איך ניתן לתקן את הקפיטליזים המקרטע הזה?

השיטה הכלכלית והסדר החברתי של העולם המערבי עומדים בשנתים – שלוש האחרונות בפני מבחן קשה מאד. נראה כי המבנה הליברלי, דמוקרטי מונחה שווקים שסביבו בנוייה החברה שלנו מאבד מקיסמו.

בנוסף על הביקורת האידיאולוגית מהאגפים הקיצוניים מימין ומשמאל – שמאל  אנרכיסטי מחד ואידיאוליגיה איסלאמית הקיצונית מאידך, (שעקב הטכנולוגיה והמיקוד היעיל שיכולות להשיג קבוצות שולים מגובשות יוצרים סביבן המולה גדולה לאין שיעור מחלקן היחסי של דעות אלו באוכלוסייה), נראה כי צומחת  גם ביקורת וחוסר נוחות מהשיטה ממרכז מעמד הביניים שהוא מעמודי התווך של השיטה הליברלית /דמוקרטית.

למה? יש הטוענים (כפי שעלה רבות במחאה החברתית בישראל) כי המשחק הכלכלי מכור, שאין באמת אפשרויות בחירה שווה לכל האזרחים במדינה והחופש הכלכלי והפוליטי במערב הוא מקסם שוא שנבנה בדימיוננו, האזרחים הפשוטים, על ידי טיקונים כל יכולים המושכים בחוטי הפוליטיקה הבין לאומית. באופן אישי אני חשוב שזו טעות גדולה. זה לא שאין קשר בין העולם הכלכלי לפוליטי, זה לא שאין שחיתות אבל להגיד שהכל רקוב, שהכל מכור, זו קיצוניות הגובלת בתיאוריות קונספירציה נאיביות. כל מי שעושה עסקים יודע שיש חוק ויש דיין ויש משפט. עולמנו לא מושלם ומעולם לא היה אבל צריך להזהר לא לשפוך את התינוק עם המים.

אז מה בדיוק הבעיות שפתאום כה מפריעות לנו במבנה הכלכלי הנוכחי?

קפיטליזם וליברליזם מביאים שגשוג, על זה אין עוררין, אולם נראה כי המודל גורם לבעיות מרכזיות בשני מישורים עקריים הקשורים למחיר האמיתי של השגשוג הזה. נושאים אלו הם סביבה וזיהום מהצד האחד ונושאי חוסר שיוויון חברתי מהצד השני.

בתחום הסביבה ברור כי ניתן (וחייבים) לשבור את הקשר – שאינו מחוייב המציאות – שבין צמיחה כלכלית ופגיעה סביבתית. למעשה בשנים האחרונות נוצר סקטור כלכלי חדש והוא ה'כלכלה הירוקה' שמתמודד בדיוק עם הקשר הזה שבין צמיחה כלכלית ופגיעה סביבתית. אולם בנושא הפערים החברתיים (או פערים בחלוקת ההכנסות) התמונה מורכבת יותר ונשענת על הבסיס האידיאולוגי של הכלכלה הליבראלית של פרידמן ששלטה בכיפה בשנות השבעים והשמונים (מארגרט טאצ'ר ורולנד ריגן היו מהמנהיגים הידועים של גישה זו) ובמסגרתה לא דברו כל כך על רגולציה (שהיא מערכת חוקי מסחר וקניין) וראו בה התערבות בשווקים ופגיעה בעקרונות הליבראליזם. פרידמן צדק בטענתו הבסיסית כי כסף מאפשר חופש לפרט – הבעיה כי את החופש הזה לקחו רחוק מדי על חשבון הרגולציה.

מתוך ססמת המהפכה הצרפתית "חופש ושיויון" שהיא כמובן מאבני היסוד של תרבות המערב, נשאר בעיקר החופש שהוא עקרון מוחלט עבור הליבראלים שלטענתם הרצון לשיויון חברתי אינו אלה קינאה של העניים בעשירים. מן חייה ותן לחיות עד כדי הקצנה שבה אף לא עוזרים לעניים. מסתבר שזה לא פשוט כל כך – יש אחריות למגזר העסקי בתחום חלוקת ההכנסות במשק – צריכים להיות גבולות אתיים ונורמטיביים חדשים הכוללים את כל סביבת בעלי העניין של הפירמה (ספקים, עובדים, לקוחות, סביבה).

