אידיאליזם הורג – ואידיאליזם קיצוני הורג באופן קיצוני

המאבק הפוליטי של ימנו אינו בין ימין ושמאל, המאבק הפוליטי של ימנו הינו בין מרכז ושוליים.

נדמה היה כי עם סיום המלחמה הקרה חוזרת חזית החיכוך בזירה הבין לאומית לתחום האתני / תרבותי. לא עוד מאבק אידיאולוגי (קומוניזם, פאשיזם, דמוקרטיה) אלה מלחמה דתית ואתנית. מוסלמים מול נוצרים באירופה ובאפריקה, סינים נגד כל השאר באסיה.

אולם לאחר המשבר הפיננסי של 2008 עולה שוב קרנו של האידיאל הפילוסופי. המשבר חידד הבדלים בתפיסות עולם שהיו חוצי תרבויות והביא לחזית הבמה הציבורית דיון בנושאים שהם בדרך כלל נחלתם של העמודים הפנימיים של עיתוני הכלכלה וכנסים מקצועיים משמימים.

דיון ציבורי כזה, כאשר הוא מתנהל בסביבה דמוקרטית בה יש בחירות חופשיות ויש חופש תקשורת וביטוי הוא הכרחי, אולם בניגוד לתפיסה הרווחת של צד ימין ושמאל של המפה הפוליטית המאבק האמיתי הוא בין המרכז לשוליים.

האוייב האמיתי אינו תפיסה מצד זה או אחר של הקשת הפוליטית – האוייב האמיתי הוא הקיצוניים. בדיון הציבורי החדש הזה, המתנהל רובו על גבי המדיה החדשה של הרשתות החברתיות, נשמעים קולות קיצוניים של קבוצות שפעם נחשבו כקבוצות שוליים סהרוריות, אשר עקב הטכנולוגיה והמיקוד היעיל שיכולות להשיג קבוצות שולים מגובשות, יוצרים סביבן המולה גדולה לאין שיעור מחלקן היחסי של דעות אלו באוכלוסייה.

נראה כי החברה המערבית חצויה פחות או יותר באופן שווה בין דמוקרטים (בוא נקרא להם שמאל מרכז) ובין רפובליקאים (בוא נקרא להם ימין מרכז) זה המצב כמובן בארה"ב, במרבית מדינות אירופה ואף אצלנו.

יש שנים והמטוטלת זזה מעט לצד האחד ואז עולה מנהיג מסוים עם "רוב" של 52% ויש שנים שהמטוטלת זזה לצד האחר. המאבק הצמוד הזה משקף בעצם רבדים עמוקים יותר בפסיכולוגיה של האדם ומבטא את היחסים שבין הפרט לקהילה. אינדבידואליזם ויוזמה חופשית מול קהילה וערבות הדדית. לטעמי שתי התפיסות נכונות ושתי התפיסות רלוונטיות וצודקות. הנסיבות משתנות! אבל בעצם כולנו באותו הצד.

אויבה של החברה הישראלית אינו הפלשתינאי בן מעמד הביניים מרמאללה, האויב של האמריקאים אינו הסוחר הבורגני מקראצי' והאויב של הבריטי אינו הפקיד הממשלתי התוניסאי – ההפך, כל הללו הם שותפים מול האויב האמיתי שהוא הקיצוניים, הקיצוניים משתי הקצוות.

כמו במחצית השניה של המאה העשרים אנו חוזרים למאבק אידיאולוגי –ערכי חוצה גבולות. המאבק אינו דתי, האויב אינו המוסלמי, היהודי או הנוצרי בדיוק כפי שהאויב אינו הדמוקרט או הרפובליקאי. האויב הוא כאמור הקיצוני.

בחברות דמוקרטיות יש בחירות, יציגו הקיצוניים מפלגה מול הציבור וזו תעמוד למבחן פומבי ודמוקרטי. ללא אלימות וללא מניפולציות, זה קורה כמובן. מפלגת הירוקים, הפירטים, כהנא חי, מורשת אבות –  כולן מנסות ללא הצלחה לעבור את אחוז החסימה.

הקיצוניים הם אנשים רדודים הרואים את העולם דרך פריזמה אחת בלבד. כאשר אתה נאמן לערך אחד בלבד כל השאר בטל באופן מידי. המחשבה אינה שקולה, אינה מביאה בחשבון תפיסות ואמיתות אחרות והגרוע מכל  – מצדיקה אלימות.

פעילי ימין קיצוניים בישראל מצדיקים אלימות נגד ערבים למרות שהיא מנוגדת כמובן לחוק ויכולה לגרור את כל החברה שלנו למעגל דמים. פעילי סביבה מצדיקים פעילות אלימה נגד חברות ומפעלים שוב גם באופן בלתי חוקי. כל הללו מעמידים את הערכים הקיצונים שלהם מעל החוק וטוענים כי "החוק אינו חוקי" במקרה שלהם או שהאידיאל בהם הם דוגלים הוא אוניברסאלי ועומד מעל החוק שנחקק על ידי המדינה (שיכולה להחליף חוקים כאהבת נפשה).

הפעיל הקיצוני אינו מוכן כמובן לקבל שום ביקורת, לראייתו הוא "עושה לכולנו טובה". נסו להסביר לאנרכיסט הקיצוני שהשחתת רכוש של חברה מסחרית עומדת בניגוד לחוק או שניפוץ שמשות בנקים היא אלימות שאינה מקובלת – שיהיה לכם בהצלחה. לעמדתם הם רואים דברים שאנו האנשים הרגילים והמתונים איננו רואים, אם בגלל טיפשותנו או שאנו מסונוורים ושטופי מוח על ידי החברות המסחריות. לעמדתם הם "עליונים" עלנו וזו ההצדקה לפעילותם הבלתי חוקית.

מעמד הביניים העולמי – התא המשפחתי העירוני הדורש שירותי חינוך, סביבה, בריאות ותחבורה, בין אם הוא נמצא בטוקיו, שיקאגו, תל אביב או שנגחאי  – התאחדו!

האידיאליזם חוזר, ואם למדנו משהו מההיסטוריה אזי למדנו שאידיאליזם הורג, ואידיאליזם קיצוני הורג באופן קיצוני!

SovietPoster

השארת תגובה