקריים.

יש בהמלצה על פיזור סקטוריאלי מעין ניגוד לתיאורית הערך המוסף היחסי הנובע מהתמחות, אולם אסור לשכוח כי כל כלכלה מצליחה בעולם נשענת על בסיס תעשייתי רחב. כל כלכלה , אין אפילו כלכלה אחת בOECD  שאין לה בסיס יצרני רחב ורב גוני.

המזרח התיכון עובר כבר כשלוש שנים מהפכות וטלטלות, העתיד מאד לא ברור והלקח שנלמד בעשור האחרון ממשברים כלכליים חייב להיות מיושם. השורה התחתונה לגבי מדיניות הפיתוח התעשייתית בישראל ברורה! לצד ההשקעה בתחום המחשבים והתקשורת אסור להזניח חדשנות בתעשיות מסורתיות – זה הבסיס היצרני התעשייתי האמיתי של המשק הישראלי.

זו התעשייה שתישאר כאן ותיצור מקומות עבודה גם בימים של שפל ומשברים ואלו התעשיות שלא יצאו מישראל גם אם ייקנו על ידי תאגיד בין לאומי גדול. אלו תעשיות היוצרות מקומות עבודה בפריפריה ותורמות להכנסות המדינה ממיסים (בניגוד לתכנוני מס בין לאומיים והתאגדות בחו"ל של חלק מחברות הטכנולוגיה בישראל), זה כאמור הבסיס הכלכלי האמיתי של המשק הישראלי.

השארת תגובה