בעוד כשבוע בראשון ביולי, יכנס לתוקפו חוק פליטות הפחמן האוסטרלי. החוק קובע מס בשיער של 23 דולר אוסטרלי (בערך 21 דולר ארה"ב לפי שע"ח במאי 2012) על כל טון של פלטות פחמן לסביבה על קבוצה בת 500 חברות באוסטרליה הנהנות מהתואר המפוקפק 'רשימת 500 המזהמים הגדולים.
באוסטרליה יש מודעות רבה מאד לנושאי סביבה. מיחזור פסולת ביתית, נושאי מים, אנרגיה ועוד נמצאים גבוהה בסדר היום הציבורי. לכן העובדה כי פליטות הפחמן לנפש באוסטרליה הן הגבוהות ביותר מבין מדינות OECD מפתיעה מאד. הסיבה לכך נעוצה בעיקר בתעשייה הכבדה באוסטרליה שבאופן היסטורי ניהנת ממקורות אנרגיה זולים וזמינים כך שאין תמריץ להשקעה בתשתיות חדשות. לדוגמא ניתן לציין מפעלי מתכת או תחנות כוח חשמליות הבנויים בצמוד למכרות פחם. הפחם מועבר במסוע ישירות מבטן האדמה אל הכבשן או הטורבינה – זה נוח מאד, זול אבל אינו גורם להתייעלות תפעולית או סביבתית.
בימנו מוצר אינו נמדד רק במחירו או על פי המפרט הטכני שלו , אלה גם על ידי סט שלם של ערכים כגון איכות סביבה, שכר הוגן לעובדים שיצרו אותו וכו. הטלת מס פחמן הינה דרך שבה באמצעות מנגנוני השוק התימחור של המוצרים נכון יותר ומאוזן יותר.
אז מה העקרונות הכלכליים מאחורי הטלת המס?
העיקרון המנחה את מקבלי ההחלטות בקנברה בירת אוסטרליה הינו כפול ונוגע הן בצד ההיצע של מוצרים עתירי זיהום ויצור חשמל והן בצד הביקוש של מוצרים אלו מצד הצרכן הסופי.
על מנת לשנות התנהגות, הצרכן הבודד ומשקי הבית צריכים תמריץ גדול (עשרות אחוזים ממחירי המוצר) ואילו התעשייה והיצרנים צריכה תמריץ קטן יותר כדי לשנות התנהגות – אחוזים בודדים לטווח ארוך יעשו שינוי גדול בבניית תשתיות מבחינת הכדאיות הכלכלית שלהן.
לכן עקב הטלת המס אמורה התעשייה (לפחות תיאורטית) לעבור לתהליכים מזהמים פחות ולהעלות את מחיר המוצרים המזהמים יותר. הצרכן לעומת זאת אמור לצרוך פחות מוצרים מזהמים – שמחירם יעלה ולדרוש מוצרם המזהמים פחות – שמחירם לא ישתנה.
ברור כי בטווח הקצר מרבית המס יגולגל על הצרכן הסופי, אולם ההיגיון הכלכלי אומר (ובאופן אישי אני מסכים עם זה באופן מלא) שכאשר יש מחיר ברור לזיהום מצד אחד יפעל מנגנון השוק מהצד השני ליצירת אלטרנטיבה ויביא להתפתחות של תעשייה "ירוקה" שתתרום לאוסטרליה על פי ההערכות עשרות אלפי מקומות עבודה חדשים.
הממשלה אף הבטיחה פיצוי בצורת מענקים או הפחתות מיסים למרבית משקי הבית, הפיצוי יבוא על חשבון עליית המחירים הצפויה עקב הטלת המס. הכוונה היא כי בעוד שכוח הקניה הממוצע של משקי הבית יישאר פחות או יותר קבוע (הטלת מס על מוצרים מצד אחד ומתן מענקים מצד שני) הרי שהצרכנים והתעשייה יטו את צריכתם למוצרים זולים יותר שלא מוטל עליהם מס – קרי מוצרים ידידותיים יותר לסביבה.
אולם על מנת שכל המנגנון הזה יפעל יש צורך בוודאות כלכלית – דבר לחלוטין לא בטוח באקלים הפוליטי הנוכחי באוסטרליה.
אומנם מה שנראה ככניסתו הקרובה של החוק לתוקף הוא כנראה תחילת הסוף של מאבק בן שנים שמנהלים ארגונים ירוקים באוסטרליה כנגד התעשיות הכבדות במדינה, אך החוק התאפשר עקב היותה של מפלגת הירוקים מפלגת לשון המאזניים בממשלת ג'וליה גילארד הנוכחית (נשמע מוכר ..?).
ראש האופוזיציה טוני אבוט נשבע 'שבועת דם' כי יבטל את המס אם תיבחר מפלגתו בבחירות הכלליות באוסטרליה בעוד כשנה וחצי. הכרזה כזו מטילה צל כבד על ודאות התהליך כולו. האופוזיציה בראשותו של אבוט טוענת כי הטלת המס הינה מחיר אותו משלם הציבור האוסטרלי על הכנסת מפלגת 'הירוקים' לממשלה. תפיסת עולמו של אבוט כראש המפלגה הליברלית הינה כמובן הסרת מעורבות ממשלתית והקטנת מיסים ולא נראה שיש איזה סיכוי שיסכים להקים ממשלה עתידית בקואליציה עם מפלגת הירוקים.
השקעות בפרויקטים של תשתית ואנרגיה הינן השקעות ארוכות טווח הנמדדות בעשרות שנים. חוסר הודאות בדבר המשכיות המס גם תחת ממשלות אחרות בעתיד מכניס חוסר ודאות כלכלי לגבי המחיר העתידי האלטרנטיבי של הזיהום ושל ההשקעה בטכנולוגיות נקיות. משמעות הדבר כי החברות הגדולות לא יכנסו לפרויקטים ארוכי טווח להקטנת הזיהום לאור הטלת המס אלה יטילו את העלות על הצרכן הסופי – משמע לא רק שהזיהום ימשך, גם יוקר המחיה יעלה.
• עלות המס לחברות המזהמות 23 דולר לטון • התייקרות המחירים הצפויה למשק בית אוסטרלי ממוצע 515 דולר לשנה. כמחצית מזה בעליית מחירי אנרגיה (דלק וגז) ומחצית בעליית מחירים כללית (מזון, שירותים ועוד). • החזר ממשלתי למשק בית ממוצע 520 דולר לשנה