אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי? הוא יבוא מהחרדים, מהערבים, מהנשים, ומאנשים מבעלי מוגבלויות – מנועי הצמיחה הבאים של ישראל

בדור האחרון התגבש קונסנזוס בקרב כלכלנים בעולם לפיו יש למדינה תפקיד ייחודי ומורכב בעידוד הצמיחה. מגמה זו התפתחה, בין השאר, מתוך העבודות של כלכלנים ישראלים בעלי שם עולמי אשר סימנו פתרונות ומקורות חלופיים לחידת מקורות הצמיחה הכלכלית. כלכלנים אלו תרמו לעיצובה של המדיניות הכלכלית המקומית והגדירו עבור הממשלה גבולות התערבות המתרכזים בהזנה של תחרות במשולב עם סיוע לשחקנים ומגזרים הפועלים במשק. השימוש במונחים של "מנועי צמיחה", מחוללי צמיחה" או Start Up נועדו לסמן את המחויבות להתערבות מתניעה אשר אינה מסכלת תחרות, אולם נעזרת במגוון כלים על מנת לתת רשת בטחון, תמיכה והגנה מפני הקשיים של משק קטן בעולם גלובאלי.

כך עולה מסקירה של מינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת: מיכל אלפסי, רוני בר-צורי, ד"ר נרי הורוביץ, מיכאל אורנשטיין ובני פפרמן (לסקירה) שלאור האיכות והמצוינות שבה שאני מוצא לנכון להביאה כמו שהיא.

ארגז הכלים של מדיניות הצמיחה חורג מן הגישות  המסורתיות המציבות מדיניות של אי התערבות מול כלכלה מתוכננת, ונשען על מגוון התערבויות בהקשרים שונים של תהליכי הייצור וסביבותיו. המורכבות של פעולת המדינה הופכת גדולה מתוך הצורך לפעול בהקשרים משתנים בהתאם להתפתחויות גלובאליות ובגבולות משתנים. ניהול מדיניות צמיחה הפך, אם כן, שדה המחייב תחזוקה מתמדת, ניהול ידע ומקצועיות של הממשלה ,כמו גם של המגזר העסקי כולו ושל השחקן הבודד.

ממשלות ישראל זכו בדרך כלל להכרה בינלאומית על מדיניות כלכלית אשר התייחסה אל אתגרי הצמיחה אולם לעיתים התגלעו חולשות בביצוע, בתיאום, ביעילות, בהתמדה ובתקצוב פעולה מחוללת צמיחה. מדיניות צמיחה נשענת על מאמץ עקבי  אשר נבחן במונחים של הטווח הארוך, כפי שעולה מצורות המדידה של השפעות ההשקעה בחינוך, בהכשרה מקצועית ובשינוי טכנולוגי על ההישגים הכלכליים.

המשק הדואלי- אנטומיה של חוסר איזון

השימוש הגובר בשיח הכלכלי במונח "כלכלה דואלית" נובע ממודעות גוברת לפערים גבוהים במיוחד בין שיעורי הצמיחה במגזרים של כלכלה עתירת ידע בחזית הגלובלית לבין שיעורי צמיחה נמוכים במיוחד במגזר השירותים ובענפים של הכלכלה המסורתית. בעיה זו חריפה במיוחד בישראל משום מבנה מערכות החינוך ומקיומן של קבוצות זהות מסורתיות. קבוצות אלו סובלות מחסמים גדולים בשוק העבודה ומנגישות נמוכה של חלק מהן ה להשכלה סחירה במשק מתקדם. המחירים של הכלכלה הדואלית בישראל באים לידי ביטוי מעבר להקשר הכלכלי המובהק, ונוגעים בהשלכות של פערים חברתיים ואי שוויון בהכנסות על חוסנה של המדינה.

מנועי הצמיחה בהקשר הכלכלה הדואלית

לצד בנייה, עידוד  ותחזוקה של מנועי הצמיחה המכוונים למגזר של הכלכלה עתירת הידע, יש להימנע מהזנחה של פוטנציאל צמיחה הנמצא במגזר של הכלכלה המסורתית. הזנחה של השיפור בענפי השירותים, חוסר תמיכה בעסקים קטנים, התעלמות מן האיומים על תשתית ההון האנושי והעדר התמדה במאמץ להעלאת שיעור ההשתתפות, מקפלים בתוכם סיכונים להישגים של הצמיחה במגזר הגדול  של כלכלת ישראל. לפיכך יש לקבוע מדיניות באופן המדגיש את מרחבי ההתערבות הבאים כמנועי צמיחה חיוניים:

