מצרים על סף פיצול וקריסה פנימית

בעיית המשילות והעדר ביטחון אישי, השחיקה הכלכלית, הבצורת בתיירות, יחד עם המרי האזרחי המתמשך, מובילים את מצרים למשבר חמור. למרות הצלחת המחנה האסלאמי בכל מערכת בחירות שהתקיימה עד כה, מסתמנת מגמה כי המחנה החילוני-ליבראלי, מגדיל את כוחו הפוליטי והארגוני מבחירות לבחירות. השנאה בין שני המחנות תהומית כך עולה מסקירה מעולה של המכון למחקרי בטחון לאומי. שכתבו אודי  דקל ואורית פרלוב.

לאחר שני סבבי הצבעה ב-15 וב-22 בדצמבר 2012 הסתיים משאל העם על החוקה במצרים שלאחר המהפכה. מתוך 52 מיליון מצרים בעלי זכות הצבעה רק כ-32%, שהם 17 מיליון מצרים, הצביעו. 64%, 10 מיליון מצרים, הצביעו בעד החוקה וכ-36%, 7 מיליון מצרים, הצביעו נגדה. כלומר מכל 100 מצרים 20 הצביעו בעד, 12 הצביעו נגד ו-68 לא טרחו להגיע לקלפי.

מתוך השיח ברשתות החברתיות עולה תמונה קודרת ועגומה. 'זיוף, הונאה, פחד, ייאוש, כעס, דיכאון, פיצול וזעם' אלו המילים שחזרו על עצמן ברשת. המסמך החוקתי, אמור להוות אבן היסוד של השלטון המתחדש, להצביע על אופיה של החברה במצרים ולהוביל לאחדות השורות. אולם, בניגוד לחזון, החוקה מהווה מאיץ להעמקת הקרע ולפילוג הדתי והחברתי במצרים – בין דתיים לחילוניים, בין רדיקאליים לליברליים, בין כפריים לעירוניים, בין עשירים לעניים, בין אלה המדברים בשם האלוהים לאלה המדברים בשם הליברליזם וחירויות האדם.

ברשתות עולות תחושות של איבוד השליטה במצרים בשל התרסקות המשילות, העדר ביטחון אישי וקריסת הכלכלה. כל אלו מובילים לקריאות לאחוז בנשק, למשוך דולרים ולהסתתר, כי הסערה מתקרבת. לדעתם, זה רק עניין של זמן עד שבסיס הפירמידה החברתית-כלכלית של מצרים יקרוס.

להלן המגמות עיקריות שעולות ברשתות החברתיות בעקבות העברת החוקה על ידי הנשיא מורסי:
המספרים לא משקרים: בסיס התמיכה באחים המוסלמים הולך ומצטמצם. מובילי דעת קהל ברשת מדגישים כי רק 10 מיליון מצרים הצביעו בעד חוקה, אשר תשפיע על כ-90 מיליון אזרחים ו-7 מיליון הצביעו נגד. רוב רובם של אזרחי מצרים שהם בעלי זכות ההצבעה, 68%, החרימו את משאל העם והביעו בכך חוסר אמון במערכת. בבחינת המחוזות:

קהיר: בעיר הבירה של מצרים 57% הצביעו נגד החוקה. מבדיקה של המספרים והסטטיסטיקות עולה בברור שהמחנה האסלאמי איבד את תמיכת האינטלקטואלים, מעמד הביניים וגם במספר שכונות העניות ביותר בקהיר נצפה הפסד למחנה האסלאמי.

אלכסנדריה: אלכסנדריה ידועה שנים כבסיס התמיכה הגדול ביותר של הסלפים במצרים. בבחירות לפרלמנט 66% מתושבי העיר הצביעו "לצדק ולחירות" ולמפלגת "אל-נור". במשאל העם, רק 56% הצביעו בעד החוקה. ההסבר שעולה ברשתות הוא שהכלים הישנים בהם השתמשו האסלאמיסטים: הטקסים הדתיים ודרשות יום השישי במסגד, איבדו את עוצמת השפעתם.

