הצוות לבחינת רמת התחרותיות והמחירים בשוק מוצרי המזון והצריכה (ועדת קדמי) פרסם בתחילתך השבוע את המלצותיו לעיון ותגובות הציבור. להלן המקטע בדוח העוסק בהיבטים הבין לאומיים ובהשוואה מול מדינות OECD, (לפרסום המלא באתר משרד התמ"ת לחצו כאן).
אם מחירי מוצרי המזון והצריכה יקרים יחסית לעולם?
מבדיקת הצוות עולה כי ישראל יקרה ביחס לרמת ההכנסה של הציבור. עוד עולה מהממצאים, כי בעבר הייתה ישראל זולה יותר. בהשוואה בין מדינות ה-OECD, היו מחירי המזון בישראל בשנת 2005 נמוכים ב-10%-20% מכפי שניתן היה לצפות בהינתן התמ"ג לנפש. בהתאם לאותה השוואה, בין השנים 2008 ו-2010 היו מחירי המזון בישראל גבוהים ב-10%-20% מכפי שניתן היה לצפות בהינתן התמ"ג לנפש. קצב התייקרות המחירים בישראל, על פי הממצאים, גם הוא גבוה ביחס למדינות אחרות. מספטמבר 2005 ועד יוני 2011 עלו מחירי המזון בישראל בשיעור שנתי של 5% לעומת 3.2% במדינות ה-OECD.
אם כן, מהם הגורמים לרמות המחירים הנוכחיות? ריכוזיות – בעייתיות במבנה השוק
רובו של מקטע אספקת המזון (יצרנים ויבואנים) הוא ריכוזי בהשוואה לשאר מדינות ה-OECD, תופעה זו מתמשכת ומתעצמת כבר משנות ה-90. ניתוח ריכוזיות של 22 קטגוריות מוצרי מזון בהשוואה למספר מדינות ב-OECD (ארה"ב, צרפת, בריטניה, פינלנד, פורטוגל וניו זילנד), בשנת 2010, מראה כי ישראל היא הריכוזית ביותר ב-11 קטגוריות ושניה ב-5 קטגוריות נוספות.
המקטע הקמעונאי הפך לריכוזי במיוחד בהשוואה לשאר מדינות ה-OECD בעקבות רכישת קלאבמרקט על ידי רשת שופרסל. נתח השוק של שתי הרשתות הקמעונאיות הגדולות בישראל בשנת 2009 עמד על 64%, השיעור החמישי בגובהו במדינות ה-OECD (לאחר ניו זילנד, אוסטרליה, שוויץ ופינלנד). הריכוזיות בשני המקטעים יצרה בשוק תנאים אוליגופוליים, בהם מתקיימת תחרות מועטה בין מספר קטן של שחקנים והם אינם מאפשרים לחץ להורדת מחירים או לאי העלאת מחירים (באוסטרליה אגב שני הרשתות הגדולות קולס ווולוורס מחזיקות מעל 40% מהשוק כל אחת וכ 85% מהשוק יחדיו, א.ג).
הריכוזיות בשני המקטעים הביאה להתנהגות שוק בה עליית מחירי התשומות מועברת כמעט במלואה לצרכנים, אך כאשר ירדו מחירי התשומות הצרכנים לא נהנו ממנה באותה מידה (כאשר עלו מחירי התשומות בשנים 2005-2008 עלו בהתאמה המחירים לצרכן, אך כאשר ירדו מחירי התשומות בין השנים 2008-2010 הדבר לא התבטא בירידת מחירים לצרכן).
עד כאן העובדות והנתונים ההשוואתיים שהיו פחות או יותר ידועים באופן אינטיאוטבי לארבע מאות אלף איש לפחות בקיץ שעבר, אז מה הפיתרון?
הועדה סקרה מגוון רחב של פתרונות למקטעי השוק השונים, אני מביא בבמה זו את ההביטים הבין לאומיים של ההמלצות:
הפחתת מכסים וחסמים לא מכסיים: נושא הפחתת המכסים נדון בפרק נפרד של הצוות אשר הוגש ביום 29.1.12 לשרי האוצר והתמ"ת. מסקירה של החסמים הלא מכסים עולה כי לצד גודל השוק בישראל ומגבלות כשרות, קיימים מספר קשיים מנהליים אשר אינם קיימים בארה"ב ובאיחוד האירופי.
בין היתר, נמצא כי הליכי ייבוא מסובכים (ביניהם, הליך רישום יבואן, והליך רישום יבוא למזון או למוצר) וכן רגולציה החוסמת אפשרות ליבוא מקביל בתחום המזון הינם חסמים לא מכסיים המקטינים את רמת התחרותיות בישראל. בין היתר נמצא כי בארה"ב ובאיחוד האירופאי לא נדרש רישום היבוא למזון עבור מוצר וכן, לא נדרש לחדש מידי שנה את רישום היבואן (יחד עם זאת , במסגרת הסכמי הסחר העולמיים ניתן מעמד מיוחד להגנה על בריאות הציבור, הצמח והחי ובמסגרת זו כל מדינה רשאית לקבוע דרישות להגנות שאינן דווקא הגנות מכסיות).
הצוות דן בכובד ראש באיזון הראוי שיש ליצור בין אפשרות לפגיעה פוטנציאלית בבריאות הציבור לבין הפגיעה בציבור הנובעת מייקור מוצרי הצריכה ופגיעה בתחרותיות בשוק המזון ומוצרי הצריכה ובשים לב לרגולציה המקובלת בנושא בארה"ב ובמדינות האיחוד האירופי. על כן, הצוות ממליץ על אימוץ מערכת הקרובה יותר למערכת היבוא של ארה"ב או האיחוד האירופי למזון שאינו רגיש: ביטול שלב הרישום למוצר עבור מוצרים שאינם רגישים. הדבר ייעשה תוך קבלת רשימת מפעלים המאושרים ע"י רשויות הבריאות של המדינה המייצאת. יש לציין כי שירות המזון במשרד הבריאות השקיע בהקמת מערכת מחשוב לשיפור השירות ליבואנים.
מכסות ייבוא: יש למצות את הדרכים שבאמצעותן ניתן להקצות באופן יעיל יותר את המכסות על מנת להגביר את התחרותיות בקרב תעשיית המזון. הצוות ממליץ על ישום ההמלצות הבאות:
– ייעול תהליך הקצאת מכסות היבוא ותהליך חלוקת רישיונות היבוא באופן שיביא לניצול מקסימלי של המכסות, תוך מתן עדיפות לשחקנים לא דומיננטיים בשווקים לרבות העדפת יבואנים קטנים ובינונים על פני יבואנים גדולים.
– קביעת איסור על סחר במכסות: על מנת להימנע ממצב שבו מדיניות ההקצאה לא תיושם בפועל, ייקבע כי הקצאה מכסה תותנה בכך שמקבל המכסה לא יוכל להעבירה לרבות לחברה קשורה.