א. מדיניות הון אנושי עקיבה ומערכתית – המשימה של ניהול מדיניות הון אנושי בעולם גלובאלי ודינאמי הפכה מורכבת במיוחד. הממשלה נדרשת למדיניות תשתית חינוך ארוכת טווח המבטיחה כוח אדם בעל אוריינות גבוהה בתחומים רלבנטיים לצמיחה במגזר של כלכלת הידע בעידן הגלובאלי. באותה עת צריכה הממשלה להציע שירותי חינוך, בדומה למדינות מתפתחות, המכוונים לגיבושה של שכבת עובדים מקצועיים אשר יצאו בעבר מתוך מערכת החינוך המקצועי. קצב השיקום של מערכות החינוך המקצועי אינו מספיק ושאלת התיוג המוביל למה שמכונה " שסע אקדמי – מקצועי" אינה פתורה. חלוקת עבודה מתאימה בין הכשרה וחינוך מקצועי לבין מערכות חינוך והשכלה פורמאליים קובעים את שיעורי הצמיחה על פני זמן ומבטיחים תשואה למשקי הבית במגזרים השונים.

הדגש המסורתי המבוסס על שלבים של רכישת מקצוע עם השקעה מוגבלת ב"השתלמות" בעבודה השתנה. הדגם החדש מקדש את ההתפתחות המקצועית והעדכון המתמיד תוצר תהליכי הייצור ומבנה שוק העבודה. ישראל טרם פיתחה מודעות מספקת או תשתיות הולמות של מדיניות למידה לאורך החיים (Life long learning ). תחום ההון האנושי בכלל, ונושא הלמידה לאורך החיים, מתוארים בתפיסות החדשות של המדיניות הכלכלית כמנוע צמיחה מובהק כמו גם כרשת בטחון של העובד בשוק עבודה דינאמי.   

ב. העלאת שיעור ההשתתפות של קבוצות אוכלוסייה שונות – פעילות המכוונת להעלאת שיעור ההשתתפות של חרדים, ערבים, נשים, בעלי מוגבלויות, מבוגרים עם השכלה נמוכה וצעירים בני 18-25 בשערי שוק העבודה נמצאת במוקד מדיניות העבודה בישראל. מדיניות זו מכוונת להגשמת היעדים של צמיחה בשני הקשרים: האחד הגדלת התרומה של שיעור השתתפות גבוה יותר לתוצר ואילו השני הנוגע בהקטנת מחירי אי השוויון. הקשר בין אי שוויון לבין צמיחה נוגע במגוון מופעים שליליים, בתוכם העדר מוטיבציה, משום הקושי במוביליות חברתית, הישענות גדולה על תשלומי העברה, ניכור וחוסר נאמנות  עד כדי חוסר יציבות חברתי פוליטי.

העלאת שיעור ההשתתפות צריכה  לעשות מתוך מגוון אסטרטגיות הנשענות על מדיניות עבודה אקטיבית כמו גם באמצעות תמריצים מתוחכמים למעסיקים ולעובדים המצטרפים לשוק העבודה. השאלה של מגדר ושיעור השתתפות מעסיק מדינות רבות הלכודות בדילמה של ילודה מצומצמת ושאיפה להעלאת שיעור השתתפות והבטחת שוויון הזדמנויות לנשים. ישראל שבה  שיעורי ילודה גבוהים, פטורה מבעיה זו ויש ביכולתה לשלב את הכלים המסורתיים של מסגרות חינוך לגיל הרך ויום לימודים ארוך אשר יבטיחו התמדה גדולה יותר של נשים בשוק העבודה.

ג. השקעה בתעשיות המסורתיות ובשירותים – קובעי מדיניות הפכו מודעים בשנים האחרונות לחשיבות של הגדלת הפריון והחדשנות בתעשיות המסורתיות ובשירותים המהווים עיקרו של המגזר העסקי בישראל. ההסדרה, ואולי אף המיצוי החלקי, של ההשקעה בכלכלת הידע דחפו מדינות מפותחות להביא לגלישה  ( ( Spill Overשל טכנולוגיה מתעשיית הידע אל השירותים והתעשיות המסורתיות. ניהול משק מו"פ וחדשנות מסוג זה יצר חזית של צמיחה גבוהה במדינות רבות. ההשקעה הנמוכה של המדינה, המבנה של מנגנוני הקצאת התמיכה וקושי בהטמעה בתוך התעשייה המסורתית, יצר פיגור ותחרותיות נמוכה בכמה מגזרים. סוגיית הפריון בתעשיות המסורתיות נוגעת, כמובן, במדיניות ההון האנושי ובהזדמנויות של קבוצות בלתי משתתפות בשוק העבודה אשר נקלטות במגזר זה.

