מדד הדמוקרטיה הישראלית

מדד הדמוקרטיה הישראלית  2012 פרי עבודת המחקר של צוות מרכז גוטמן לסקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה בראשות פרופ' תמר הרמן, הינו סקר מסורתי המבקש לצייר תמונה מפורטת של עמדות הציבור הישראלי – על קבוצות המשנה שלו – בכל הנוגע לשיטת השלטון, תיפקוד המערכת הפוליטית, נבחרי הציבור והערכים הדמוקרטיים המרכזיים. השנה התייחס השאלון  גם לסוגית המחאה, סדרי עדיפויות בנוגע להצבעה בבחירות הקרובות.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=hzibKFVcCw4?list=UUoIxKW1Bof19buUQAbU9JJQ&hl=iw_IL]

ממצאים עיקריים:

  • ההערכה למצבה הכללי של ישראל נוטה לחיוב. 38.1% מעריכים את המצב כטוב, 40.5%  מעריכים אותו 'ככה-ככה'  השאר (21.4%) כרע.
  • שיעור האופטימיים (%75.6) לגבי העתיד של ישראל עולה באופן ברור על שיעור הפסימיים (%21.8).
  • הערכת תפקוד הממשלה נוטה לשלילה: הרוב (59%)  גורס כי הממשלה מטפלת לא טוב בבעיות של המדינה.
  • רמת העניין של הישראלים בפוליטיקה היא גבוהה, אם כי חלה בה ירידה משנה שעברה (66.7% ו-76.8% בהתאמה).
  • הרוב בציבורים היהודי והערבי חשים שיכולתם להשפיע על מדיניות הממשלה היא מעטה או בכלל לא קיימת (63.2% ו-67.6% בהתאמה).
  • רוב במדגם (75.2%) הצהירו כי אינם אוהדים או חברים במפלגה כלשהי. רק כשליש (%37.6) חשים כי יש כיום מפלגה המייצגת טוב את השקפותיהם.
  • צורת ההשתתפות הפוליטית הנתפסת כמשפיעה ביותר היא ההצבעה (%60.7) אחריה בסדר יורד: מחאה באינטרנט, השתתפות בהפגנות, חברות בארגון אזרחי וחברות במפלגה. שימוש בכוח נתפס רק על ידי מיעוט קטן (%12.7) כצורת השתתפות משפיעה.
  • הגורם המשפיע ביותר על הבחירה באיזו מפלגה לבחור נמצא ראש הרשימה, לאחר מכן המצע (%65.6 ו-% 51.3 בהתאמה).
  • רוב  העריך כי המחאה הצליחה להגביר את העניין התקשורתי בנושאים חברתיים כלכליים ואת המודעות הציבורית לבעיות חברתיות כלכליות, אך פחות הצליחה בשינוי סדר העדיפויות הממשלתי ונכשלה בהחלשת מעמדם של בעלי ההון.
  • הן בקרב היהודים והן בקרב הערבים הרוב מסתייג מרעיון המנהיג חזק (בהתאמה 62.6% ו-53.9%).
  • רוב (%52.6) במדגם היהודי מסכימים כי יש לאסור על נואם לבטא ביקורת חריפה בפומבי על המדינה. בקרב הערבים הרוב מתנגד לאיסור כזה (%68.6).
  • ההעדפה השכיחה של הציבור היהודי היא להגדרת המדינה כיהודית ודמוקרטית (41.9%). שיעורי המעדיפים את המרכיב היהודי בהגדרת המדינה הוא 34.3% ושיעור המעדיפים את המרכיב הדמוקרטי הוא 21.8% בלבד.
  • בסיווג חומרת המתחים בחברה הישראלית עומד במקום הראשון המתח בין יהודים לערבים ואחריו: המתח בין חילונים ודתיים, בין עשירים לעניים בין ימין לשמאל ובין מזרחיים לאשכנזים.
  • תחושת השייכות למדינה ובעיותיה נמצאה שונה מאוד אצל מרואיינים יהודים וערבים (בהתאמה 72.9%  ו-27.7%). מי שהשתתפו במחאת קיץ 2011 חשים שייכות גבוהה ממי שלא השתתפו.
  • רוב היהודים (58.3%) סבורים כי הערבים אינם מקופחים לעומת רוב בקרב הערבים (74.9%) הסבורים שהם כן מקופחים.
  • רוב היהודים חשים גאווה בישראליותם (89.1%) בקרב הערבים תחושת הגאווה נמוכה יותר (44.5).

המדגם כלל השנה  1025 מרואיינים, בעברית, ערבית ורוסית של בוגרים מגיל 18 ומעלה. טעות הדגימה למדגם בגודל זה היא 3.1%. הנתונים נאספו השנה על ידי מכון ב.י. ולוסיל כהן לסקרי דעת קהל, אוניברסיטת תל אביב, בתאריכים 16 באפריל עד ה-17 במאי 2012. ערב איסוף הנתונים התגבשה במערכת הפוליטית הסכמה על קיום בחירות חדשות לכנסת,  אולם הסכמה זו עברה מן העולם עם כניסתה של מפלגת קדימה לקואליציה, ולכן נבדקה מידת השפעת התהפוכה הזו על תשובות הנשאלים. הסתבר כי  ברוב המקרים ההבדלים בין תשובות המרואיינים, שנסקרו לפי כניסת קדימה לממשלה ולאחריה, נמצאו קטנים ולא מובהקים סטטיסטית. ממצא זה מאפשר להתייחס לראיונות שנערכו לפני ההחלטה שלא לקיים בחירות ולאחריה כמדגם אחד.

השארת תגובה