במחוזות הצפוניים (מצרים התחתונה): במנופייה, שארקייה, כפר אל-שיח' ודאקהיליה, אזורים עניים מאוד בעלי אחוז גבוה מאוד של אנאלפביתיות, כ-60% הצביעו בעד החוקה, לעומת 84% שהצביעו ב-2011 למפלגות האסלאמיות. רבים ברשת סברו כי באזורים העניים הדת והשחיתות חוגגים וקולות העניים נקנים בלחם, סוכר ודלק. אולם, ההצבעה האחרונה מעידה, כי השיטות הישנות פחות יעילות גם באזורים העניים.

במצרים עלית: למרות שגם אזור הדרום הינו עני ואחוזי האנאלפביתיות גבוהים מאוד, 81% הצביעו בעד החוקה. ההסבר שעולה ברשתות הוא השנאה והגזענות כלפי האוכלוסייה הקופטית הגדולה. הגורמים האסלאמיים השתמשו בארגז הכלים העדתי והטיפו בדרשות יום השישי "או אנחנו או הנוצרים, תחליטו מה אתם מעדיפים, מחמד או ג'ורג'". האוכלוסייה הקופטית בחרה ברובה להחרים את הבחירות. לאחר איומים מצד האוכלוסייה המוסלמית, אומרים ברשת, הפכה מצרים למדינה בה "המתים מצביעים והקופטים נמנעים".

כאוס – העדר שלטון חוק ומשילות. אחת התופעות הבולטות ביותר בשיח ברשת, שזוכה לתשומת לב רבה, היא אוזלת היד של המשטר הנוכחי ומנגנוני המדינה בכל הקשור לניהול שוטף של ענייני המדינה, כישלון בטיפול במשבר הכלכלי והיעדר ביטחון פנים. לעומת העובדה שהאחים המוסלמים מצליחים לנייד את ההמונים לקלפיות ולהעביר בהצלחה כל הצבעה, אין הם מצליחים לקיים משילות אפקטיבית. חמישה חודשים לאחר בחירותו של הנשיא מורסי, אין ביכולתו לחוקק חוקים מבלי להקפיאם, או לבטלם תוך זמן קצר. מראשית חודש אוקטובר ועד חודש דצמבר, ניסה מורסי לחוקק ארבעה חוקים: 'ההכרזה החוקתית', המעניקה לו סמכויות גוברות, חוק איסור הפורנו, חוק הגבלת שעות עבודה של עסקים וחנויות, וחוק המיסוי על משקאות קלים, אלכוהול וסיגריות. כל החוקים הללו הוקפאו או בוטלו בשל מחאה חברתית חריפה ומערכה ברשתות החברתיות. בנוסף, במהלך חודש דצמבר, בעקבות ההחלטה על טיוטת החוקה וההליכה למשאל עם ללא קונצנזוס, הודיעו רבים מבכירי המשק על התפטרותם: יושב ראש הבנק המרכזי, פארוק אל-אוקאדה, סגן הנשיא, השופט מחמוד מכי, התובע הכללי החדש, תאלעאת אבראהים, שר התקשורת, האני מחמוד, השר לעניינים חוקתיים ופרלמנט, מחמד מחסוב, וכמה מיועצי הנשיא. הנשיא מורסי הודיע כי אינו מקבל את ההתפטרויות, על מנת לשמור, לפחות כלפי חוץ, על יציבות ולכן נאלצו הבכירים למשוך את התפטרותם.