ד. פיתוח תשתיות תחבורה לפריפריה ושיפור הזמינות למקומות עבודה – הקונסנזוס החדש במדיניות מעודדת צמיחה מדגיש את חשיבות המרכיבים המיקרו- כלכליים בסביבות של המו"פ, מדיניות החינוך והטמעת הטכנולוגיה. יחד עם זאת, הכלי המסורתי של הנחת תשתית פיזית המשפרת נגישות עדיין משמש אמצעי לשיפור ההזדמנויות של עובדים ויזמים בפריפריה. גודלה הפיזי של מדינת ישראל צריך היה להגדיל נגישות להזדמנויות תעסוקתיות ,אולם המרחקים הקטנים יחסית, מתקזזים בצפיפות ובקושי בתכנון משק התחבורה. התשתיות בישראל התפתחו באופן הפוגע בהזדמנויות של משקי בית בפריפריה כמו גם בתוצר בכלל, עקב עומסים והעדר אינטגרציה בין תשתיות שונות.

ה. תמיכה והסרת חסמים בפני יזמים ועסקים קטנים – בדומה להקשרי הצמיחה של העלאת שיעור השתתפות ושיפור מערכות החינוך, הפכה מדיניות התמיכה בעסקים קטנים מנוע צמיחה כמו גם אמצעי לחילוץ מעוני. מדיניות התמיכה בעסקים קטנים, היונקת משני יעדי המדיניות של הגברת הצמיחה והקטנת העוני, מתאפיינת בגיוון רב מבחינת ארגז הכלים העומד לרשות המדינה. התמיכה ביזמות זעירה של עובדים מתקשים נבדלת מן התמיכה בעסקם קטנים או שירותים בהקשר מדיניות המעניקה רשת בטחון למגזר העסקי הזעיר.

הקמת עסק ויזמות קטנה זקוקות להקלות במונחי הסרת חסמים ונגישות למידע על הסדרי מיסוי, תמיכה ממשלתית ורישוי. פעולה למתן הלוואות מסובסדות והתחלקות בסיכון בין הממשלה לבין היזמים הפך סימן היכר של מדיניות כלכלית בעשור האחרון במדינות המפותחות. עסקים קטנים ויזמות הם מרחב התערבות קבוע ,והפיכתו למנוע צמיחה מסמנת את החריגה מן התפיסות המסורתיות של תפקיד המדינה בכלכלה.

ו. שאלת עובדים זרים –  נוכחות גדולה של עובדים זרים בישראל מבטאת את הגלובליזציה החלקית של שווקי עבודה בעולם. הניסיון במדינות מפותחות מלמד כי העובדים הזרים החוקיים אינם בעלי השפעה שלילית על הצמיחה, ולעיתים -להיפך ,הם מחליפים עובדים אשר אינם מתאימים לעבודה בתעשייה או בשירותים מסורתיים. בהקשרים אחרים, במדינות מתפתחות, מביאים עמם חלק מן העובדים הזרים הון אנושי בתחומים הנדסאים, רפואיים ואף בספורט. החשיפה של ישראל לשוק העבודה הבינלאומי נעשתה בהיקפים גדולים במיוחד, בצורה לא מתוכננת ומבלי חשיבה מערכתית על ההשלכות. מסיבה זו מחיר  עבודת פועלים זרים במונחי הורדת שיעור ההשתתפות ותפיסת משרות של קבוצות חלשות גדול עד כדי פגיעה בצמיחה ובהתחלקות ההכנסה.

סיכום כללי

מדינת ישראל זקוקה למדיניות מעודדת צמיחה גמישה ועקיבה לאורך זמן ,כזו הנשענת על ניהול ידע והקצאה נבונה של משאבים .מדיניות זו צריכה להיות מאוזנת בין ההשקעה בכלים הקלאסיים של יצירת סביבה אוהדת לצמיחה כמו גם בכניסה למרחבים של הון אנושי ומו"פ ברוח הגישות של הדור האחרון אל מושג הצמיחה. המשימה הופכת מורכבת במיוחד בשעה שיש לפעול במגזר של כלכלת הידע החדשה כמו גם בתחומים של התעשייה המסורתית והשירותים. אתגר מסוג זה מחייב מבנה משילות הולם, שיתוף בין גופים שונים וניהול ידע אשר קשים ליישום במשק ובממשל הישראלי.