לפני 30 שנה בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה תקף חיל האוויר הישראלי את מערך טילי הנ"מ הסורי והשמיד אותו. התקיפה שנעשה בה שימוש באמצעים מתוחכמים פרי פיתוח רפא"ל (רשות לפיתוח אמצעי לחימה) לצד טילים תוצרת ארה"ב ובביצוע של חיל האוויר הישראלי השמידה את כל מערך ההגנה האווירית הסורי – הטכנולוגיה האחרונה מבית היוצר של ברית המועצות – וזאת ללא שנפגע אף לא מטוס ישראלי אחד, המבצע נקרא ערצב 19.
קרב האוויר שהתפתח לאחר התקיפה היה קרב האוויר הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה והשתתפו בו בשיאו כ 150 מטוסים משני הצדדים, 25 מהם היו מיגים שהופלו על ידי מטוסי F15 ו F16 ישראליים.
התקיפה נתנה באופן מידי עליונות אווירית מוחלטת לחיל האוויר הישראלי שהיה יכול לתת את הסיוע הנדרש לכוחות הקרקע ולניצחון ישראלי מוחץ על הצבא הסורי. אולם לתקיפה הייתה השפעה נוספת, ארוכת טווח יותר אך דרמטית לא פחות – קריסת דוקטרינת ההגנה האווירית הסובייטית שהביאה לשינוי של כל תפיסת הקרב הערבית.
הסובייטיים והגרורות הערביות שלהן במזרח התיכון הבינו כי העליונות הטכנולוגית המערבית לעולם תגבר על זו המזרחית ונאלצו לשנות את דוקטרינת הלחימה ולבסס אותה על מערך טילי קרקע – קרקע ארוך טווח על חשבון נוכחות בשטח החשופה לתקיפות של חילות האוויר.
כלומר פחות תמרון בשטח של כלים צבאיים כגון טנקים ויותר ירי תלול מסלול של רקטות אסטרטגיות וטקטיות.
לפני שנים די רבות כסטודנט לתואר שני באוניברסיטה העברית בקורס על איראן הסביר המרצה בידענות כי הבעיה באיום טילי קרקע – קרקע הוא שאי אפשר ליירט אותם, לאחר שהם שוגרו הם יגיעו למטרה. זה לא עניין של מדיניות הוא אמר – זו פיזיקה.
ובכן עברו כמה שנים וכנראה המדענים של רפא"ל פיספסו את השיעור ההוא בפיזיקה שבו למדו שזה בלתי אפשרי – כיפת ברזל מיירטת בהצלחה את כל סוגי הרקטות. הן הפאג'ארים הנורים לעבר המרכז והן הקאסמים הנורים לעוטף עזה ולאחרונה התבשרנו על הצלחה בניסוי 'שרביט קסמים' לירוט טילים גדולים וארוכי טווח יותר.
מדובר בהצלחה טכנולוגית מדהימה! שום מילים לא יהיו גבוהות מדי כדי לתאר הישג טכנולוגי כזה שלמעשה מסיר את האיום מעל האזרחים.
ושוב יש כאן, תודות לאנשי רפא"ל המסורים, השפעות לטווח הקצר והארוך. בטווח הקצר קודם כל הצלת חיים ולאחר מכן ההישג מאפשר הרבה יותר מרחב פעולה לדרג המדיני והצבאי. ובטווח הארוך כמו התקיפה בשנת 1982 ההצלחה הזו תשנה את תורת הלחימה בצבאות רבים בעולם.
מאז שנות השבעים תוקפים המחבלים את ישראל בעזרת רקטות לטווח קצר, החל מהקטיושות שהיו נורות לאצבע הגליל בשנות השבעים דרך טילי הפאג'ר של החזבללה בשנת 2006 וגומר בקסאמים תוצרת בית של החמס. האיום הזה לא הסתיים במזרח התיכון, כמו הרבה מגמות בסכסוך הישראלי ערבי שזלגו לסכסוכים אחרים כך גם תקיפות ברקטות לטווחים קצרים בסרי-לנקה, אפגניסטן וחששות מהפעלת טקטיקות דומות בכל אזור שבו יש חיכוך עם קבוצות הג'יהד האסלאמי העולמי כגון בסינגפור, דרום אסיה ועוד.
בעקבות הצלחת כיפת ברזל נראה כי הוסר חלק ממשי מאיום הטילים לטווחים הקצרים והבינוניים, לא מדובר כאן על הישג טכנולוגי גרידא או עוד ניצחון ישראלי בעוד התפרצות של סבב אלימות מול רצועת עזה, מדובר בשינוי משמעותי מאד בחוקי המשחק שישנה את פני זירת הלחימה מול ארגוני הטרור וארגוני המליציות הבלתי מדינתייים.
עכשיו נשאר רק לראות עם אלו איומים חדשים יבואו אוייבנו לאחר שנראה שדוקטרינת רקטות קרקע – קרקע אינה מספקת את הסחורה.