אז מה כוחה האמיתי של איראן?

מה כוחה הצבאי האמתי של איראן, ועד כמה היא באמת מעוניינת במלחמה נגד ישראל? על פי דר' גיא בכור והאתר Gplanet איראן אינה כה חזקה וצריך רק להמתין בסבלנות לקריסתה. יתכן וזה נכון אבל לאיראן יש בודאות משהו שאין לישראל – שטח  עצום שמאפשר יכולת הכלה, מהצד השני אין ספק שכיפת ברזל (המאמר נכתב לפני מבצע עמוד ענן) משנה את המשוואה)

אין כמעט יום בטהראן בלי "תרגילים" צבאיים, "ניסיונות", "שיגורים", ואיומים. כיוון שאיראן מומחית בלוחמה פסיכולוגית, כלי הנשק של החלש, וכיוון שבמערב ובישראל לוקחים כל תעמולה כאילו היא עובדה, נבחן עכשיו מהן נקודות החולשה הבעייתיות מאוד של איראן ושל הצבא שלה, ואת זה לא תקראו בשום כלי תקשורת ישראלי, או בינלאומי. את זה איראן לא תפרסם, כמובן, ביו טיוב.

להלן המאמר של גיא בכור: כאשר האויבים שלך לא מתלהבים להילחם נגדך, זה משום שהם חושבים שזה מנוגד לאינטרס שלהם, או משום שהולכת אותם שולל, לחשוב כך.

מה שחשוב במלחמה הוא לא כמה לוחמים יש לך וכמה טוב הם מצוידים, אלא כיצד האויבים שלך תופסים אותך. אם הם יחשבו שאתה חלש ופגיע, הם יתקפו בעוצמה. אך אם הם יחשבו שאתה חזק, או בלתי צפוי, או שאולי יש לך מקורות נסתרים, הם יירתעו, ויְחשבו מחדש את הצעדים שלהם. בזמן של עימות יש דברים שלא תצליח להספיק לעשות ברמה הצבאית. אך תמיד תוכל להשפיע על התדמית שלך אצל הצד השני.

הגנרל-פילוסוף הסיני סן טסו (Sun Tzu), "אמנות המלחמה", המאה הרביעית לפני הספירה לפעמים, כאשר אני נפגש עם קציני צה"ל מכל הרמות, אני שואל אותם האם הם מכירים את סן טסו, או האם למדו ושיננו בעל פה את כללי המלחמה בתולדות האנושות. האם הם מכירים בכלל את הטקטיקות שהופעלו בניצחונות המזהירים של ההיסטוריה, את תרגילי ההונאה והעורמה. לצערי, לרוב התשובה היא שלילית. (מתוך הסרט "הקיסר האחרון", 1987, בימוי: ברנרדו ברטולוצ'י, על סופה של העיר האסורה בבייג'ין, על הקיסר-ילד, ותחילת עידן הקומוניזם).

על הנייר, כפי שתמצאו בוויקיפדיה, נראה הצבא האיראני חזק ומרתיע יותר מאי פעם: רבע מיליון מגויסי-חובה (יש שירות חובה במדינה, של כארבע שנים בממוצע), עוד רבע מיליון חיילי צבא קבע, ועוד 350,000 אנשי מילואים (הפחות מאומנים).

גם קשה לעמוד מול שטף ה"תרגילים", "הניסיונות" וההשקות של ציוד צבאי חדש, הזורם מאיראן. פה מנסים טיל, שם חונכים צוללת או ספינת קרב. צילומים, דיווחים וסרטונים ביו טיוב (מחלקת התעמולה של איראן מרבה להעביר סרטונים מפחידים ליו טיוב, כמדיניות, לרוב בלי להזדהות כאיראן). במקביל נמשכים האיומים הבוטים של פיקוד הצבא האיראני כנגד ישראל, שתושמד אם תתקוף את איראן. שימו לב, אילו תמיד איומים מה תעשה איראן אם ישראל תתקוף אותה. המטרה האיראנית היא ברורה: ליצור רושם של צבא אדיר, שמי שיעז לצאת נגדו: ישראל, ארצות הברית, המערב, מדינות ערביות, יושמד מיד.

כיוון שאיראן מומחית בלוחמה פסיכולוגית, כלי הנשק של החלש, וכיוון שבמערב ובישראל לוקחים כל תעמולה כאילו היא עובדה, נבחן עכשיו מהן נקודות החולשה הבעייתיות מאוד של איראן ושל הצבא שלה, ואת זה לא תקראו בשום כלי תקשורת ישראלי, או בינלאומי. את זה איראן לא תפרסם, כמובן, ביו טיוב.