תוצאות אידיאולוגיה זו הינן קודם כל חוסר שיוויון בחברה. (במדינות המערב אחוז אחד מחזיק בשליש מהכלכלה). הבעיה השניה הייתה חוסר ברגולציה מסיבות אידיאולוגיות ואת תוצאת חוסר הרגולציה ראינו במשבר הפיננסי העולמי.

מה הבעיה בחוסר הרגולציה שהתבטא בעיקר בחוסר רגולציה בשווקים הפיננסיים?

נראה כי השווקים הפיננסיים איבדו את תפקידם כמקור מידע על הכלכלה ועל שווקי המוצרים. רווחי הון ממניות אינן מגיעים עוד מחלוקת הדבידנד (כפי שהיה בעבר או במדול "המקורי") אלה מעליית ערך המניה עקב צמיחה החברה, לכן יש ציפיות לצמיחה בלתי פוסקת – ציפיות שכמובן אינן יכולות להתממש "ומזמינות" לולינות פיננסית על גבול הפלילי וקיצוץ עלויות בלתי מתפשר גם במחירים סביבתיים ואנושיים גדולים (סדנאות היזע האסיאתיות וכו). ההון הפך לסחורה בפני עצמה והוא איבד את הקשר עם השווקים הראליים, היצור והמסחר.

אז מה למדנו מהמשבר המתמשך בארבע השנים האחרונות וכיצד נראה כי אפשר לפתור אותו?

ריכוז עושר אגדי בידי אנשים ספורים פוגע בדמוקרטיה ובמידה מסויימת חזרנו למאבק שבין בעלי ההון ומעמד הפועלים – חזרה לימי פרוץ הקומוניזם. צריכים לשמר יכולות של הגנה על המערכת בפני עצמה וזאת באמצעות חופש תקשורת ופוליטיקה.

היום ברור לכולם כי האיום הגדול ביותר על חברה מבחינה כלכלית הוא חוסר שיוויון, אולם זו בעיית שיוויון יחסי ולא בעיית עושר אבסולוטי. זה יותר הרגשת השיוויון מאשר המצב האבסולוטי של האזרח במונחים מזון קורת גג וכו. כבר אמרו חז"ל לפני שנים רבות "איזהו העשיר השמח בחלקו" וכאשר יש טיקונים עשירים כקורח סביבנו אף אחד אינו שמח יותר בחלקו. הכול יחסי בחיים – הפערים בחברה מבחינה יחסית חשובים יותר מההכנסה האבסולוטית.

כלכלה עולמית וגלובליזציה היא הפתרון ולא הבעייה. אין לי ספק כי בשנים הקרובות נראה התגבשות של תיאוריה כלכלית חדשה וקוהרנטית שתיקח את האלמנטים החיוביים מהכלכלה הליבראלית ותפתח אותם בתוך ההקשר של הגלובליזציה. הגלובליזציה לדעתי היא תהליך היסטורי שהביא, ושיש בכוחו להביא עוד, רווחה רבה לעולם ויביא לצמיחה של מעמד חברתי חדש  אשר יחליף וייתר את מעמד הביניים הבורגני של הליבראליות הקפיטליסטית.

למרבית מדינות העולם אין עדיין מדיניות גלובלית ברמת המדינה, לצערי יש במרבית המקרים (וגם בארץ) הפרטה של המדיניות הזו לארגונים בלתי ממשלתיים בעלי אג'נדה פוליטית שאינה בהכרח תואמת את האינטרס הציבורי. ממשלות צריכות לפעול ליצירת משטר גלובלי אפקטיבי למרות שזה יפגע בריבונות שלהן, בעיקר בריבונות הכלכלית, אולם לזאת יש כבר תקידימים.

ועוד משהו קטן, למקטרים שביננו,  חייבים גאווה יהודית וישראלית – לא להשמיץ את התרבות ממנה צמחנו אחרת הבאים אחריך יחפשו במקום אחר.

תגובה אחת

השארת תגובה