בשקט בשקט ותחת המכ"ם של העיתונים הכלכליים המרכזיים פורסם לאחרונה דוח יתרות מטבע החוץ של מדינת ישראל ובו כמה עובדות שצריכות לעורר מחשבה, אם לא להטריד, את כולנו, (הדוח מפורסם על ידי בנק ישראל שגם אחראי על ניהול היתרות וניתן לקרוא את כולו בלינק כאן). על איזה סכום מדובר אתם שואלים? ובכן למדינת ישראל היו בתחילת שנת 2013 כ 76 מיליארד דולר! זה אומר הון של קצת פחות מרבבת אלפי דולרים עבור כל אזרח ישראלי (מתינוק ועד זקן).
את עשרת אלפי הדולר "שלי" בוודאי שלא הייתי משקיע כפי שבנק ישראל השקיע, על פי הדוח כשני שליש מיתרות המטח של ישראל מושקעות בדולר ארה"ב או באג"ח של ממשלת ארה"ב ומעל לרבע ביורו, בשטרלינג או באג"ח של ממשלות אירופה המרכזיות – קרי כ 90% מיתרות המט"ח שלנו מושקעים בנכסים בעלי תשואה מינימלית עד אפסית. איני יודע מה אתכם אבל יועצי ההשקעות עימם אני מדבר ממש לא ממליצים על השקעה ביורו או בדולר בשנה האחרונה. אם זאת חייבים לציין למען ההגינות כי במקרה של יתרות מטח לאומיות מתבקשת מדיניות השקעה שמרנית מאד.
אבל אני רוצה לדון במשהו אחר, בנק ישראל מושקע בבורסה האמריקאית במדדים רחבים, 3%-6% מתיק היתרות הושקעו זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה הפיננסית של ישראל במניות. וקרוב ל 10% נוספים מהיתרות מושקעים במטבעות של מדינות נוספות בעיקר מדינות בעלות בסיס צמיחה יציבה המבוסס על יצוא סחורות (קומודטי): אוסטרליה, קנדה, נורווגיה, שבדיה וסינגפור.
הנושא הזה של השקעה ממשלתית ישראלית במניות בחו"ל הוא אולי נכון מבחינה פיננסית אבל מציב בפני מקבלי ההחלטות בבנק ישראל אתגרים חדשים. אתגרים אלו עוד יגדלו עם הקמתה של 'קרן העתיד' או 'קרן תקבולי הגז' שעליה המליץ בנק ישראל. קרן זו – שכמוה אגב הקימו הקימו כל המדינות המפיקות מחצבי טבע, ראו פוסט קודם שלי בנושא – אמורה לשמור על הרווחים והתועלות שבהפקת הגז הטבעי (שמטבעו הנו סופי) גם לדורות הבאים.
משמעות הדבר כי מדינת ישראל כבר מנהלת, ותנהל בעתיד הלא רחוק עוד יותר, השקעות עתק במניות בשווקים הבין לאומיים, במטבעות של מדינות בכל רחבי הגלובוס והופכת לשחקן פיננסי בדומה לבנקים להשקעות ולחברות פיננסיות פרטיות אחרות.
תארו לעצמכם כי חלק מההשקעה הישראלית במניות הנו בחברות זרות הסחורות ותורמות למאמצי הגרעין האיראני, דמינו מצב אחר שבו חלק של השקעת ממשלת ישראל מגיע ליצרני נשק הסוחרים עם סוריה. יתכן גם מצב הפוך שבו קרן בין לאומית תסרב לקבל כסף ישראלי להשקעה. בקיצור אנחנו נכנסים לכאן לגבול הבעייתי שבין הפוליטיקה לכסף גדול.
ישראל אינה לבד במשחק הזה, לצידה מדינות רבות שהקימו 'קרנות עתיד' מתקבולי מחצבים כגון אוסטרליה, נורווגיה איחוד האמירויות ועוד. מה שקורה הוא כי הממשלות הופכות להיות שחקן כלכלי בשוק הגלובלי. זה לא שהן לא היו שם עד היום אבל מסורתית תפקיד הממשלות במשק הגלובלי היה רגולציה של שווקי המט"ח ושאר פעולות שעושה ריבון. ניהול יתרות מט"ח על ידי השקעה במניות בתוספת נושא הקרנות הלאומיות מטשטשות את הגבול בכך שהן מתנהגות כשחקן "פרטי" אולם מוּנָעות בין השאר מאינטרסים פוליטיים. זה לא טוב או רע, אלו פשוט חוקי המשחק הנוכחיים.
כמה דוגמאות מהעולם. הקרן הריבונית של נורווגיה משכה את השקעותיה בחברת אלביט הישראלית מתוך טענה כי החברה תורמת לכיבוש הישראלי. דוגמה נוספת שוב מנורווגיה הינה משיכת ההשקעות של הקרן הריבונית הנורווגית בענקית הכרייה ריו-טינטו לאור ביקורת שהושמעה על פגיעה בערכי טבע כל ידי חברת הכרייה האוסטרלית/בריטית.
משנות עבודה רבות בשירות המדינה אני יכול לדמיין כי הדבר האחרון שמנהל תיקים בבנק ישראל רוצה לראות זה פקיד של משרד החוץ מתערב בהשקעות של הבנק, אבל זה הכרחי! בדיוק כפי שהיצוא הביטחוני של ישראל מנוהל על ידי ועדה משולבת המאחדת שיקולים מדיניים ופיננסיים (סיב"ט) ובכך נמנע יצוא של אמצעי לחימה מישראל למשטרים אפלים וקבוצות שאינן מקובלות על ידי הקהילה הבין לאומית – כך גם שיקולים פוליטיים ואתיים צריכים להתחיל להשפיע על השקעות במניות זרות במסגרת ניהול יתרות המט"ח של המדינה.
|
יתרות מטבע החוץ שמדינות מחזיקות ממלאות שני תפקידים מרכזיים : מקנות למשק מטבע חוץ בהיקף מספיק בעת חירום (למשל במקרה של מלחמה או אסון טבע). בעת כזאת יהיה צורך לקיים את היבוא או להגדילו במהירות ובמידה משמעותית כדי להתמודד עם מצב החירום, ואילו היצוא ייפגע קשות, כך שההכנסות במטבע חוץ יהיו נמוכות. בנסיבות כאלה הממשלה והמגזר הפרטי יתקשו לגייס מטבע חוץ בחו"ל, כך שיתרות מטבע החוץ יישארו המקור העיקרי של המדינה למימון במטבע חוץ. מאפשרות לבנק המרכזי להתערב בשוק מטבע החוץ בנסיבות שבהן שער החליפין סוטה מטווח הרמות המתיישב עם שיווי המשקל הבסיסי של המשק או שוק מטבע החוץ אינו פועל כיאות (כשל שוק). כמו כן מאפשרות לבנק המרכזי לפעול בשוק מטבע החוץ לשם מיתון ההשפעה של תנועות הון משמעותיות מצד תושבי חוץ או תושבים מקומיים, העלולות לערער את היציבות בשווקים הפיננסיים, ולכן – לפגוע ביציבות של המשק.
|