הרקע למשבר בגוש האירו ומה ההבדל בין ארה"ב והאיחוד הארופאי

סקירה מעניינת שפרסם אגף כלכלה ומחקר במשרד התמ"ת סוקרת את ההבדלים המבניים שבין ארה"ב לאירופה ולמה גוש היורו נמצא במשבר

רקע

מרטין פלדשטיין, פרופסור לכלכלה מהרווארד, פרסם מאמר נרחב במסגרת ה- NBER בו הוא מתאר את המצב הכלכלי בגוש האירו ואת התנאים אשר הביאו למצב זה. פלדשטיין טוען כי כיום ניתן להסתכל על גוש האירו, אשר הוקם בשנת 1999, כניסוי אשר יצר עלויות כלכליות משמעותיות למדינות החברות בגוש ותרם למשבר החובות, למחנק האשראי במערכת הפיננסית, לשיעורי האבטלה הגבוהים ולגירעונות הסחר המתמשכים במרבית מדינות הגוש. לטענת פלדשטיין, התפרצות משבר החובות לא הייתה התוצאה הבלתי נמנעת של התנהגות לא אחראית של ממשלות במדינות הפריפריה, אלא תוצאה ישירה של שימוש במטבע אחיד על ידי מדינות בעלות מבנים כלכליים, מסורות פיסקאליות וגישות חברתיות שונות.

המטרה הראשונית של הקמת האיחוד האירופי הייתה הגברת האחידות האירופית, בעיקר על רקע מלחמות העולם של תחילת המאה העשרים ומעבר ריכוזי הכוח מאירופה לארצות הברית וברית המועצות. האיחוד המוניטארי, שהוקם ב- 1993 במסגרת אמנת מסטריכט, היה צעד נוסף לכיוון אינטגרציה משמעותית יותר של מדינות אירופה. מייסדי הגוש קיוו כי המטבע האחיד יחזק את הרגשת השייכות האירופית, וכי הגברת האחידות האירופית תגדיל את כוחן הפוליטי של מדינות אירופה.

טיעון נוסף ביחס לצורך במטבע אחיד למדינות אירופה קבע כי כדי שהאיחוד האירופי יצליח בהקמת אזור סחר חופשי, יש ליצור מטבע אחיד לכל המדינות החברות באזור הסחר. טענה זו אינה נתמכת במציאות. לדוגמא, אזור הסחר החופשי בצפון אמריקה, NAFTA, פועל מאז 1994 למרות שהמדינות החברות בו (ארה"ב, קנדה ומקסיקו) לא עברו למטבע אחיד. גם האיחוד האירופי מתפקד בהצלחה כאזור סחר חופשי למרות שרק 17 מ- 27 המדינות עברו למטבע האחיד.

יש הטוענים כי האיחוד המוניטארי אפשר למדינות גוש האירו ליהנות מתקופה של שיעורי אינפלציה נמוכים. עם זאת גם מדינות נוספות באיחוד האירופי נהנו בתקופה זו משיעורי אינפלציה נמוכים, מבלי לאבד את עצמאותן המוניטארית.

ההבדלים בין ארה"ב לגוש האירו

במהלך הקמתו של גוש האירו טענו רבים כי גוש האירו יכול להצליח בדומה להצלחה של ארה"ב לקיים איחוד מוניטארי בין מדינות עם הטרוגניות רבה. לטענת פלדשטיין, טענה זו אינה נכונה בשל  ההבדלים הבאים:

• ארה"ב מהווה למעשה שוק עבודה הומוגני אחד, כך שניתן לעבור ללא קשיים מהותיים ממדינה עם שיעורי אבטלה גבוהים למדינה עם שיעורי אבטלה נמוכים יותר. מנגד, הבדלי השפה, התרבות, הדת ומבנה מערכת הביטוח הלאומי מהווים מחסום בפני מהגרי עבודה בגוש האירו.
• בארה"ב חלק ניכר מתשלומי המיסים של משקי הבית והפירמות הולך לטובת השלטון המרכזי. כאשר מדינה אחת חווה האטה היא זוכה בנתח גבוה יותר של תשלומי העברה על חשבונן של מדינות אחרות, מה שמצמצם את הפגיעה הכלכלית במדינה. מנגד, בגוש האירו הרוב המוחלט של המיסים משולמים לממשלה הלאומית, כאשר אזרחי גרמניה מתנגדים נחרצות להעברות כספים מגרמניה למדינות הפריפריה.