התרופפות ביטחון הפנים. רבים ברשתות מתארים תופעה של התחמשות שכונות שלמות על מנת להגן על התושבים מגנבות, אלימות ופשע. בנוסף, במהלך חודש דצמבר כ-30 מרכזי מפלגה ומשרדים של האחים המוסלמים נפרצו, הושחתו וחלקם אף הועלה באש. הותקפו המשרד הראשי של מפלגת אל-וופד, משרדי המדיה העצמאית, תחנות משטרה בקהיר וכמה דרשנים סלפים מצאו עצמם מסתתרים בתוך מסגדים באלכסנדריה, לאחר שנרדפו על ידי צעירים מתנועות נוער המהפכה, בתום טקסי יום השישי. מרחב חצי האי סיני הפך לכר פורה לפעילות טרור ולפשע מאורגן – הברחות נשק וסמים וגם שוק שחור משגשג לגז ומוצרי מזון בסיסיים.

המבנה החברתי-כלכלי מתמוטט. אחת ממטרות המהפכה במצרים הייתה למוטט את המבנה הפוליטי-חברתי-כלכלי ולבנות מודל חלופי, אשר יתאים לצרכיה של החברה במצרים. בשנה הראשונה של המהפכה היינו עדים להפלת ראש הפירמידה, מהנשיא מובארכ ובכירי משטרו וכלה בהרחקתה של המועצה הצבאית העליונה מקדמת הבמה הפוליטית. השנה השנייה של המהפכה אופיינה בדומיננטיות של האסלאם הפוליטי ומאבקו הבלתי פוסק במחנה הליברלי-חילוני. אך בעוד שני הכוחות בשכבת הביניים בפירמידה מחלישים זה את זה ונמשך המאבק על אופיה וזהותה של מצרים, מתערער הבסיס של הפירמידה. בשנה השלישית של המהפכה, צפויה התפרצות בקרב שתי קבוצות בעייתיות מתחתית הפירמידה – העניים וקבוצות סלפיות רדיקאלית. קבוצות אלו נכללות ב-68% שלא הצביעו במשאל העם, אם בשל חוסר עניין ותסכול גובר ואם משום שהחוקה מבחינתם היא כפירה וקיים רק חוק אחד והוא 'חוק האל'. כל רפורמה כלכלית, עליית מחירי המזון, הדלק והסיגריות יכולה להצית את חבית חומר הנפץ

סיכום ואתגרי ההמשך: קיטוב וקריסה
בעיית המשילות והעדר ביטחון אישי, השחיקה הכלכלית, הבצורת בתיירות, יחד עם המרי האזרחי המתמשך, מובילים את מצרים למשבר חמור. למרות הצלחת המחנה האסלאמי בכל מערכת בחירות שהתקיימה עד כה, מסתמנת מגמה כי המחנה החילוני-ליבראלי, מגדיל את כוחו הפוליטי והארגוני מבחירות לבחירות. השנאה בין שני המחנות תהומית ופוגעת בראיית טובתה של מצרים. כל אחד מהמחנות רואה בשני את הרע המוחלט ואינו מוכן להתפשר, על אף שהנהגות שני המחנות אינן מעוניינות בקריסת הכלכלה המצרית. כאשר 'השריעה' עומדת מול החופש וזכויות אדם, ברור לשני הצדדים כי זה שימצמץ ראשון יפסיד את המאבק. הגולשים ברשת דואגים לציין, כי עד היום "השריעה לא הצליחה להאכיל ולו בטן ריקה אחת" ולכן בטווח הרחוק עיקרון החופש וזכויות האדם ינצחו את חוקי 'השריעה'.

אופיה וזהותה של מצרים יושפעו ממאזן הכוחות בין שני המחנות: זה האסלאמי מול זה הליברלי-חילוני. המבנה השלטוני–חברתי מעורער לאור היעדר תפקוד וחוסר איזון בין חמישה נדבכים – משילות, כלכלה, חברה אזרחית, דת וביטחון פנים. על פי הערכת מובילי דעת קהל ברשתות, אם שני המחנות לא יצליחו לגבש כללי משחק מוסכמים, חלוקה מאוזנת של ההשפעה והכוח, תקרוס המערכת המצרית, ללא קשר לריבוי בעלי אינטרס, בפנים ובחוץ, הדואגים לשמירת יציבות מצרים.

השארת תגובה