שש דרכים עבור גוש האירו

הבחירות שהתקיימו בחודש האחרון בצרפת ובגוש האירו העידו על סלידתם של תושבי מדינות אלו בפרט, ושל כלל תושבי גוש האירו ככלל, ממדיניות הצנע שנקטו הממשלים. ביוון, שתי המפלגות הגדולות, אשר הרכיבו את ממשלת האחדות שאישרה את התנאים לחבילת הסיוע, איבדו מכוחן, והן אינן מסוגלות להרכיב קואליציה. בצרפת, הנשיא היוצא סרקוזי איבד את כהונתו לטובת המועמד הסוציאליסטי הולנד. זה האחרון התחייב לנהל משא ומתן לשינוי התנאים באמנה הפיסקאלית (Fiscal Pact) עליה הוסכם בסוף 2011. האמנה כללה דרישות לקיצוצים תקציביים, ולעמידה ביעדי חוב וגירעון נוקשים. קנצלרית גרמניה מרקל הודיעה כי תתנגד לכל שינוי באמנה, וכי זו אינה פתוחה לדיונים מחודשים. בשבועות האחרונים הולכים וגוברים הקולות לנקוט בצעדים לעידוד הצמיחה בגוש האירו, במקביל או כתחליף לצעדי הצנע. בהיעדר צעדים לעידוד הצמיחה יתקשה גוש האירו להמשיך להתקיים במתכונתו הנוכחית.

אגף הכלכלה במשרד התמ"ת ריכז את המאמר של הבלוגרים עזרא קליין ובראד פלומר בו הם מציגים את שש הדרכים האפשריות לגוש האירו כפי שמופיע בעיתונות הכלכלית יש לציין כי שום פתרון אינו מקובל על כל הצדדים.

א.      העלאת רמת האינפלציה בגוש האירו. הגדלת שיעורי האינפלציה ברחבי הגוש תקל על מדינות הפריפריה להתמודד עם נטל החובות שלהן. אחד המוסדות שיכולים להגביר את האינפלציה הוא הבנק המרכזי של הגוש, ה- ECB. פול קרוגמן ואחרים טוענים כי על ה- ECB לנקוט במדיניות מוניטארית מרחיבה יותר, תוך הסכמה פומבית של ה- ECB לקבל שיעורי אינפלציה גבוהים יותר בגוש. הגדלת שיעורי האינפלציה בגוש תקל על מדינות הפריפריה להגביר את התחרותיות שלהן (הורדת השכר הריאלי ושחיקת החוב הציבורי) ובכך להאיץ את הצמיחה שלהן. הבעיה עם אפשרות זו היא ההתנגדות של גרמניה וה- ECB להעלאת שיעורי האינפלציה.

ב.      מעבר למדיניות פיסקאלית מרחיבה במדינות בעלות איזון פיסקאלי (יחסי). מדינות הפריפריה מתקשות כיום ללוות כדי לבצע מדיניות פיסקאלית מרחיבה לעידוד הצמיחה. כדי להתמודד עם קושי זה, ג'וזף שטיגליץ מציע כי מדינות הליבה של גוש האירו, הנהנות ממצב פיסקאלי טוב בהשוואה למדינות הפריפריה, יבצעו מדיניות פיסקאלית מרחיבה, שתכלול השקעה בתשתיות ובטכנולוגיה ברחבי הגוש.

ג.        להרחיב את קרן הסיוע שתתאים גם למדינות גדולות יותר. נכון להיום, קרנות הסיוע שהקים הגוש מיועדת להתמודד עם הקשיים של מדינות הפריפריה הקטנות (אירלנד, פורטוגל ויוון). מנגד, במקרה של מצוקת אשראי במדינה גדולה יותר, כדוגמת ספרד או איטליה, תתקשה הקרן להתמודד עם המצב. וולפגנג מונצ'או טוען כי כבר כיום ספרד זקוקה לחבילת סיוע, על מנת להתמודד עם המשבר במערכת הבנקאית שלה. עם זאת, פתרון זה הינו בעייתי בשל סירובן של המדינות החזקות יותר להגדיל את תרומתן לקרנות הסיוע.

ד.      אג"ח משותפות – Eurobonds. למדינות רבות בגוש האירו יש גירעונות תקציביים משמעותיים. עם זאת ב- 2011 עמד הגירעון התקציבי של הגוש על 4.1 אחוזי תוצר בלבד, פחות מחצי מהגירעון התקציבי האמריקאי. לפיכך, לו היה לווה גוש האירו כגוף אחד הוא היה צפוי להידרש לשיעורי תשואה נמוכים בהרבה מאלה הנדרשים ממדינות הפריפריה. לאור זאת, הנפקת Eurobonds אמורה לאפשר למדינות הפריפריה להתמודד טוב יותר עם הקשיים הפיסקאליים אותם הן חוות. נשיא צרפת הנכנס, הולנד, הודיע כי יתמוך בהנפקת אג"ח אלו. אולם להנפקה כזו יש חסרונות רבים. ההנפקה צפויה להעלות את שיעורי התשואה של המדינות החזקות בגוש, וליצור סיכון מוסרי מצד מדינות הפריפריה.

ה.      הגברת האינטגרציה הפיסקאלית. האיחוד המוניטארי בין מדינות בעלות מאפיינים שונים יצר בעיות משמעותיות. כך לדוגמא, היעילות היחסית של העובדים הגרמנים ביחס לאלו הספרדים הביאה לפגיעה חמורה בתחרותיות של המשק הספרדי (בשל העדר האפשרות להביא לפיחות המטבע הספרדי). אחת ההצעות להתמודד עם בעיות אלו היא יצירת מנגנונים להעברת כספים מהמדינות החזקות למדינות החלשות כפי שמתקיים בארה"ב. הולנד, נשיא צרפת הנכנס, תומך בגישה הזו. הוא הציע כי מדינות הליבה יזרימו כספים לבנק האירופי להשקעות (ה- EIB), שישתמש בכספים אלו להשקעות בפרויקטים במדינות הפריפריה. הבעיה אם הצעה זו, פרט להתנגדות של מרבית מדינות הליבה, היא שהסכומים הנדרשים לכך צפויים להיות עצומים.

ו.        יציאה של מדינות הפריפריה מגוש האירו. סביר להניח כי אם הדרכים שהוצגו מקודם לא יבוצעו או לא יצליחו חלק ממדינות הפריפריה תעזובנה את גוש האירו. כאמור, מדינות הליבה, ובעיקר גרמניה, לא נלהבות מהאפשרות להזרים כספים למדינות הפריפריה. העלויות הצפויות למדינה העוזבת ולמדינות הגוש צפויות להיות משמעותיות מדי, אך ייתכן כי עלויות אלו יהיו נמוכות מהעלויות של הישארות המדינה בגוש האירו.

 

השארת תגובה