בארה"ב המדינות מחויבות, במסגרת החוקות שלהן, לשמור על איזון תקציבי. הממשלות של המדינות רשאיות ללוות מעבר להכנסותיהן רק עבור פרויקטי תשתיות לטווחים ארוכים, כדוגמת פרויקטים של חינוך ותחבורה. מחויבות זו לא קיימת כיום בקרב המדינות בגוש האירו

חסרונות גוש האירו

עוד בטרם הקמתו של גוש האירו, התריעו כלכלנים רבים, כולל פלדשטיין עצמו, מפני ההשלכות השליליות הצפויות. בין היתר, הזהירו הכלכלנים כי המטבע האחיד יביא לתנודות משמעותיות ברמות התוצר והתעסוקה, להתאמה איטית יותר בתגובה לירידה בביקושים, ולחוסר איזון מתמשך בחשבון השוטף בין המדינות בגוש.

מדינה בעלת עצמאות מוניטארית יכולה להגיב לירידה בביקושים המקומיים על ידי הורדת הריבית במשק. מנגד, ה- ECB צריך לפעול בהתאם למצב הכללי של כל מדינות הגוש, כך שייתכן שער ריבית גבוה מדי עבור מדינות החוות ירידה בביקושים המקומיים, ונמוך למדינות אחרות החוות עליות משמעותיות בשכר ובמחירים. בשל גודלו היחסי של המשק הגרמני בגוש האירו, ה- ECB נאלץ לתת משקל גבוה יותר למצב הכלכלי בגרמניה, כאשר מדינות אחרות בגוש סובלות מכך.

בנוסף, מדינה בעלת מטבע משלה יכולה לאפשר שינוי בערכו הריאלי של המטבע המקומי בהתאם לשינויים בביקושים העולמיים כך לדוגמא, ירידה בביקושים למוצרים מדנמרק תוביל לפיחות בערכו של הכתר הדני, ובכך תאפשר להגדיל את התחרותיות של מוצרים דניים בשווקים העולמיים. מנגד, ירידה בביקושים למוצרים מפינלנד לא יכולה להיענות על ידי שינוי בערכו של האירו. כך נפגעת התחרותיות של מוצרים פיניים בשווקים העולמיים, ללא יכולת תגובה מצידה של פינלנד. מכיוון שלא ניתן לפחת את המטבע של פינלנד, פגיעה בביקושים למוצרים פיניים תתבטא בהרעה במאזן הסחר הפיני.התפתחות משבר החובות

האיחוד המוניטארי והמדיניות האנטי אינפלציונית של ה- ECB הביאו לירידה בשערי הריבית במדינות הפריפריה, בהן, לפני האיחוד המוניטרי, הציפיות האינפלציוניות הגבוהות הביאו לשיעורי ריבית גבוהים. הריביות הנמוכות עודדו את משקי הבית, העסקים והממשלות במדינות אלו להגדיל את חובותיהם בשיעורים ניכרים. על אף הזינוק ברמות החוב, שערי הריבית נותרו ברמות נמוכות, בשל תפיסת המשקיעים כי אין הבדל ברמת הסיכון בין אג"ח של מדינות שונות בגוש האירו.

במדינה בעלת מטבע מקומי ועצמאות מוניטארית, גידול בהיקף החובות של מדינה מביא לעלייה בשערי הריבית ולפיחות המטבע. כך מקבלת המדינה אותות אזהרה ביחס לחוב התופח שלה, והיא מבינה כי עליה לצמצם את היקף הלוואותיה. אולם, האיחוד המוניטארי מנע את קיומם של אותות אזהרה אלו.

כאשר השווקים גילו כי לא ניתן להתייחס באופן דומה לרמות הסיכון של המדינות השונות בגוש האירו, זינקו תשואות האג"ח של מדינות הפריפריה. כתוצאה מכך החל להיווצר כדור שלג. מה שהתחיל כחשש ליכולת של יוון לעמוד בתשלומי הריבית הקרובים, גרר עליית תשואות של אג"ח יווניות שהגבירו את החששות ביחס ליכולת של יוון לא לפשוט רגל. בשל כך עלו התשואות אף יותר, ויוון תאלץ למעשה לבצע "תספורת" של 50 אחוזים, כפי שמתבטא בתנאים של חבילת החילוץ החדשה. ההתדרדרות במצבה של יוון העלה את החששות ביחס למצבן של איטליה וספרד, כאשר התשואות של מדינות אלה עלו לרמות שיא בחודשים האחרונים.