1. זהו צבא מדוכא, שהקידום בו לא נעשה על פי היכולות, אלא על פי הנאמנות לשלטון הדתי הדיקטטורי. תפקיד "משמרות המהפכה" של הנשיא אחמדינג'אד הוא לפקח ולנהל את הצבא הגדול הזה, ולשמור שהגנראלים שלו יזמרו במקהלה את התכתיבים של אחמדינג'אד ושל החבורה הצבאית המקיפה אותו. שום יוזמה מקומית לא תוערך, שום הברקה אישית לא תקודם. המדד היחיד הוא הנאמנות העיוורת. ביולי אשתקד נעצרו 36 קצינים בצבא הזה, שהתכוונו להשתתף בהפגנות נגד המשטר ונגד אחמדינג'אד. מאז לא נודעו עקבותיהם. אין ספק שבצבא נערכים טיהורים.

והנה החולשה של אחמדינג'אד: מי ערב לו, שהצבא המדוכא שלו לא ייצא נגדו, אם תתרחש מלחמה ותתעורר אנדרלמוסיה? הוא יודע שהצבא הוא גם חוסנו וגם חולשתו הגדולה ביותר. יש שנאה גדולה כלפי המשטר אצל חלק מן הקצינים, וכל מיני מחשבות על הפיכה צבאית יכולות לקרות. במילים אחרות: הצבא הוא הכול, והוא הלא כלום, מבחינת המשטר הדתי שם. וכי חסרות הפיכות צבאיות במזרח התיכון? הצבא האיראני הוא העוצמה וגם החולשה.

2. למרות גודלו, חילות האוויר והיבשה של הצבא האיראני חלשים. לעומת מעל 1,500 מטוסי קרב של ישראל (לפי מקורות זרים) לאיראן יש עשירית מכך, כמאה וחמישים, ויתכן שחלקם כבר לא כשירים, בהעדר חלפים. המטוסים של איראן מיושנים מאוד, כמה דורות אחרונה לעומת הטכנולוגיות המערביות המתקדמות. בעיקר F-5 מיושנים עוד מתקופת השאה (שהאיראנים משדרגים וקוראים להם "ברק"), פנטומים, מיגים וסוחוי סובייטיים. המערכות של המטוסים מיושנות ומפגרות אחר הקדמה. לגבי טנקים, כאלף במספר, מחציתם מדגם T-72, והיתר מדגמים מיושנים. נכון הוא שאיראן פיתחה תעשייה ביטחונית, אך זו מתמחה בהעתקת הקיים, ולא בפיתוח טכנולוגיות חדשות. במלחמה אפשרית מול ישראל או ארצות הברית, השריון והרגלים של איראן לא רלבנטיים בכל מקרה, בשל המרחק. איראן גם יוצאת מנקודת הנחה שכל הבסיסים שלה, אוויר, שריון, רגלים וים, מוכרים לישראל ולארצות הברית, בעידן של לוויינים כה מדויקים כפי שיש היום, ושכולם מכוונים נגדה. צבא גדול מידי, נייח מידי, הוא גם חיסרון.

3. איראן פיתחה לכן את תעשיית הטילים שלה, מתוך ידיעה שאין לה יכולת להתמודד עם חילות אוויר חזקים כמו זה של ישראל או ארצות הברית. הבעיה האיראנית היא שהאוכלוסייה האזרחית בישראל דווקא הוכיחה נחישות בשתי מלחמות הטילים האחרונות, בלבנון ובעזה, תוך שהיא מאפשרת לצה"ל לפעול, בעוד שספק אם האוכלוסייה האזרחית שלה תעמוד מול התקפות אווירות ובליסטיות מסיביות. לישראל יש רשת אופרטיבית והמתקדמת בעולם של טילים נגד טילים ("החץ"), דבר שלאיראן אין. זוהי התחלה מנקודת נחיתות מבחינת האיראנים.

4. בנוסף, לאוכלוסייה באיראן יש עדיין טראומה ממלחמת שמונה השנים מול עיראק (80-88), כאשר סדאם חוסיין שיגר אלפי טילי קרקע קרקע מסוג סקאד לעבר טהראן והערים הגדולות, דבר שגרם לכמות עצומה של אבדות איראניות (בסך הכול מעריכים את הנפגעים באיראן, צבא ואזרחים במעל חצי מיליון הרוגים). באיראן לא הייתה יכולת לרדת למקלטים, משום שלא היו כאלה, לא הייתה התראה בזמן, ואותו מצב שורר כיום. זאת, בעוד ישראל מוכנה ומתורגלת בירידה למקלטים או למקומות הגנה. תגובה ישראלית, בינלאומית או אמריקנית על מרכזי הערים באיראן, עלולה לעורר זעם גדול באיראן, גם נגד המשטר.

5. תרחיש זה יוצר את הפחד הגדול ביותר של הדיקטטורה באיראן: בזמן מלחמה וכאיוס, לא בטוח שלא תהיה התקוממות אזרחית לתפוס את השלטון במדינה, בחסות המהומה. המצב היום אינו זהה לזה של שנות השמונים. המהפכה איבדה כיום את תמיכת הרחוב, שרק מחכה להזדמנות להתפטר ממנה. רק לפני כשנה ראינו את מיליון המפגינים נגד אחמדינג'אד והמהפכה שלו ברחובות טהראן. האנשים האלה לא נעלמו, הם רק מחכים להזדמנות. שלא לדבר על הכורדים באיראן, שמחכים להזדמנות, לסונים, לערבים, ולעמים אחרים, השואפים לפצל את המדינה הזו לרפובליקות קטנות. הם רק מחכים לשעת הכושר. המשטר יודע את כל זה.

