ההגירה הבלתי חוקית לישראל גדולה יותר מזו לאוסטרליה

על-פי סוכנות הפליטים של האו"ם (מצוטט באתר חדשות אוסטרלי) במהלך שנת 2011, הגיעו לאוסטרליה דרך הים באופן בלתי חוקי כ 11,500  אלפי מבקשי מקלט. זאת מתוך קרוב לחצי מליון עובדים זרים, תושבים זמניים ומהגרים הנמצאים בכל רגע נתון באוסטרליה באופן חוקי.

ומה המצב בישראל? על פי נתוני רשות ההגירה (כפי שמצוטטים בויקיפדיה) בתקופה המקבילה הגיעו לישראל בדרך היבשה כ 17,000 מסתננים מאפריקה מתוך כ 215,000 עובדים זרים (חוקיים ובלתי חוקיים) השוהיים בישראל.

אמת רבותי אלו הנתונים המפתיעים, ישראל הקטנה שלנו, פיסת האדמה השחוקה, השרופה, הצפופה והמאובקת במזרח התיכון מתמודדת עם הגירה בלתי חוקית גדולה יותר מאשר עימה מתמודדת אוסטרליה הגדולה, אחד מיעדי ההגירה הנחשקים ביותר העולם, על משאבי הטבע הבלתי נדלים שלה ועל שיטחה בן 7.5 מליון קילומטר רבועיים (כשטחה של ארה"ב ללא אלסקה) ובו בסך הכל מתגוררת אוכלוסיה בת 22 מליון נפש!!

אני מרחם על מבקשי המקלט הללו, בין אם הם פליטים פוליטים או מהגרי עבודה כלכלייים – הם ראויים לחמלה  – אולם אין לשכוח כי גם לנו יש זכות להגן ציביון חברתנו העתידית.

אבל תחילה סקירה היסטורית קצרה. אוסטרליה בתקופות מסוימות כמעט קידשה את ההגירה אליה. גם היום אוסטרליה רואה במהגרים מנוע צמיחה עקרי ומפעילה תוכניות רבות לקליטת הגירה משכילה, מיומנת ובריאה. כן כן אלו הקריטריונים , כמו סוסים בשוק, כל המבקשים להגר לאוסטרליה צריכים להציג בריאות תקינה, גיל צעיר יחסית (עד 50) וסט מיומנויות או השכלה העונה על הדרישות של השוק האוסטרלי כפי שמפרסמת הממשלה מעת לעת.

זה לא צריך להפתיע אף אחד, בפרספקטיבה היסטורית ישנן מדינות כגון ארה"ב קנדה או אוסטרליה הבונות עצמן בעזרת הגירה חוקית ומוסדרת, לדוגמא ההגירה הינה מנוע הצמיחה העיקרי בארה"ב בסוף המאה ה19 ושל אוסטרליה בשנות השישים של המאה העשרים. מדינות אלו הבנויות סביב 'אידאל' כגון רעיון חופש הפרט בארה"ב (ארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות) אינן רואות בהגירה איום כי אם הזדמנות וזאת בניגוד למדינות המבוססות על קבוצה אתנית או שייכות לאדמה (כגון ישראל או מרבית מדינות אירופה).

.

במסגרת רעיון זה מאפשרת אוסטרליה לסדרי גודל של מאתיים אלף זרים בשנה לעבוד באופן חוקי באוסטרליה וכרבע מתוכם (סביב 50-60 אלף בשנה) גם יקבלו אזרחות אוסטרלית – כ 300 מהגרים מקבלים אזרחות אוסטרלית מדי יום עבודה של משרד ההגירה.

אוסטרליה הינה יבשת/אי מבודדת וככזו ההגירה מחייבת טיסה או הפלגה באוניה. בעוד שקשה מאד לעלות לטיסה מסחרית לאוסטרליה ללא אשרת שהייה מתאימה שהוצאה מבעוד מועד, הרי שהפיקוח על תנועת ספינות קשה יותר וכאן נכנסים לתמונה 'אנשי הסירות', או 'מבקשי המפלט' זהו המונח המקובל באוסטרליה למהגרים מנסים להגיע לחופי אוסטרליה – הארץ המובטחת – ללא אשרות באופן בלתי חוקי בספינות רעועות תוך כדי סיכון חיים בהפלגה ארוכה באוקיאנוסים סוערים בסירות קטנות עמוסות ובלתי ראויות להפלגה בתנאים אלו.