במגזר הפיננסי בגוש האירו נוצר כדור שלג נוסף, המאיים על מצבה של המערכת הפיננסית. התפוצצות בועות הנכסים בספרד ובאירלנד אילצה את הממשלות המקומיות לחלץ מוסדות פיננסיים מקומיים על מנת למנוע את התמוטטותם. תוכניות החילוץ הגדילו את יחסי החוב תוצר של המדינות, והובילו לחשש ביחס ליכולת הפירעון של המשקים, ובשל כך עלו תשואות האג"ח, ומחירי האג"ח ירדו. כתוצאה מכך, הבנקים, המחזיקים בחוב של ממשלות בגוש האירו בהיקפים נרחבים, נאלצו לבצע מחיקות בשל הירידה בשווי האג"ח, מה שדרש הזרמת הון נוספת של הממשלות למערכת הפיננסית.

הבעיה האמיתית

על אף האמור לעיל, הבעיה העיקרית של גוש האירו אינה בעיית החוב. פתרון בעיית החוב לא תפתור את בעיית התחרותיות של מדינות הפריפריה. כאשר בוחנים את כלל גוש האירו מתקבל הרושם כי גוש האירו שומר על איזון במאזן הסחר. אולם, בחינת הנתונים ברמת המדינות, מגלה כי גרמניה נהנית מעודף של כ- 200 מיליארד אירו במאזן הסחר, בעוד יתר מדינות הגוש סובלות מגירעון של 200 מיליארד אירו. סביר להניח כי אם ליוון היה מטבע עצמאי, פיחות המטבע היווני היה מביא לצמצום של הגירעון בחשבון השוטף. אולם, היות ויוון הינה חלק מגוש האירו, היא סובלת מהיעדרו של מנגנון זה.

הפערים בחשבון השוטף מעידים, בין היתר, כי פריון העבודה הגרמני צומח בשיעור מהיר מזה היווני. נניח לדוגמא כי התפוקה לעובד גדלה בשיעור של 3 אחוזים בשנה בגרמניה וב- 1 אחוז ביוון. במצב זה, השכר הריאלי בגרמניה צפוי לצמוח בשיעור דומה (3 אחוזים), ובהינתן אינפלציה בקצב של 2 אחוזים לשנה, השכר הנומינאלי יצמח בקצב של 5 אחוזים לשנה. אם גם השכר הנומינאלי ביוון יצמח בשיעור של 5 אחוזים בשנה, תידרש עליית מחירים של 4 אחוזים במחירי הסחורות והשירותים היווניים על מנת לאזן את הפער בתפוקה לעובד. כתוצאה מכך תיפגע התחרותיות של פירמות יווניות בשווקים הבינלאומיים.

ניתן היה לפתור בעיה זו לו היו מגבילים את קצב עליית השכר ביוון, אך בשל רמות ההתאגדות הגבוהות בשוק העבודה היווני, מגבלה כזו היא קשה ליישום. בעשור האחרון, בו שיעור צמיחת השכר בגרמניה עמד על כ- 2 אחוזים בשנה, היה נדרש כי ביוון השכר לא יגדל כלל על מנת למנוע פגיעה בתחרותיות של יוון. מעבר לכך, ההגבלה האמורה תביא רק לשמירה על המצב הקיים. אולם, אם יוון תרצה לשפר את מצבה התחרותי, יהיה עליה לצמצם את השכר הריאלי במדינה בצורה משמעותית אף יותר. לו ליוון היה מטבע מקומי אזי פיחות המטבע היה גורם לירידת השכר במונחי המטבע הזר. במצב הנוכחי, השגת יעדים אלו צפויה להיות קשה ביותר. כיום סובלת יוון מכ- 16.5 אחוזי אבטלה, ושיעור זה צפוי להאמיר לכ- 18.5 אחוזים ב- 2012. מעבר לכך, משך הזמן הארוך, הנדרש לצמצום הגירעון המסחרי של יוון ומדינות נוספות בגוש האירו, ידרוש הזרמת הון נוסף למדינות הפריפריה. גם אם גרמניה תסכים לכך, התנאים שהיא תעמיד בתמורה להזרמת ההון הנוסף צפויים להיות מחמירים במיוחד, ורק יחריפו את המתחים בין המדינות בגוש.

