האסון הגרעיני בפוקשימה הביא לתגובות נרחבות בעולם בנוגע להפקת חשמל על ידי אנרגיה גרעינית.
נדמה כי יפן, האומה היחידה בעולם שספגה הפצצה אטומית על אזרחיה והמתמודדת באופן קבוע עם רעידות אדמה וצונמי (אפילו המילה צונמי היא מיליה יפנית) הייתה צריכה להיות המדינה הערוכה ביותר בעולם להתמודדות עם האסון שהיכה בחופיה ביום 11 במרץ 2011. העובדה כי היפנים לא היו ערוכים לפגיעת גל צונמי בתחנת הכוח בפוקשימה העלתה סימני שאלה רבים בעולם בנוגע לבטיחות הכורים הגרעיניים.
הפגנות ברחבי העולם נגד שימוש באנרגיה גרעינית הביאו לסנטימנט מאד חזק בעולם המערבי וביפן נגד שימוש באנרגיה זו, ואכן תגובות הממשלות לא איחרו לבוא, לאחר האסון הודיעה גרמניה תסגור את כל הכורים הגרעינים המשמשים ליצור אנרגיה עד 2020,. איטליה מיהרה אחריה והכיזה גם כן על סגירת הכורים. יפן הכריזה לאחרונה על סגירת הכור הגרעיני האחרון – נראה כי האוכלוסייה היפנית בהחלט מוכנה לשלם את מחיר החשמל הגבוה והקיצוץ ביצור החשמל (פוסט קודם בנושא).
אולם נראה כי יש צד שני למטבע. השווקים המתעוררים צומחים בצריכת האנרגיה שלהם ומתכננים כורים גרעיניים, מדינות כגון סין, הודו, ברזיל, כולן מתכננות יצור חשמל באנרגיה גרעינית. צרפת עדין נשארה מובילה בתחום יצור האנרגיה מהגרעין והיא מייצאת לגרמניה חשמל המיוצר באנרגיה גרעינית – לאחר שגרמניה כזכור החליטה על סגירת הכורים בשיטחה – רק להראות את הבעייתיות של ההחלטה הגרמנית.
בתחום ייצור האנרגיה יש כמה תת-סקטורים. יש ייצור מסורתי של חשמל על ידי שריפת דלקים מאובנים (נפט ופחם) ויש טורבינות ליצור אנרגיה מתחדשת, אולם לאנרגיה גרעינית מעמד מיוחד משל עצמה בסקטור יצור האנרגיה. מדובר ביצור אנרגיה שהייתה צריכה להנות מקמבק בתקופתנו המתאפיינת בחיפוש מקורות אנרגיה נקיה וזולה.
אנריגה גרעינית היא נקיה מאד ללא כל פליטות של גזים לאטמוספירה. הטכנולוגיה בשלה מאד ופועלת במאות מקומות בעולם, ולכן מדובר בצורת הפקת האנרגיה המסחרית הזולה ביותר והיעילה ביותר הידועה כיום, עלויות המחקר והפיתוח כבר הוצאו מזמן בניגוד למחקר באנרגיה מתחדשת הצורך משאבים רבים. וגם האמינו או לא – זו אחת מצורות הפקת האנרגיה הבטוחות ביותר הקיימות. בקיצור מחיר, בטיחות, סביבה- שום צורת אנרגיה לא מתקרבת ליעילות של הפקת חשמל בכור גרעיני.
אגב למה אני מציין שזו אנרגיה בטוחה? מפני שמזה 55 שנה פועלים בעולם כ 450 כורים גרעיניים ומספר הפגיעות בנפש מפעילות כורים אלו (כולל אסונות פוקשימה וצ'רנוביל) די זניח. למי שאינו יודע, מאות כורי פחם נהרגים כל שנה באופן ישיר בהתמוטטות מכרות, ועוד אלפים! מבעיות נשימה הנובעות מאבק הפחם ועוד מחלות תעסוקתיות המאפיינות את התעשייה הזו. מרבית הפחם הנכרה היום משמש ליצור חשמל כמובן. רק שההרוגים הללו הינם בדרך כלל סינים חסרי שם או פנים ממכרות הפחם באזורים הנדחים של מערב סין ולא אזרחים אירופאים, לכן נוח לנו יותר לקבל זאת.
יצור אנרגיה גרעינית יכול לעשות שימוש בכורים גרעינים צבאיים מצוללות של ציי ארה"ב וברה"מ לשעבר או מפירוק של ראשי נפץ גרעינים כך שאינו יוביל בהכרח לכריית והפקת חומר גרעיני חדש. אוסטרליה אגב היא בעלת עתודות מחצבי האורניום הגדולות בעולם ומתנהל בה ויכוח ציבורי נוקב על יצוא אורניום. הויכוח מתנהל בצילו של פרויקט פיתוח עצום מימדים הנקרא 'אולימפיק דאם', אזור הנמצא על הגבול שבין מדינות דרום אוסטרליה והטריטוריות הצפוניות בו החלה חברת הענק BHP בהכשרת הקרקע למכרה האורניום הגדול בעולם. לאחרונה אישרה אוסטרליה מכירה של אורניום להודו – צעד שעורר עליה כצפוי את חמתה של פקיסטאן.
נראה כי הויכוח הציבורי על אנרגיה גרעינית מוגבל בעיקרו למערב. סין הצריכה להשביע את הרעב הבלתי ניתן לריסון לאנרגיה כדי להזין את הצמיחה בת 2 ספרות ממנה היא נהנת בעשורים האחרונים (מאז שנות ה 80) כבר מייצרת חשמל על ידי כורים גרעיניים רבים ותגיע בסופו של דבר למעל 100 תחנות כוח גרעיניות. סין אגב על פי דיווחים אוסטרלים מתכננת בניית 150! צוללות חלקן גרעיניות בעשות הקרוב.
טיעון נוסף העולה לבקרים הינו החשש מהשתלטות טרוריסטים על כור גרעיני. מבחינת הנזק הישיר אין הבדל בין השטלתות על כור גרעיני או מתקן יצור חשמל קונבנציונלי, מאגר מים ציבורי וכו'. כפי שזה לא קרה עד כה ונקיטת אמצעי ביטחון מספקים – ימנעו זאת גם בעתיד. גם נפילת טכנולוגיות גרעיניות לידי טרוריסטים נראית בשלב זה בלתי מציאותית. על מנת להרכיב מתקן גרעיני נפיץ יש צורך במשאבים של מדינה (ראו איראן) ולכן החיבור שבין טכנולוגיות גרעיניות ליצור חשמל ובין פצצה גרעינית אינו מדוייק.
אולם כמובן יש את הפחד הקמאי הנורא והמוצדק מפני אסון גרעיני. למרות שהסיכוי לאסון גרעיני הוא שברירי אחוז, הרי שהנזק של אסון כזה כה גדול עד שמבחינה סטטיסטית התוחלת של הסיכון שבטכנולוגיה פשוט מעורר בנו ביעותים.