6. איראן יוצאת מנקודת הנחה שארצות הברית תְגבֵה את ישראל בכל מקרה. לעומת זאת, מי יגבה אותה בזמן מלחמה? הסנקציות האחרונות שעברו במועצת הביטחון הוכיחו שרוסיה וסין אינן נמצאות בכיס האיראני באופן מובטח. איך היא תוודא שלא תישאר לגמרי לבדה בזמן מלחמה גדולה? על פי תפיסתה של טהראן, רוסיה וסין בגדו בה. מי ערב שלא יבגדו בה שוב? ואז, מי ידאג לחלפים, לציוד ולאספקה נוספת? מי ידאג לה במועצת הביטחון? היא עלולה להיות לגמרי לבד. זהו סיוט, שכבר קרה לאיראן בזמן מלחמתה עם עיראק. היא כל כך היתה במצוקה עד שהסכימה לקנות ציוד מכל אחד, גם מישראל.

7. לאיראן יש היום שני כלים שהיא יכולה להפעיל במלחמה נגד ישראל: חיזבאללה וחמאס. היא גאה בכלים האלה. אך אם תהיה זו מלחמה רצינית, מי ערב לה שישראל לא תחסל את שתי הזרועות האלה באופן מוחלט, וכבר בשלבים מוקדמים? בשתי המלחמות האחרונות ישראל ריסנה את עצמה. אך אם היא תרגיש מאוימת ברמה קיומית, ותזכה בתמיכה עולמית בשל כך, מי ערב לאיראן שחמאס וחיזבאללה לא יושמדו לגמרי? היא יודעת שצה"ל מסוגל לכך. מבחינת איראן נוח היה יותר שחיזבאללה אינו חלק מן הממשלה הלבנונית. היום הוא בפנים, ויש לו גם אילוצים ומשחקים פנים לבנוניים. ומי ערב לאיראן שחיזבאללה לא ייאחז באינטרסים משלו? שום דבר לא בטוח, כאשר חיזבאללה וחמאס יודעים שהם הולכים להיות מחוסלים. שום גוף אינו רוצה להיות מחוסל.

8. איראן יוצאת מנקודת הנחה שלישראל יש יכולת צבאית גרעינית, ולכן ביכולתה לשתק את איראן. מכאן עולה שכל "משחקי המלחמה" שלה הם אכן משחקים. איראן יודעת שאם תביא את ישראל להילחם על חייה, זה יהיה סופה המידי והמוחץ של המהפכה שלה. הכלל של סן טסו חל גם כאן: מה האויב חושב שיש לך.

9. איראן מבינה טוב מאוד שאם תפתח במערכה מאסיבית נגד ישראל, הדבר לא ייגמר רק עם ישראל. היא יודעת שישנה נוכחות צבאית אמריקנית גדולה מאוד במפרץ הפרסי, וההסכם הצבאי הסודי, עליו חתמה ישראל עם רוסיה בשבוע שעבר, מדאיג אותה. במילים אחרות, היא כנראה תעמוד לבד מול כוחות עצומים וגדולים ממנה בהרבה. בכלל לא טוב מבחינתה.

10. מכל הסיבות האלה הדבר האחרון שאיראן מעוניינת בו הוא מלחמה עם ישראל. הם כל כך חוששים מן המלחמה הזו, עד שהפכו את ההליכה על הסף (brinkmanship) למרכיב החשוב ביותר במדיניות החוץ-צבא שלהם. 'אנחנו כל כך חזקים, כל כך עצבניים, לא כדאי לכם להתחיל אתנו, זה המסר.

עכשיו אנחנו מבינים שכל זה נובע מחולשה גדולה. ובכן, לאיראן אין שום אינטרס להילחם נגד ישראל, ולישראל במקביל אין שום אינטרס להילחם נגד איראן. איראן לא רוצה להסתבך עם ישראל, והיא תסתבך במקרה של מלחמה, וישראל אינה רוצה להסתבך עם איראן, וגם היא תסתבך במקרה כזה.

מצב זה מחזק באופן פרדוקסאלי את היציבות במזרח התיכון.

כמו שכבר נכתב באתר הזה בעבר, תנו להם לגווע לבד. המהפכה הזו סיימה את חייה באופן היסטורי, עממי, וכיום היא עוד דיקטטורה אלימה, מכוערת, הנשענת על כידוניה, עם ציבור איראני גדול שלא רוצה אותה עוד, ועם מערכת סנקציות עולמיות הולכת וגדלה סביבה.

איראן נחלשת והמשטר שלה מודאג. אך לא לנו לטפל בה ובתסביכיה. תנו לזה לקרוס לבד.

השארת תגובה