המצב כיום

כיום יחסי החוב תוצר של חלק ממדינות גוש האירו מעמיד את היכולת שלהן לעמוד בתשלום חובותיהן בסימן שאלה. "תספורת" של החובות של מדינות אלו צפוי לגרום לנזק משמעותי למערכת הפיננסית באירופה ומחוצה לה. שלוש אסטרטגיות שונות הוצעו על מנת להתמודד עם המשבר. האסטרטגיה הראשונה היא האסטרטגיה בה נקטו ראשי הגוש בחודש אוקטובר, כשהחליטו כי על הבנקים לגייס הון נוסף על מנת לשפר את הלימות ההון שלהם, ולהרחיב את קרן החילוץ (ה- EFSF) לכדי טריליון אירו. העלאת יחס הלימות ההון מכריחה את הבנקים לצמצם את הלוואותיהם, ובשל כך המצב הכלכלי בגוש האירו רק יחמיר. במקביל, ראשי הגוש מתקשים לגייס כספים לטובת הגדלת קרן הסיוע, כאשר גרמניה מתנגדת לכך שה-ECB יעניק הלוואות לקרן. בנוסף, לא נראה כי הגדלת קרן הסיוע לכדי טריליון אירו תוכל להספיק באם גם איטליה וספרד יקרסו.

אסטרטגיה שנייה גורסת כי על ה- ECB להתערב בשווקי האג"ח (הראשוני והמשני), על מנת להוריד את התשואות על אג"ח של מדינות הפריפריה. ה- ECB ביצע כבר פעולות מסוג זה בשוק המשני, אך לא בהיקפים שמנעו את עליית התשואות על האג"ח היווני והאיטלקי שהגיעו לרמות שיא. קניית אג"ח בשוק הראשוני מהווה הפרה ברורה של אמנת מסטריכט, וגרמניה הודיעה בעבר על התנגדות מפורשת לתוכנית זו.

האסטרטגיה השלישית היא שימוש במשבר על מנת להגדיל את האיחוד הפוליטי של מדינות הגוש ויצירת מנגנון העברות כספים ממדינות הליבה (הנהנות מגירעונות תקציביים נמוכים ומעודף בחשבון השוטף) למדינות הפריפריה (הסובלות מגירעונות בתקציב ובחשבון השוטף). בתמורה, יתאפשר לראשי גוש האירו לבחון ולכפות שינוים בתקציבים של מדינות הפריפריה, במטרה לצמצם את גירעונותיהן. למעשה, פעולה מעין זו כבר מבוצעת ביחס לתקציבים של יוון ואיטליה. התוצאה העיקרית של אסטרטגיה זו הינה החמרת המתחים בתוך מדינות הגוש וביניהן. ביוון, בספרד ובפורטוגל הוכרזו שביתות כלליות על רקע מדיניות הצנע, ובמדינות אלו, וכן באיטליה ובאירלנד, הוחלפו הממשלות על רקע המשבר בגוש.

כיום, צרפת וגרמניה כופות על יוון ואיטליה תוכניות צנע קשות כתנאי לקבלת חבילות סיוע, ובמקביל גרמניה וצרפת מתווכחות ביחס לתפקידו של ה- ECB במשבר החובות, וכיצד לחלק את נטל הסיוע שיוענק למערכת הפיננסית.

האלטרנטיבה העומדת בפני יוון היא עזיבת גוש האירו. יוון זוכה להזרמת הון מיתר חברותיה לגוש האירו, אך סובלת ממיתון חריף ומזינוק בשיעור האבטלה, אשר צפוי להכפיל את עצמו בשנים 2012-2009. גרמניה מוכנה (בינתיים) לשלם את המחיר על מנת לשמור את יוון בגוש האירו, מתוך חשש שאם יוון תעזוב צפוי כל גוש האירו להתמוטט. יציאת יוון מגוש האירו צפויה להפעיל לחצים דומים על איטליה, שתאלץ אף היא לעזוב את גוש האירו, ובעקבות איטליה צפויה גם צרפת לעזוב את הגוש. בשלב זה, התפרקות גוש האירו תהפוך למציאות. התפרקות שכזו תפגע בייצוא ובכלכלה הגרמנית.