אנשי הסירות הללו הם הדבר הקרוב ביותר למסתננים לישראל מהגבול המצרי, וההקבלות רבות, אלו גם אלו חצו ימים סוערים או מדבריות שוממים, בליווי בדואים אכזריים מסיני או שודדי ים מאינדונזיה (שאכזריותם כפי שהוכח בעשרות מקרים של נטישת ספינות, אינה פחותה). הם בורחים מגורל קשה במדינתם – גורל פוליטי עקב רדיפות או גורל כלכלי עקב בצורת או רעב. ללא ספק מדובר באנשים מסכנים וכאמור ראויים לחמלה אולם אין לשכוח כי הם גם עוברים על החוק במודע ולאורך זמן, כל מדינה מסודרת בעולם מפעילה ביקורת גבולות שהמנעות ממנה הינה עברה פלילית ושהיה ועבודה ללא אשרות מתאימות הינן עברה גם כן.

עיון בעיתונות היומית האוסטרלית יראה לנו את החשיבות העצומה של הדיון הציבורי בנושא אנשי הסירות המתמקד פעמים רבות בסבל האמיתי והנורא אותם עוברים מבקשי מקלט אלו, מקרים טראגים של טביעת ספינות, שריפות בלב ים ואסונות נוראיים אחרים המתרחשים לעיתים מהגרים אלו לצד האתגרים התרבותיים והכלכליים עימם מתמודדת אוסטרליה בקליטת מבקשי מקלט אלו, כגון נושאי אובדן מקומות עבודה, פערי תרבותיים, שפה ועוד. עיון מעמיק יותר יראה לנו כי המספרים בהם מדובר קטנים יחסית לעוצמת הדיון הציבורי ולאחוז של אותם אנשי הסירות מתוך סך המהגרים החוקיים המגיעים לאוסטרליה בדרך חוקית מהאוויר.

אוסטרליה מפעילה מתקן כליאה מיוחד באיי חג המולד המרוחקים אלפי קילומטרים מחופי אוסטרליה. בנוסף ישנם מתקני כליאה למהגרים בלתי חוקיים במרבית הערים הגדולות ומתקן חדש וגדול נבנה בימים אלו בטסמניה.

מהגרים באופן כללי נעצרים במתקנים אלו עד הדיון בעניינם אשר מסתיים במרבית המקרים בשליחה חזרה לארץ מוצאם. מקרים 'מיוחדים' כגון דיון בקטינים שהגיעו לבדם ומקרים הומניטריים אחרים זוכים לכותרות גדולות אך מזדמנות, החלק הארי  – וזו עובדה – מוחזר למדינתו.

וחזרה אלנו. דיון ענייני, על פי מדינת המוצא, מצב משפחתי גיל, ערכים וכמובן על פי הקריטריונים הבין לאומיים לנושא פליטים ומהגרים הוא המפתח להתמודדות עם האתגר הזה. לא ההתלהמות של הימין המנסה לזכות בהון פוליטי על ידי הפחדות ולא השמאל הקיצוני המבקש להשמיד את מדינת ישראל באמצעים דמוגרפיים הינם פתרונות ברי הכלה.

מרבית ממהגרי העבודה יאלצו לשוב אחר כבוד לארצם ואחרים ישארו כאן כי אנו הישראלים לא מוכנים לעבוד בכל עבודה. גם מרבית הפליטים ישארו כי ההיסטוריה שלנו לא מאפשרת לנו להחזיר פליטים למקום בו נשקפת להם סכנת חיים וזה גם מנוגד לאמנות בין לאומיות, עלנו לפחות לעשות זאת באופן הוגן שיבטיח את נאמנותם העתידית וגם בצורה משפטית מתאימה (חתימה על הצהרה) שתאפשר אולי חזתם לארצם בעוד שנים.