שבירת הקשר שבין צמיחה לזיהום ופגיעה סביבתית

לצמיחה העצומה שחלה מאז מלחמת העולם השניה שהביאה לשגשוג ולגישה חסרת תקדים של האוכלוסייה הרחבה לשירותי חינוך ובריאות יש גם צד שלילי שהוא פגיעה בסביבה.

הקשר הזה שבין צמיחה ושגשוג לבין פגיעה בסביבה הוא מרכזו של ויכוח בין שתי תפיסות עולם.

התפיסה הקיצונית יותר, זו שאוחזים בה מרבית הארגונים הירוקים, גורסת כי הפתרון לפגיעה בסביבה פשוט מאד – יש לעצור את הצמיחה.

על פי תפיסת העולם הזו, מהבחינה הבין לאומית (שבה עוסק בלוג זה) צמיחת מעמד הביניים בסין והודו הינן אסון אקולוגי- לא פחות – שיש לעצור אותו על ידי מניעת התפשטות המערכת הקפיטליסטית לחברות ומדינות אחרות, צימצום פעילותן של חברות רב לאומיות, הקטנת הצריכה, סגירת סקטורים תעשייתיים שלמים וכו'.

משמעות הדבר מהבחינה הפרקטית הינה למעשה אימפריאליזם תרבותי וכלכלי.

דמינו עצמכם ניצבים בשכונת עוני בהודו בה חיים אנשים כמוכם, צעירים, זקנים, בעלי משפחות אך תוחלת החיים בה היא 50 שנה, יש רופא אחד לכל עשרת אלפים תושבים (בניגוד ל3 רופאים לכל 1,000 תושבים בישראל)  ולילד הממוצע בשכונה יש 6 שנות לימוד, ושם באמצע העוני נסו להגיד לתושבים כי אין להם זכות להיכנס למעמד הביניים ההודי, לשפר את רמת חיים ואת הגישה שלהם לשירותים קהילתיים בגלל שאנחנו בצידו השני של העולם, במערב, לפני דור או שניים לא ידענו לנהל את משאבי הסביבה שלנו.

כמובן שהתשובה של אותו הודי (או אינדונזי או סיני או ברזילאי או תושב כל מדינה אחרת) תהיה שכולנו יכולים ללכת לעזאזל והוא רוצה כמובן את אותם תנאי המחיה שיש לנו.

לפיכך מניעת הפגיעה בסביבה על ידי ביטול הצמיחה ומניעת הקידמה מאותן מקומות אליה היא עדין לא הגיעה אינה מוסרית כלפי אותם אלו שלא זכו להינות ממנה עד כה.

אגב משמעותה של הגעת הקידמה אינה ביטול תרבותי מול תרבות המערב. יש מקומות רבים בעולם, קוריאה, יפן, ערים בסין ובהודו הן רק כמה מהן, בהן חיים זה לצד זה תרבות היסטורית – מקומית פורחת לצד מערכת כלכלית קפיטליסטית מודרנית.

אז מה הפתרון? בודאי שלא הפסקת הצמיחה אלא למידה מטעויות העבר ושבירת הקשר שבין צמיחה וזיהום. או בקיצור צמיחה ברת קיימא.

צמיחה ברת קיימא הינה מנוע צמיחה בפני עצמו שיכול לספק תעסוקה, להיות זרז לפיתוחים טכנולוגיים שיזלגו לתחומים אחרים (כגון בריאות) ואף להוות סמן או עוגן כלכלי/ חברתי המשמש כמצפן וסמן דרך ערכי לחברה כולה. טכנולוגיה הינה הפתרון ולא הבעיה, אמצעים טכנולוגיים יסיעו להגדלת התפוקה מגודל נתון של שדות חקלאיים, פתרונות בתחום היסע ההמונים יגבילו את שטח הכבישים הנחוצים וכו.

השארת תגובה